ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 48 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] בסוגיה של מכפלות הסתברותיות, דיברנו על מכפלות של רוב ברוב, ועכשיו נכנסנו לספק ספיקא, שזה בעצם מכפלה של ספקות. וראינו שבעולם הזה של הספק ספיקא, יש שני כללים רווחיים, אם כי לא שניהם מוסכמים לגמרי, אבל שני כללים רווחיים, שהפוסקים לפחות עושים בהם שימוש כאילו שזה כללים ברורים. אחד מהם זה הכלל של שם ספק אחד, והשני זה הכלל של התהפכות, שספק ספיקא צריך להיות מתהפך. עכשיו, הכלל של שם ספק אחד, אנחנו נזכיר, נגיד שמישהו בא ואומר פתח פתוח מצאתי, כן, לאשתו, אז יש שם ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ספק באונס ספק ברצון. הגמרא אומרת בסופו של דבר מעמידה את זה במקרה של אשת ישראל, אחד מהאפשרויות, אשת ישראל שאבא שלה קיבל קידושין כשהיא הייתה פחות מבת שלוש. ואז יש בעצם ספק באונס ספק ברצון, ספק לא תחתיו זה לא יכול להיות, כי אם זה היה לא תחתיו, אז בתוליה היו חוזרים, בתוליה של בת שלוש חוזרים, פחות מבת שלוש. אז לכן זה רק ספק אחד, וזה מה שרבי אלעזר אמר שמי שאומר פתח פתוח מצאתי אז נאמן לאוסרה עליו. ועל זה שואל התוספות, עדיין יש ספק נוסף, יש ספק באונס ספק ברצון, וגם אם תגיד שזה רצון, עדיין יכול להיות שזה היה רצון כשהיא הייתה קטנה. וכשהיא הייתה קטנה, אז פיתוי קטנה זה אונס. ולכן בעצם עדיין היא לא נאסרת עליו. אז בעצם גם במקרה הזה שהגמרא הציגה אותו כמקרה של ספק בודד, גם במקרה הזה בעצם מדובר בספק ספיקא. ועל זה עונה התוספות, שם ספק אחד הוא. מה זאת אומרת שם ספק אחד הוא? אם זה היה באונס אז היא לא נאסרת עליו, מדובר באשת ישראל, אם זה היה באונס היא לא נאסרת עליו. אם זה היה ברצון אבל היא הייתה קטנה, היא גם לא נאסרת עליו. אבל למה היא לא נאסרת עליו? בגלל שבעילת קטנה, גם אם זה היה בפיתוי ולא באונס, נחשבת כאונס, כמו שאנחנו מכירים גם היום במשפט הישראלי, כן, אין דבר כזה הסכמה של קטנה, שהיא לא בת דעת. אז לכן בעצם אומר התוספות זה לא ספק ספיקא, זה לא ספק ספיקא בגלל שההיתר שלה בגלל בעילה שהייתה באונס או בגלל בעילה שהיא ברצון אבל כקטנה זה אותו היתר, זה היתר על בסיס אותו עילת היתר שזה עילת האונס. ולכן שם ספק אחד הוא, זה בעצם רק ספק האם זה היה באונס או לא באונס. הספק אם זה היה קטנה או גדולה הוא בסך הכל עוד סוג של אונס, באותה מידה יכולתי להסתפק האם זה ספק ברצון, ספק באונס עם אקדח, ספק באונס עם מכות, ספק באונס עם פיתוי קטנה. יש לי עוד הרבה אפשרויות או סוגים של אונס שאני יכול להציב אותם כאן בתור עוד אופציות. אבל זה לא נחשב כעוד ענפי ספק או עוד אופציות במפת הספקות, כי מבחינתנו כל אלה זה בסך הכל סוגי ספק, סוגי אונס, סליחה. אז כל השאלה זה אם זה אונס או רצון, איזה אונס בדיוק היה פה, מה זה משנה אם זה היה פיתוי קטנה, אונס באקדח, אונס במכות או אונס בהיפנוזה, לא יודע בדיוק מה. זה לא חשוב, ספק אונס ספק רצון. והסברתי שכל הרעיון פה הוא שאנחנו לא מדברים על ספק פוזיטיבי, על ספק שאנחנו יודעים שהסיכויים מתחלקים חמישים חמישים, כי אם זה היה כך, אז אין בכלל משחק על המגרש של ספק ספיקא. אז ממש לא מעניין בספק אחד או ספק ספיקא, תבדוק את הסיכויים, אם יש מעל חמישים אחוז, אז יש רוב, הכל בסדר. לכן כל הרעיון של ספק ספיקא מדבר אך ורק על ספקות במצב של ספקות נגטיביים. במצב של ספקות נגטיביים אין לך באמת דרך לדעת מה התפלגות הסיכויים. ועל זה אומרת הגמרא, כן. אם יש לך שני ספקות, ספק ספיקא, אתה יכול להניח שזה שני ספקות שקולים, ויש רוב בעצם לטובת אחד הצדדים. דיברנו על זה שזה רוב צדדי ולא רוב הסתברותי. עכשיו ברגע שאנחנו מדברים על רוב צדדי זה כמובן מעורר את השאלה מה ייחשב צד? כי הרי אנחנו לא מדברים פה על סיכויים. אם זה היה סיכויים אז אין שום בעיה, תעשה את החישוב וזה קובע אם יש פה רוב או אין פה רוב, פשוט אחוז. אם יש לך מעל חמישים אחוז אז יש לך רוב. אבל כשאתה סופר צדדים אז אתה צריך להחליט, הרי צדדים זה מושג לא הסתברותי, צדדים זה מושג של חשיבה יומיומית, החשיבה שלנו. אז מה נקרא צדדים? אני יכול להגדיר בהמון צורות את צדדי הספק. תבינו שאם אני עכשיו נגיד שיש לי ספק אונס, רק ספק אונס, ברור שהיא תחתיו, אבל ספק אונס ספק רצון. אז זה ספק אחד, נכון? אנחנו צריכים להחמיר. אוקיי. אבל אני יכול להגיד מה פתאום? הרי על הצד שזה היה ספק יכול להיות שזה אונס עם אקדח, יכול להיות שזה אונס עם מכות, יכול להיות שזה אונס כי הוא היפנט אותה, אז יש בעצם, יכול להיות שזה היה אונס, לא ספק, סליחה, אז יש לי שלושה סוגי אונס ורק סוג אחד של התרצות, כן, של מהרצון. נו אז אם ככה יש לי רוב צדדי לטובת האונס גם בספק בודד, יש לי רוב צדדי לטובת האונס.

[Speaker B] אז למה אני מחליט שזה ספק ולא ספק ספיקא או רוב להתיר אותה? הרב, אבל לא אמרנו שבצדדים אנחנו לא אם זה אותה סיבת איסור אז אנחנו לא מחשיבים את זה כעוד צד?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מה שאנחנו אומרים, לכן אני מסכם עכשיו את מה שאמרנו. אז הטענה היא שכאשר יש כמה צדדים שמאחורי כולם יש את אותה סיבת איסור הם נחשבים כצד אחד. ושוב פעם, זה רק בגלל שהספק הוא נגטיבי. כי בספק נגטיבי כל החלטה היא החלטה פורמלית, אני סופר צדדים אבל צריך להחליט מה נחשב צד, ולא הסתברות קובעת את זה כי אני לא יודע את ההסתברויות, אז אני בסך הכל סופר צדדים. עכשיו פה זה יש מימד שרירותי כלשהו, אז מה נחשב צד? אז הטענה של שם ספק חד, הטענה של תוספות היא שבמקום שבו העילה ההלכתית של הדין, במקרה הזה של ההיתר שלה לבעלה, זאת אותה עילה, במקרה הזה עילת האונס, לא אכפת לי שיש כמה אפשרויות מציאותיות שיוצרות את עילת האונס. בסוף בסוף העילה שמביאה להיתר שלה לבעלה זה עילת אונס ולכן זה צד אחד. זה הנקודה. יכול להיות אונס חלש, אונס חזק, אונס כזה, אונס אחר, אני יכול להעלות מאה אלף צדדים, לא מסתבכים עם הדבר הזה, בגלל שכשאנחנו סופרים צדדים אנחנו מחליטים באופן פורמלי מה נחשב צד. וזה המשמעות של שם ספק חד הוא. והסברתי שכמובן בכל ספק ספיקא אפשר להגיד ששלושה צדדים להיתר ואחד לאיסור אז שם היתר חד ושוב פעם כל ספק ספיקא יהיה רק ספק בודד. אז לא, זה לא נכון, כי הצדדים שאותם אנחנו סופרים, השם שאנחנו מדברים עליו זה שם של הצדדים להיתר, זה לא שם של הדין עצמו, זה לא שם היתר חד אלא שם אונס חד. שם אונס חד, אונס זה העילה להיתר, זה לא ההיתר עצמו. זאת אומרת צדדים שונים שמביאים לאותו דין זה צדדים שונים. אבל כשיש אופנים שונים של אותו צד שמביא לדין זה צד אחד. אוקיי, אז זה הרעיון של שם ספק חד. עכשיו אחרי זה ראינו את העיקרון השני וזה ספק ספיקא מתהפך. אז פה בספק ספיקא מתהפך בעצם זה תוספות ישנים עמוד אחד אחר כך בכתובות בדף ט עמוד ב. ההוא זה היה תוספות בכתובות ט עמוד א פה זה תוספות ישנים בכתובות ט עמוד ב. התוספות בעצם אומר יש לנו שאלה ממונית, נגיד אם האישה נישאה בתולה או לא נישאה בתולה, וכשהבעל בא ואומר פתח פתוח מצאתי אז הוא בעצם טוען האישה לא הייתה בתולה, מגיע לה כתובה מנה ולא כתובה מאתיים, אפילו אם זה היה לא תחתיו, כן זה לא משנה, להפך דווקא אם זה היה לא תחתיו. אז אם זה היה לא תחתיו אז בעצם כבר כשהם התחתנו כבר בקידושין היא הייתה בעצם בעולה, ובעולה כתובתה מנה. בסדר? אז שואל התוספות, הוא שואל למה למה הדבר הזה הוא ספק שבו צריך להחמיר, הרי יש פה בעצם ספק ספיקא, יכול להיות שהבעל לא בקי בפתח פתוח. ויכול להיות שהבעל לא יודע להבחין האם באמת האישה פתחה פתוח, אם הייתה שם כבר בעילה או לא הייתה שם בעילה. צריך לזכור, זה בעילה ראשונה שלו, הוא רק עכשיו התחתן, הוא בטח לא מומחה גדול בעניין הזה. וכיוון שכך יש לי בעצם ספק האם הוא אבחן נכון את המצב. זאת אומרת, גם אם היא הייתה בעולה, זאת אומרת השאלה האם היא הייתה בתולה או לא הייתה, זאת אומרת האם, רגע, יש לי ספק האם היא הייתה, האם זה היה תחתיו או לא תחתיו, אבל מעבר לזה יש לי בכלל ספק האם בכלל היה שם פתח פתוח. אוקיי? זאת אומרת האם בכלל הבעל יודע את העניין הזה. אז אומר התוספות ישנים, מיישב את זה ככה, הוא אומר: זה לא נקרא ספק ספיקא, למה? כי הספק ספיקא הזה לא מתהפך. מה זאת אומרת? אנחנו בעצם אומרים ככה: יש פה ספק אם הבעל בקי בפתח פתוח או לא בקי בפתח פתוח, ואז יש לי ספק באונס ספק ברצון. אוקיי? עכשיו אם זה היה הפוך, הייתי מסתפק ספק באונס ספק ברצון, ואם תמצא לומר ברצון, השאלה אם הבעל בקי בפתח פתוח. זה הניסוח ההפוך של הספק, עכשיו אני מסדר הפוך את סדר הספקות. אבל אי אפשר לסדר את זה באופן כזה. הרי על הצד שזה היה ברצון, אז בעצם אני מניח שהיה פה פתח פתוח, אחרת מה זה נקרא ברצון או באונס? אז אין מקום להתלבט האם הבעל בקי בפתח פתוח, זאת אומרת האם בכלל יש שם פתח. אתה לא יכול להציג את הספקות אלא רק בסדר אחד. השאלה אם הבעל בקי בפתח פתוח או לא בקי בפתח פתוח, ואם הוא בקי, זאת אומרת היה פה פתח, עדיין יש שאלה אם זה אונס או רצון. אבל אי אפשר להציג את זה הפוך. אתה לא יכול להגיד: יש לי ספק האם זה אונס ספק אם זה רצון, וגם אם זה היה רצון, השאלה אם הבעל בקי בפתח פתוח. אם זה היה ברצון או היה באונס, בכל מקרה מדובר שהיה פתח, אז אין מה להסתפק עכשיו האם הבעל בקי או לא בקי. אנחנו מניחים שהוא בקי בניסוח הזה. ולכן הספק ספיקא הזה, אומר תוספות ישנים, הוא בעצם לא מתהפך. אם נשווה את זה נגיד לספק הבסיסי שם בגמרא, שהגמרא אומרת שמה: ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ספק באונס ספק ברצון. אז פה אפשר להציג את הספקות בכל סדר שנרצה. האם זה היה באונס או ברצון, וגם אם תמצא לומר שברצון, השאלה אם זה תחתיו או לא תחתיו. או האם זה תחתיו או לא תחתיו, וגם אם תמצא לומר תחתיו, השאלה אם זה היה באונס או ברצון. אין חשיבות לסדר הצגת הספקות, אני יכול להציג את שני הספקות בכל סדר שאני בוחר. זה נקרא ספק ספיקא מתהפך. אני יכול להציג את הספק אונס רצון קודם ואחרי זה תחתיו או לא תחתיו, ואני יכול להחליט שהספק השני הוא יהיה הראשון, ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ואז להציג את הספק האם זה באונס או ברצון. זה נקרא מתהפך. לעומת זאת הספק שבקי בפתח פתוח או לא בקי בפתח פתוח וספק באונס ספק ברצון, הוא לא מתהפך. כי אם אני הסתפקתי האם זה באונס או ברצון, כבר הנחתי שהיה פה פתח. אני לא יכול עכשיו לחזור ולהסתפק רגע, אבל אולי בכלל לא היה פה פתח. אני רק יכול להציג את זה הפוך. קודם להסתפק אם יש פתח או לא, וגם אם יש פתח, השאלה אם זה היה באונס או ברצון. זה דרך נכונה, אבל רק הדרך הזאת אפשרית. אי אפשר להפוך את סדר ההצגה של הספקות. זה נקרא ספק ספיקא שלא מתהפך. תוספות ישנים אומר שספק ספיקא צריך להתהפך, אם הוא לא מתהפך אז זה ספק בודד וצריך להחמיר. כך הש\"ך פוסק להלכה. יש אחרונים אחרים שחולקים על זה, לכן הכלל הזה הוא לא כלל מוסכם, הכלל של ספק ספיקא מתהפך. אבל בפוסקים של ימינו איכשהו מקובל כן לחשוב שספק ספיקא צריך להתהפך. זאת אומרת, באופן לענייננו, בוא נדון על הצד שכן. בסדר? אז יש לנו בעצם שני כללים, וצריך להסביר את שני הכללים האלה.

[Speaker C] עכשיו הכלל של למה צריך להתהפך?

[הרב מיכאל אברהם] למה חשוב שיתהפך? עכשיו אני מגיע להסבר של הכללים. למה חשוב שיתהפך? עכשיו אני מתחיל לדבר על ההסבר של הכללים. צריך להסביר למה צריך שיתהפך ולמה שם ספק חד הוא. למה שם ספק חד הוא זה לא ספק ספיקא. צריך להסביר את שני הכללים האלה. אז ככה, קודם.

[Speaker D] דווקא הרב, אני חושב שזה הגיוני שזה חייב להתהפך בשביל שזה יהיה ספק ספיקא. לא. זה הגיוני, כי אם זה לא יכול להתהפך אז רק ספק אחד, אין פה שני ספקות. למה? כי אם הבעל, אם… בכלל יש ספק אם הבעל בקיא או לא, אז הספק השני לא מתחיל בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] למה? כן הוא מתחיל. אם הבעל הוא בקיא ויש פה פתח, עכשיו יש ספק אם זה באונס או ברצון, מה הבעיה?

[Speaker D] אז מה זה אומר שהוא לא מתהפך בעצם? מה המהלך?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר ההפוך אתה לא יכול להגיד. אתה לא יכול להסתפק אם זה היה באונס או ברצון ואז להסתפק אם הבעל בקי. כי ברגע שהנחת שזה או אונס או רצון כבר הנחת שיש

[Speaker D] פתח. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] והצד הראשון הוא כן צד שניתן לניסוח. יש פה ארבעה צדדים שמתוכם שלושה להיתר ואחד לאיסור. רק זה לא מתהפך. יש דוגמה נוספת לספק ספיקא לגבי פגימה בסכין שחיטה. הש\"ך מביא את זה בכללי ספק ספיקא בשם האגור. הוא אומר שמה שהגמרא בחולין אומרת שמי ששחט בהמה ומצא אחרי השחיטה שהסכין פגומה, כי בסכין פגומה שחיטה פסולה. אז אם מישהו שחט בהמה ואחרי השחיטה הוא מסתכל על הסכין והוא רואה שהיא פגומה, כן, אז השחיטה היא פסולה והבהמה נחשבת נבלה. כך אומרת הגמרא בחולין בדף י'. אז יש ראשונים ששאלו למה בכל זאת לא נתיר את הבהמה מספק ספיקא. ספק אם הסכין נפגמה במהלך השחיטה או אחריה. אחריה הכוונה כשעוברים את השני סימנים ומגיעים למפרקת ורק המפרקת היא זו שפגמה את הסכין, אז בשלב השחיטה הסכין הייתה כשרה ולכן במקרה כזה השחיטה כשרה. אז יש לי ספק אם הסכין נפגמה במהלך השחיטה או רק אחרי השחיטה. וגם אם היא נפגמה במהלך השחיטה עוד לפני המפגש עם המפרקת, עדיין יכול להיות שזה קרה אחרי שרוב הצוואר כבר נחתך. ומי ששחט רוב שני סימנים השחיטה כשרה. אז זה בעצם ספק ספיקא. אולי בכלל היא נפגמה במפרקת וגם אם תמצא לומר שזה לפני המפרקת יכול להיות שזה עדיין היה כשכבר הוא שחט את הרוב של שני סימנים ולכן עדיין השחיטה היא כשרה. אז זה ספק ספיקא. אז אומר על זה הש\"ך שזה ספק ספיקא שלא מתהפך. למה? כי אם אנחנו נתחיל את הניסוח בספק השני, נסתפק אם הסכין נפגמה קודם השחיטה של רוב הצוואר או אחריו, אז אי אפשר להחליט עכשיו האם בהנחה שהסכין נפגמה קודם שחיטת רוב הצוואר אולי היא נפגמה אחרי השחיטה. מה? רגע. מה? אי אפשר. אני לא יכול. מישהו שאל משהו? אי אפשר לנסח את הספקות האלה בסדר ההפוך. אני לא יכול להגיד ספק אם הסכין נשחטה לפני… נפגמה לפני השחיטה או אחרי השחיטה וגם אם נפגמה לפני השחיטה אולי זה קרה במפגש עם המפרקת. המפגש עם המפרקת קרה הרבה אחרי השחיטה. אתה לא יכול להציג אולי זה לפני השחיטה אבל גם אם זה לפני השחיטה אולי זה במפגש עם המפרקת. לא. אם זה היה לפני השחיטה זה לא היה במפגש עם המפרקת. סדר הצגת הספקות הוא סדר אחד. הסדר ההפוך לא בא בחשבון פה. אז אומר הש\"ך, הספק הזה הוא בעצם ספק ספק ספיקא שאינו מתהפך כי אפשר להציג אותו בדרך אחת. כן, האם זה במהלך השחיטה או אחריה. וגם אם זה במהלך השחיטה שזה צד לחומרה, עדיין יכול להיות שזה קרה אחרי שכבר נשחטו רוב סימנים ולכן עדיין השחיטה היא כשרה. אבל אם אני מסתפק אם זה קרה לפני רוב סימנים או אחרי רוב סימנים, אז על הצד המחמיר שזה לפני רוב סימנים אי אפשר להעלות את הצד כן אבל אולי זה היה במפגש עם המפרקת, כי המפגש עם המפרקת קרה בכלל אחרי הכול, אז לכן זה לא בא בחשבון.

[Speaker D] הרב, סתם לידע כללי, לא אמורים לבדוק את הסכין לפני כל שחיטה? בודקים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, נגיד ש… נגיד שהוא שכח לבדוק או שהוא שכח מה קרה עם הבדיקה או שהוא בדק אבל אחרי זה הוא פתאום מצא שהיא כן פגומה. אז מה עושים עכשיו? השאלה מתי היא נפגמה. היא נפגמה במהלך השחיטה? הרי במהלך השחיטה זה כבר אחרי הבדיקה שהוא עשה, נכון? הוא עשה בהתחלה את הבדיקה, הסתכל בסכין, הכול בסדר. עכשיו עבר להתחיל לשחוט. אחרי שהוא גמר לשחוט הוא מוציא את הסכין הוא רואה שהיא פגומה. עכשיו אני שואל מתי לאורך התהליך זה קרה. זה יכול היה לקרות אחרי הבדיקה כמובן הראשונית כי שמה הסכין הייתה בסדר. זה יכול היה לקרות לפני שנשחטו רוב סימנים ואז השחיטה לא בסדר. זה יכול היה לקרות אחרי שנשחטו רוב סימנים ואז השחיטה היא בסדר וזה יכול היה לקרות בכלל כשזה נפגש במפרקת אחרי אחרי כל השחיטה ואז ודאי שהשחיטה בסדר. אוקיי?

[Speaker D] זאת אומרת גם אם עקרונית בודקים את הסכין לפני, גם אם בודקים לפני זה יכול עדיין להיות שחיטה לא כשרה.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. היא נפגמה תוך כדי השחיטה ועכשיו השאלה מתי תוך כדי השחיטה. בכל אופן אז אז ה… הש\"ך טוען שזה ספק ספיקא לא מתהפך. עכשיו שימו לב, בדוגמה הזאת מאוד קל לראות שלמעשה יכולנו גם להגיד שזה ספק ספיקא של שם גמר חדו. גם העיקרון השני רלוונטי פה. למה? כי הרי ההיתר של הבהמה אם הסכין נפגמה אחרי רוב שני סימנים או אם היא נפגמה כשאתה פוגש את המפרקת הוא אותו היתר. מה ההיתר? שבשלב השחיטה היא הייתה כשרה של רוב סימנים הראשונים. כן, היא הייתה כשרה. האם זה קרה שנייה אחרי זה או חמש שניות אחרי זה, זה שם היתר חדו. זאת אומרת, זה בסך הכל אומר שזה היה כשר בשעת השחיטה ולכן השחיטה כשרה. אני כמובן יכול הייתי להגיד שזה קרה שנייה אחרי רוב סימנים, שתי שניות אחרי רוב סימנים, שלוש שניות אחרי רוב סימנים או כשפגשת המפרקת. אז בכלל זה ספק ספק ספק ספק ספק ספיקא, אפשר להגיד כמובן עד אינסוף. ובדיוק על מקרה כזה אנחנו אומרים שם ספק חדו. ברגע שהיא נפגמה אחרי ששחטתי את רוב שני סימנים, לא אכפת לי מתי. כל הדברים שקרו בשלבים שאחרי זה לא פוסלים את השחיטה. אז שם היתר חדו, כאילו שם אונס חדו. זה בדיוק אותו דבר. וזה באמת מביא לכך שהרבה מאוד מהלומדים וגם מהאחרונים מזהים את שני הכללים האלה. הם בעצם טוענים שהדרישה שהספק ספיקא יהיה מתהפך זאת אותה דרישה כמו הדרישה שהשם ספק לא יהיה חד. כי כשהספק ספיקא לא מתהפך זה בעצם אומר ששמו של הספק חד. כמו שהיינו לגבי הסכין. והם לא מכירים בזה בכלל כשני כללים נפרדים. זאת הטענה של כמה אחרונים ושל לומדים וכותבים בני זמננו גם וכן הלאה. עכשיו.

[Speaker D] הרב אבל יש הבדל מהותי בין המקרה של האישה והמקרה של השחיטה כי אני לא זוכר בדיוק את הניסוח אבל נראה לי שבשבוע שעבר אמרנו שכשהאישה נאנסת אז יש על זה שמועה כאילו שמדברים על זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, זה טיעון אחר. לא ניכנס עכשיו לפרטי הסוגיה בכתובות. אני רוצה אנחנו דנים עכשיו בסוגיית ספק ספיקא לא בסוגיית פתח פתוח.

[Speaker D] טוב, אבל מה שאני מנסה להגיד זה שבשחיטה אין דרך בכלל לדעת מה באמת קרה. אי אפשר לדעת כי זה קרה בפנים ואי אפשר בשום צורה לדעת מתי זה באמת קרה.

[הרב מיכאל אברהם] וגם לגבי האישה אין דרך לדעת אז מה?

[Speaker D] לא, אז אני אומר באישה יש אולי יש שמועה יש עדים יש.

[הרב מיכאל אברהם] אין אין אין לנו כלום. אין שמועה ואין עדים ואין כלום. עוד פעם, יש מקרים שבהם זה יהיה שונה. אני מדבר על מקרה שזה לא שונה. זה המקרה שמעניין אותנו כאן. יש רבי עקיבא איגר למשל טוען שגם התוספות בכתובות בדף ט' עמוד א' כשהוא מדבר על שם אונס חד בעצם כוונתם לומר שזה ספק ספיקא לא מתהפך. כן, כשהוא אומר פיתוי קטנה אונס. אז מה הוא אומר שם בעצם? הוא אומר שם בעצם ספק תחתיו ספק סליחה ספק אונס ספק רצון וגם אם זה היה רצון יכול להיות שהיא הייתה קטנה שזה בעצם גם אונס. אז זה אומר תוספות שם אונס חדו, זה לא ספק ספיקא. שם אונס חדו. אומר רבי עקיבא איגר למעשה כוונתו של תוספות לזה שהספק לא מתהפך. למה? כי אתה אומר אם אתה מתחיל אם זה ספק אונס ספק רצון, גם על הצד של הרצון יכול להיות שהיא הייתה קטנה. לא, לא יכול להיות שהייתה קטנה כי אם הייתה קטנה זה לא היה רצון כי פיתוי קטנה זה אונס. אבל לקחת את זה בחשבון בספק הראשון. יש לך ספק באונס ספק ברצון, ומה אתה רוצה להגיד לי עכשיו? גם אם תמצא לומר שהיה רצון, שהצד להחמיר, יש עדיין צד להקל כי אולי היא הייתה קטנה. לא, כי אם על הצד של הרצון שללת כבר את האפשרות של אונס, אתה לא יכול עכשיו להסתפק אם היא הייתה קטנה. אם הייתה קטנה זה שייך לצד של האונס לא לצד של הרצון. אז זה בעצם ספק ספיקא לא מתהפך. כי אם אתה מנסח קודם את הספק של הרצון או של האונס אתה כבר לא יכול להסתפק אם היא הייתה קטנה או הייתה גדולה. אז לכן רבי עקיבא איגר למשל מבין שתוספות שם כשהוא מדבר על שם אונס חדו זה הביטוי שתוספות משתמש בו כדי להגיד שהספק ספיקא זה לא מתהפך. אבל זה אותו רעיון. אני לא חושב שהוא צודק. זה שני דברים שונים. לדעתי התוספות שם מדבר הספק ספיקא של תוספות שם מתהפך לגמרי. ולכן הקדמתי ואמרתי. שכשאנחנו מדברים על שם אונס חד, אנחנו מדברים על עילת הדין, לא על הדין עצמו. עכשיו, זה שפיתוי קטנה הוא אונס, זה נכון. אבל מבחינת שם ספק חד הוא, שם אונס חד הוא, אז נכון, גם פיתוי קטנה זה אונס וגם אונס רגיל זה אונס. אבל אי אפשר להגיד שאם הסתפקת אם זה ספק אונס ספק רצון, גם על הצד של רצון אתה לא יכול… אני רוצה להסתפק האם זאת קטנה. אומר רבי עקיבא איגר: לא, אי אפשר להסתפק אם זה קטנה, כי אם זה הייתה קטנה זה אונס. זה הדין, שפיתוי קטנה הוא אונס. אני מסתפק במציאות, האם היא הייתה קטנה או הייתה גדולה. את הספק הזה אני בהחלט יכול לנסח. ספק באונס, ספק ברצון, וגם אם תמצא לומר שזה היה רצון, השאלה היא אם היא הייתה קטנה או הייתה גדולה. ונכון, רצון של קטנה יש לו דין של אונס. אז מבחינת שם אונס חד זה נכון, זה ספק ספקא שהוא שם אונס חד. אבל מבחינת ספק ספקא שלא מתהפך, אני לא מסכים, זה ספק ספקא מתהפך. אני בהחלט יכול להסתפק אם היא הייתה קטנה או הייתה גדולה גם אחרי שהסתפקתי על ספק אונס ספק רצון. הדין יתלכד. והדין שפיתוי קטנה הוא אונס, הוא יתלכד עם אונס רגיל.

[Speaker E] אבל במה זה ישנה את העילה? מה? במה זה ישנה את ההחלטה שלי?

[הרב מיכאל אברהם] אני עדיין אשאר באונס. ולכן שם אונס חד, כי זה לא משנה את העילה. אני בא להסביר שאכן שם אונס חד במקרה הזה, אבל לא צודק רבי עקיבא איגר שזה ספק ספקא לא מתהפך. אני טוען שזה כן מתהפך.

[Speaker E] אבל במה זה ישנה אם הוא לא צודק? במה זה ישנה את המצב?

[הרב מיכאל אברהם] נגיד שזה כן מתהפך. רבי עקיבא איגר רוצה לזהות בין שני הכללים האלה. הכלל של שם ספק חד והכלל שדורש התהפכות. ואני טוען שאין זהות בין שני הכללים האלה. שם ספק חד זה כלל עצמאי והספק ספקא שעליו מדובר שם הוא ספק ספקא שכן מתהפך, ובכל זאת לא מקילים בו בגלל העיקרון ששם אונס חד. וזה שני עקרונות בלתי תלויים. אז למעשה

[Speaker E] זה לא משנה אם זה מתהפך או לא מתהפך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה משנה. זה ישנה באותם מקומות שבהם יש לי ספק ספקא שלא מתהפך, אבל שם אונס הוא לא חד, ומקומות שבהם שם אונס הוא חד אבל הספק ספקא לא מתהפך. אוקיי? אם אני אראה ששני מצבים כאלה קיימים, זה אומר ששני העקרונות האלה הם עקרונות בלתי תלויים, נכון? כן. יפה. עכשיו מקרה אחד הראיתי. המקרה של תוספות. מה זה הראיתי? רבי עקיבא איגר לא מסכים, אבל אני חושב שמסברה הוא לא צודק. במיוחד לאור מה שהסברתי שאנחנו מדברים על עילת הדין ולא על הדין, על עילת הדין ולא על הדין.

[Speaker F] סליחה הרב, רבי עקיבא איגר הוא לא מתכוון לומר שזה שימוש שגוי בלשון כשאומר להציע את שתי האפשרויות האלו לגבי קטנה, או באונס או ברצון? כאילו אין כאן רצון. זה שימוש שגוי בלשון. זה מה שהוא מתכוון לומר.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהוא טוען.

[Speaker F] כן כן,

[הרב מיכאל אברהם] ולכן הספק ספקא לא מתהפך.

[Speaker F] לכן אני מנסה להגיד את זה כדי ליישב אותו. אבל מה שאתה אומר שהוא טועה בגלל שאצלו עילת הדין והדין זה חופף. אבל הוא פשוט מסלק אפשרות אחת. זה לא קיים, לא קיים לומר להשתמש בלהגיד…

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל למה זה לא קיים? כי מבחינתו הצד של רצון לא סובל את האפשרות שהיא הייתה קטנה, כי אם היא הייתה קטנה זה לא היה רצון. אוקיי? אבל אני טוען שזה כן סובל את זה, זה לא סובל את זה בדין. זאת אומרת, הדין של רצון של קטנה הוא כמו הדין של אונס. אבל במציאות אני יכול להסתפק אם היא הייתה קטנה או הייתה גדולה גם על הצד של הרצון. רק דינית הרצון של הקטנה לא נחשב רצון. ולכן אני טוען שכיוון שזה עוסק בדין, אז זה לא נכון לומר שהספק ספקא הזה הוא לא מתהפך, הוא כן מתהפך. זה כן נכון לומר שזה שם ספק חד. כי פה העילה היא אותה עילה, העילה היא אונס. אבל

[Speaker F] הוא מתכוון לומר שאין מציאות כזאת של רצון אצל הקטנה. אין מציאות כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? אתה מבין שמבחינה מציאותית יש שני מצבים גם אצל קטנה, נכון? יש מצב של מישהו שאונס קטנה בכוח, ויש מישהו שמפתה קטנה. הלכתית, אנחנו מתייחסים לשני הדברים האלה באותה צורה.

[Speaker F] אני התכוונתי לומר שגם מציאותית מתחשבים כמו דינית. למה? אבל מה פתאום?

[הרב מיכאל אברהם] מציאותית, מה זאת אומרת? הרי יש פה שני מצבים שונים. אם הוא עושה לה את זה בכוח לבין אם הוא מפתה אותה.

[Speaker F] כלפיה אין שום הבדל, כלפיה אין.

[הרב מיכאל אברהם] הלכתית זו קביעה נורמטיבית, לא קביעה עובדתית.

[Speaker F] כן, כן, אני מבין מה שאתה אומר. אני הבנתי שלפי רבי עקיבא איגר גם מציאותית אי אפשר להתחשב במציאות כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהוא טוען, רק אני לא מסכים איתו. בסדר. אוקיי, אוקיי.

[Speaker G] אם אני מבין טוב מה שהרב אומר זה בעצם שתי דברים, שתי הגדרות אבל זה אותו סיבה, זאת אומרת אותו יסוד יש לשתי ההגדרות האלה.

[הרב מיכאל אברהם] זה ההסבר למה זה שם ספק חד. אבל אני שואל למה זה לא מתהפך? אם זה לא מתהפך, מה הסיבה של ספק של ספק? אני שואל מה

[Speaker G] היסוד?

[הרב מיכאל אברהם] פיתוי קטנה זה גם אונס, זה נפקא מינה לגבי שם ספק חד, שבשני המקרים אתה רוצה להתיר אותה כי היא הייתה אנוסה, בין אם היא הייתה אנוסה ממש כגדולה או מפותה בתור קטנה. אז לגבי שם ספק חד זה נכון. אני רק טוען שלא נכון להגדיר את זה כספק ספקא לא מתהפך.

[Speaker G] אני שואל מה הסיבה שספק מתהפך שהוא לא ספק ספקא?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, עוד לא הגענו לזה, אני אגיע לזה.

[Speaker G] אולי זה אותו יסוד, אותה סיבה, וזה

[הרב מיכאל אברהם] מה שרבי עקיבא איגר טוען. אולי כן ואולי לא, תכף נראה. תכף נראה.

[Speaker B] הרב, אבל למה הרב מוכרח להגיד שזה ספק שהוא לא מתהפך?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מוכרח,

[Speaker B] ככה אני חושב, מה זה. אז בלי קשר כאילו רבי עקיבא איגר הוא הקשה כאילו הוא הביא ראיה מהתוספות לשיטה שלו או שהוא פשוט העיר על התוספות?

[הרב מיכאל אברהם] לא הוא לא הביא כלום, הוא כן, ככה הוא הבין את התוספות.

[Speaker B] הבנתי, כאילו הרב אומר ש…

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר שזה טיפוסי, זאת אומרת הרבה מאוד אנשים מבינים את שני העקרונות האלה כשני צדדים של אותה מטבע. ואני חושב שלא.

[Speaker E] אבל מהרגע ששם ספק חד הוא, אין משמעות למעשה לאם מתהפך או לא מתהפך. למה אני צריך את ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] אתה צריך את ההבדל במקום שבו שם ספק הוא לא חד.

[Speaker E] מסכים, אז אבל הרב מתווכח עם רבי עקיבא איגר גם על המקרה שבו שם ספק חד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, שם אני מתווכח על האפיון של המקרה. זו לא תהיה נפקא מינה לדינא. בין לשיטתי ובין לפי רבי עקיבא איגר זה לא ספק ספקא. לשיטתו בגלל שזה לא מתהפך ולשיטתי בגלל ששם ספק חד. פה לא תהיה נפקא מינה. נפקא מינה תהיה באותם מקומות שבהם יש ספק ספקא כזה ששם ספק הוא לא חד אבל הוא לא מתהפך. אז לפי רבי עקיבא איגר אם שם ספק לא חד אז זה ספק ספקא. כי המתהפך ושם ספק חד מבחינתו זה אותו דבר. ואני טוען שלא, יש עיקרון נוסף שספק ספקא צריך להתהפך.

[Speaker E] ויש לך דוגמה שתהיה הבחנה בדין? מגיע.

[הרב מיכאל אברהם] מגיע. אז הדוגמה שהבאתי קודם לגבי הסכין, אז שם באמת הספק ספקא הוא לא מתהפך וגם שם ספק חד, נכון? אם זה נפגם אחר רוב שני סימנים או במפרקת, משתי הסיטואציות האלה השחיטה לא נאסרת בגלל שזה פשוט היה כשר בשעת השחיטה. אז שם מתקיים גם שזה לא מתהפך וגם ששם ספק חד. אוקיי? למשל ראינו דוגמה בעצם ששם ספק חד אבל הספק כן מתהפך. זה מה שהתווכחתי עם רבי עקיבא איגר. עכשיו אני טוען שתוספות ישנים בכתובות ספק אונס ספק רצון וספק אם הוא יודע בקי בפתח פתוח או לא. אני רוצה לטעון ששם הספק הוא לא חד. נכון? שם הספק הוא לא חד. מסכימים? כי הרי אם הבעל לא בקי בפתח פתוח אז היא מותרת לו פשוט כי לא נבעלה בכלל. אבל אם הוא בקי בפתח פתוח והיא נאנסה אז היא מותרת לו בגלל שהיא נאנסה, לא בגלל שהיא לא נבעלה. זה שתי עילות שונות. אז פה אתה לא יכול להגיד שם ספק חד או שם אונס חד או משהו כזה. אבל כן הספק ספקא לא מתהפך. אז הנה, זו הדוגמה הנגדית. בסדר, פה אני חושב שפה זה יותר מורכב הדוגמה הזאת. כי פה די ברור שאתה לא יכול להגיד שם ספק חד למרות שבאמת הספק ספקא לא מתהפך. זאת אומרת על הצד שהסתפקת אם זה באונס או ברצון אתה לא יכול לחזור ולהסתפק האם הבעל בקי בפתח פתוח, כי בין אם זה באונס ובין אם זה ברצון אתה הנחת שהפתח היה פתוח. אז אין מה עכשיו לחזור ולהסתפק רגע, אבל הבעל אולי לא בקי בפתח פתוח. רק הכיוון ההפוך. הכיוון הראשון אפשרי. אז במובן הזה זה לא ספק ספקא, הספק ספקא לא מתהפך. אבל אי אפשר להגיד שזה שם ספק חד הוא. זה לא שם ספק חד הוא. השאלה היא אם היא לא נבעלה או אם היא נבעלה באונס. זה שתי עילות שונות להתיר אותה. אוקיי? אז לכן אין פה שם ספק חד הוא. אז זה הדוגמה השנייה, זאת מראה לנו ששני העקרונות האלה, לדעתי לפחות, הם עקרונות בלתי תלויים. למה זה חשוב? זה חשוב בגלל שאם אני אומר שזה אותו עיקרון עצמו, זאת אומרת, נגיד כך, את ההסבר למה שם ספק חד הוא זה לא ייחשב ספק ספקא זה הסברתי. למה? כי אמרתי שהמושג הצדדים הוא מושג לא הסתברותי, נכון? מושג לא הסתברותי. כיוון שהמושג לא הסתברותי ברור שאנחנו צריכים להחליט מה ייחשב צד כי אחרת כל ספק ספקא בעצם לא יהיה ספק ספקא. יש לי שלושה צדדים להיתר ואחד לאיסור. שלושת הצדדים להיתר זה צד אחד להיתר ויש צד אחד לאיסור. ברור שאני צריך קריטריונים שאומרים לי מה נחשב כצד עצמאי, צד נפרד. וברור שהקריטריונים האלה הם לא קריטריונים הסתברותיים. אוקיי? אז לכן אומר התוספות ואני חושב שהש\"ך אומר שהקריטריון הוא כמה עילות היתר יש. אם אתה בא מכוח אותה עילת היתר אז זה צד אחד. אם יש לך כמה עילות היתר שונות זה כמה צדדים. כן? דוגמה לדבר שאם אני אומר ספק אונס ספק רצון, אמרתי יכול להיות אונס בכוח, יכול להיות אונס בהיפנוזה, יכול להיות אונס בכל מיני צורות שונות ומשונות. אם לכל דבר כזה נקרא צד אני תמיד אתיר אותה. אני יכול לשחק עם הספקות איך שאני רוצה. אם ספק חזיר ספק פרה אני יכול להגיד כן אבל אולי זה חזיר יבלות, אולי זה חזיר מאינדונזיה, אולי זה חזיר מ… לא יודע מה, מקמצ'טקה. בסדר? אז מה אכפת לי? אני מסתפק אם זה חזיר או לא חזיר. בסדר? לכן ברור ששם ספק חד זה כלל מאוד הגיוני. הוא לא צריך הסבר. זה פשוט. אתה צריך להחליט מה הקריטריון שלך להתייחס לצד כצד נפרד, כצד מיוחד שנספר לחוד. ולכן שם ספק חד בעצם… אפשר להתווכח בכל מיני מקומות האם זה נקרא שם ספק חד או לא. בסדר. אבל הרעיון הזה שכאשר שם ספק חד זה ייספר כמו צד אחד ולא כמו הרבה צדדים הוא רעיון פשוט בסברא. אוקיי? עצם הרעיון.

[Speaker G] למה זה בעצם לא קשור בהסתברות? מה? למה זה לא קשור גם בהסתברות?

[הרב מיכאל אברהם] כי זה ספק נגטיבי. ספק נגטיבי אין הסתברויות. אם זה היה ספק פוזיטיבי אז כל הדיון לא מתחיל. פשוט תראה כמה אחוזים יש לך לכל צד. תחשוב למשל על החזיר, כן? נגיד שאני יודע את הנתונים על כל הבהמות בסביבה שיכולות לבוא בחשבון ויש לי ספק פרה ספק חזיר ופה בסביבה יש חזיר אינדונזי וחזיר מקמצ'טקה. שניהם נמצאים פה בסביבה. אוקיי? אז לכאורה יש פה שני צדדים של חזיר וצד אחד של פרה. אז צריך לאסור. אני אומר לא. למה לא? שם ספק חד. מה זאת אומרת שם ספק חד? אם אני יודע את המספרים אז בוא נראה כמה חזירים מקמצ'טקה יש כמה חזירים מאינדונזיה יש. אם סך הכל זה מסתכם ל-70% אז הכי נמי. לא בגלל שיש פה שני צדדים אלא בגלל שיש פה רוב לחזיר. כל הרעיון של לספור צדדים זה רק במקום שהספק הוא ספק נגטיבי. אין לי נתונים על האחוזים. אז אני סופר צדדים. אבל בשביל לספור צדדים אני צריך להחליט מה נחשב צד. אבל זה הכל הכל…

[Speaker G] תמיד היה קשה לי את זה בסוגיה בהלכות נידה שם שמתירים שמה במכה מדין ספק ספקא. ספק מעלייה ספק מעלמא.

[הרב מיכאל אברהם] ומה

[Speaker G] אכפת לי אם זה ספק מעלייה או ספק מעלמא? יש פה שאלה אחת האם זה מגיע מהמקור או שלא. תקרא לזה עלמא תקרא לזה עלייה תקרא לזה כנה הזאת תקרא לזה פרה זאת.

[הרב מיכאל אברהם] הנה הראיה נגד רבי עקיבא איגר. שאני אומר לא אכפת לי אם פיתוי קטנה גם הוא אונס, בסדר? אונס של גדולה ואונס של קטנה זה שני צדדים. למה? כי נכון שמבחינת הדין זה אותה עילה אבל הגורמים הם גורמים שונים. וכשאני סופר צדדים בספק נגטיבי, עוד פעם אם זה ספק פוזיטיבי אז אני סופר את האחוזים, לא מעניין אותי מאיפה בא הדם. אם אני יודע שיש 20% שהדם מעלייה ו-30% שהדם מבחוץ זה עדיין ספק אחד ולא ספק ספקא.

[Speaker G] כן אבל הפוסקים שמה מחשיבים את זה ספק ספקא.

[הרב מיכאל אברהם] למה? כי אנחנו לא יודעים את האחוזים. בדיוק. כשאנחנו לא יודעים את האחוזים אז אני לא יודע כמה אחוז יש לכל צד. זה נספר צדדים. כן אבל הכל כלול בעלמא. למה?

[Speaker G] הכל נחשב מעלמא או שזה… או שזה מגיע מהמקור, או שזה מגיע מעלמא, מה אכפת לי אם זה מהעליה?

[הרב מיכאל אברהם] אתה יודע יותר עם צדדים, אתה אחרת אתה בכל ספק ספיקא, נגיד, ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ספק באונס ספק ברצון. כל ההיתרים נובעים מזה שזה לא היה תחתיו ברצון. נכון? הרי רק תחתיו ברצון היא נאסרת. כל ההיתרים נובעים מזה שזה לא היה תחתיו ברצון.

[Speaker G] אז גם שם זה לא ספק ספיקא. נכון, אבל זה העניין שאנחנו גם בהגדרת השם חשוב להתעקש כדי להגדיר מה השם. אנחנו לא יכולים להגדיר מה שאנחנו רוצים. הרי אם ליבת נקודת הדיון הוא האם זה מגיע מהמקור או ממקום אחר, זה בעצם השאלה. אז מקום אחר מה זה יכול להיות? זה יכול להיות עלמא, זה יכול להיות עליה. מה פתאום לחלק את זה?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, בגלל שבספק נגטיבי הצדדים האלה הם צדדים שונים. הצדדים הם צדדים שונים כי זה דם מבחוץ וזה דם מהעליה. נכון ששניהם זה לא דם מהמקור. אבל מה אם כן? אז אני חוזר עוד פעם ואני שואל: אז מה אכפת לי אם האישה נאנסה או ברצון לא תחתיו? בכל מקרה זה לא היה ברצון תחתיו ולכן היא מותרת לו.

[Speaker G] למה זה נחשב לשני צדדים? זה שני נושאים הלכתיים שונים.

[הרב מיכאל אברהם] זה שני נושאים הלכתיים שונים. לא, זה לא נושאים הלכתיים שונים. זה לא משנה. כל עוד זה לא היה ברצון תחתיו היא מותרת. מה אכפת לי אם זה לא היה ברצון תחתיו כי זה לא היה ברצון, או שזה לא היה ברצון תחתיו כי זה לא היה תחתיו? מה זה משנה? אתה רואה שאנחנו כן נכנסים לעילות השונות למרות שצד האיסור הוא צד אחד. כל מה שלא מתאים להגדרת האיסור הוא היתר. לא, גם…

[Speaker G] נכון, אבל שם זה שתי עילות שונות לגמרי להתיר. פה בנושא של נידה, יש פה שאלה מהותית אחת: האם זה מגיע מהמקור או מגיע ממקום אחר? מקום אחר, מה פתאום לפצל את המקום אחר? זה מה שאני שואל.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא כך. יש לי שני צדדים לתלות ב… הרי יש פה דם, נכון? עכשיו אתה רוצה להגיד לי שהדם הזה הוא לא בא מהמקור. למה לא? אני אראה לך, יש לי שיקול כפול למה לא. זה גם יכול היה לבוא מבחוץ וזה גם יכול היה לבוא מבפנים, מהעליה. אוקיי? אז יש סיבה כפולה שמסבירה לך למה זה לא דם מהמקור. זה כמו תשע חנויות מול חנות אחת, אתה אומר תשע חנויות זה תשעה צדדים להניח שהחתיכה הזאת היא חתיכה כשרה, למרות שכל הצדדים האלה זה בסך הכל חתיכה שבאה מחנות כשרה.

[Speaker G] ושם זה כי שם זה לא נגטיבי, שם זה הסתברותי.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, ברור. אני רק מביא את זה כדוגמה מושאלת. כן,

[Speaker H] אבל

[Speaker G] דוגמה מאד קשה להבין את זה. אני לא מצליח להבין מה נקודת החילוק. כי בסוף השאלה היא מקום אחר. מקום אחר, אולי תגיד זה הקינה הזאת והקינה הזאת והקינה הזאת, אז יש לנו

[הרב מיכאל אברהם] שלושה קינים, אז זה ספק ספיקא? כן, אם היו פה שלושה קינים, אז הנה חינמי. אם היו סיבות קונקרטיות לפניי וראיתי שלושה קינים, אז זה שלוש סיבות. לא, קינים לא צריכים להיות לפנינו. הקינים לא צריכים להיות לפנינו. אוקיי, אז אני אומר: עקרונית זה יכול לבוא מקינה, ועקרונית זה יכול לבוא מהעליה. אז יש לי שני צדדים להתיר.

[Speaker G] וזה לא שני צדדים.

[Speaker E] זה לא… אני מסכים איתך, עם מי ש… עם הדובר. זה לא שני צדדים, זה שני סוגי ראיות לאותו צד. אתה פשוט יש לך שני סוגי ראיות שאומרות שהצד הזה הוא הנכון. אחד זה ראיה שאולי זה יכול לבוא מכאן, אולי זה יכול לבוא מהצד… מה?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא ראיות, זה תליות אפשריות. כן, בסדר. סיבות. ואתה תולה שהדם הזה למרות שהוא נמצא שם הוא לא בא מהמקור. אם יש לי שני מקורות אלטרנטיביים שמהם יכול היה לבוא הדם הזה ולא מהמקור, זה יותר חזק מאשר לחשוב שהוא בא ממקור אחד שהוא לא מהמקור, מאיזשהו שורש שהוא לא מהמקור. בסדר?

[Speaker E] כן, אבל זה שוב כדי… אבל זה שוב כדי להוכיח שזה מהמקור. לא להוכיח.

[הרב מיכאל אברהם] כדי להוכיח שזה שזה מהמקור זה לא הכרחי.

[Speaker G] כן, אבל אני שואל כזה שאלה הרב. אני שואל כזה שאלה. למעשה אני יכול להגדיר את זה כשם אחד. איך? על ידי שאני אגדיר את נקודת הספק בצורה כזאת: אני אומר או שזה מגיע מהמקור או שזה מגיע ממקום אחר. אתה יכול להגדיר מה שאתה רוצה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, אם אני

[Speaker G] קורא לזה מקום אחר, הכל נכנס בתוך מקום אחר.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול להגדיר מה שאתה רוצה, זה אמרת גם קודם. אבל אני אומר עוד פעם, אתה יכול להגדיר מה שאתה רוצה, אפשר להגדיר הכל. כל השאלה זה מה איך מה הסברא אומרת, אין פה סוגיה מתמטית. מה הסברא אומרת? עכשיו ברור שיש מקומות שאפשר להתווכח על הסברא, אבל פה לדעתי גם יש היגיון בסברא. למה? כי אני מראה לך שזה באמת משפר את האפשרות שזה לא בא מהמקור. אם יש לי שתי אפשרויות לתלות בהן את הדם הזה שזה לא המקור, זה יותר טוב מאשר אם הייתה לי רק אפשרות אחת לתלות את זה שזה לא מהמקור.

[Speaker E] אז תגיד לי גם ב… בסכין בשחיטה יש לי שני דברים לתלות בהם את זה שהסכין קרתה בה תקלה תוך כדי השחיטה. אחד שזה קרה עוד לפני העצם המפרקת והשני שזה קרה אחרי המפרקת. זה שתי אפשרויות שמחזקות לי את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל העילה עילת ההיתר היא שהשחיטה הייתה בכשרות. מסכים. זהו אז לכן זה אחד. וגם לא מתהפך וגם שם ספק חד. השחיטה הייתה בכשרות מה אתה רוצה?

[Speaker I] כל זה עוד פעם מוכרח שבכלל לא מדברים על המציאות עצמה ומה קרה

[הרב מיכאל אברהם] ב בוא תן לי להשלים את המשפט אני כבר יודע מה אתה הולך להגיד.

[Speaker I] בדיוק זה רק מה שאנחנו

[הרב מיכאל אברהם] חושבים אנחנו חושבים אז בוא נחסוך אני אתה כבר יודע גם מה אני אענה. אז בסדר אוקיי בסדר. אז בקיצור אז זה לגבי עכשיו למה היה חשוב לי להראות את אי התלות בין שני העקרונות האלה כי כיוון שלכלל של שם ספק חד יש הסבר הגיוני אז אם ספק ספיקא לא מתהפך הוא היה לא ספק ספיקא בגלל שם ספק חד אז אני לא צריך לחפש לו הסברים לכלל הזה. זה אותו כלל זאת אומרת זה הכלל של שם ספק חד שם אונס חד. אוקיי? אבל אם אני מראה שזה לא זה שני עקרונות שונים ויכול להיות מצב ששם אונס לא יהיה חד ועדיין הספק ספיקא לא יהיה מתהפך ולכן אני לא אראה אותו כספק ספיקא. אם זה כך אז ההסבר של שם אונס חד הוא לא מספיק כדי להסביר למה צריך התהפכות של הספק ספיקא נכון? אני צריך הסבר למה דרושה התהפכות של הספק ספיקא כהסבר עצמאי. בסדר? לכן חשוב לי היה להראות לכם שזה שני עקרונות בלתי תלויים כל אחד מהם יכול להופיע בלי השני ואם כך אז נשאר לנו להסביר למה ספק ספיקא צריך להתהפך. אוקיי? כי שם ספק חד זה אנחנו יודעים. אבל למה הוא צריך להתהפך? זה בעצם החידה שנשארה לנו. פה אני רוצה להגיד ככה חשבתי על הסבר אחד לפי דרכו של הרמ\"ע מפאנו שהבאתי בשיעור הקודם. אתם זוכרים שהרמ\"ע מפאנו הסביר שיש לי בעצם בספק שלא מתהפך אז למעשה יש לי שתי אפשרויות להציג את הספק או כעץ שמתפצל ופה יש עוד שתי התפצלויות שזה מסתיים בארבעה קצוות כן? או ספק שלא מתהפך שזה בעצם רק ספק בודד כי אי אפשר להציג את הספק השני. אוקיי? וכיוון שיש לי ספק כך או כך ספיקא דאורייתא לחומרא. ודיברנו על זה שזה לא הגיוני וכן הגיוני לא משנה. אני רוצה אולי חשבתי להציע שכיוון שאני באמת יש שתי אפשרויות להציג את הספק הזה מה ההבדל ביניהם? שעל הצד האחד בעצם יש לי ארבעה שתי התפצלויות שבקצוות אני אולי אעשה שיירינג של ה לא

[Speaker F] רוצים שההתפצלויות יהיו תלויות בנרטיב.

[הרב מיכאל אברהם] רגע שנייה אחת. טוב יש לי שני צדדים. אוקיי? זה האפשרות להציג את זה כספק ספיקא רגיל אוקיי? והאפשרות השנייה זה בעצם שיש רק ספק אחד השני לא רלוונטי. בשביל לנרמל את זה אז אני גם כאן מכניס שתי התפצלויות אבל למעשה זה רק הספק העליון. הצד הזה זה מותרת והצד הזה זה אסורה. בסדר? ואני מחלק את זה לעוד שניים רק כדי שזה ייראה דומה אבל זה בעצם רק ספק אחד. עכשיו פה יכול להיות בוא נספור את הצדדים. אז בוא נגיד שכל הצדדים האלה כולם הם צדדים שאני יכול לקחת אותם בחשבון. אז יש לי פה עכשיו חמישה צדדים שהיא מותרת ושלושה צדדים שהיא אסורה מתוך שמונה. נכון? רואים את זה? פה שלושה ואחד ופה יש שניים ושניים. אז שלוש ועוד שתיים זה חמישה צדדים שהיא מותרת ואחד ועוד שתיים שלושה צדדים שהיא אסורה. יש עדיין רוב צדדים שהיא מותרת חמישה מתוך שמונה. אבל זה לא שלושה מתוך ארבעה זה פחות נכון? שלושה מתוך ארבעה זה שבעים וחמישה אחוז חמישה מתוך שמונה זה שישים ושבעה אחוז. צודק? חמישה מתוך שמונה כן זה שישים לא שישים ושניים אחוז. אוקיי? אז שישים ושניים. זה

[Speaker H] שישים אחוז.

[הרב מיכאל אברהם] שישים ושניים וחצי כן. בכל אופן אז יכול להיות אנחנו צריכים לזכור שמדובר בספקות נגטיביים, נכון? עכשיו, בספקות נגטיביים אף פעם אין לנו ערובה לזה שברמה ההסתברותית יש באמת רוב להיתר, נכון? כי אנחנו סופרים פה צדדים, לא הסתברויות. זה ספקות נגטיביים. יכול להיות, זה הצעה ראשונה שעלתה לי, שבשביל להסתמך על ספק ספיקא בספקות נגטיביים, אני רוצה שיהיה שלושה מתוך ארבעה צדדים להיתר, שאחוז הצדדים יהיה שבעים וחמישה אחוז. כדרישה פורמלית כזאת, כמו שאמרתי שבספק בודד אני מחמיר, אבל בספק ספיקא אני מקל. גם בספק ספיקא יכול להיות שיש רוב לאיסור, נכון? כי זה ספקות נגטיביים. יכול להיות שהסתברותית יש רוב לאיסור. בסדר, אבל אני אי אפשר לחיות ככה. אני מניח שאם יש ספק ספיקא ושניהם נגטיביים, אז מבחינתי אם יש שלושה צדדים להיתר אני מניח שגם הסתברותית זה מותר. אוקיי? זה הנחה הלכתית. עכשיו יכול להיות שבשביל ההנחה הזאת אני רוצה רוב גדול של צדדים, שבעים וחמישה אחוז, לא שישים ושתיים אחוז. כמו שדיברנו על רוב מוחץ ורוב מוחלט בהיתר עגונות, זוכרים? תמיד כשאנחנו מנסים לבנות כללים ברוב נגטיבי או בספק נגטיבי, אז הכללים יהיו מן איזה שהם כללים פורמליים ששמים גבול, נגיד בדרך כלל מספיק לי רוב רגיל, בהיתר עגונה אני רוצה רוב מוחץ. בסדר? עכשיו במקרה של, במקרה שיש לי את הרוב, את המספרים, אז לא אכפת לי אם זה תרי רובי או רוב אחד. אם הרוב הוא תשעים ותשעה אחוז אז הוא מוחץ, אם לא אז לא. אבל אם הרוב הוא נגטיבי אז אין לי מספרים. ואומר טוב אם יש תרי רובי, זאת אומרת רובא דרובא, אני יכול להניח שזה רוב מוחלט, או מוחץ, או מוחלט תלוי בדרבנן. אוקיי? אבל זה לא באמת ככה, הרי זה רק הנחה הלכתית. ברמה ההסתברותית אין לי פה מספרים, אני לא לא יודע להציב פה מספרים. כעין זה חשבתי אולי גם אפשר לומר כאן. נכון שיש פה רוב צדדים להיתר, אבל זה רוב צדדים בספקות נגטיביים. זאת אומרת יכול להיות שהסתברותית יש פה איסור. אז אני שם גבול, אם יש לי שבעים וחמישה אחוז מהצדדים להיתר אז בסדר. ואם זה רק שישים ושניים אחוז אז לא, כי אני רוצה רוב משמעותי של צדדים כדי שגם רוב הצדדים מותר יהיה לי להסתמך עליו למרות שהרוב ההסתברותי אני לא יודע מהו, אם הוא קיים. אז זה אולי אפשרות שחשבתי להסביר את הרעיון הזה שספק ספיקא מתהפך.

[Speaker B] סליחה זה בעצם אומר שתמיד בצדדים אני תמיד צריך יחס של עשרים וחמש שבעים וחמש וזה תמיד מה שאני צריך?

[הרב מיכאל אברהם] לא

[Speaker B] יהיה בחיים היתר בצדדים של שתיים אחד, לא יהיה דבר כזה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זאת הטענה.

[Speaker H] אגב, כן, אבל יוצא שבכל כיוון של שבעים וחמישה אחוז, סביר שאם תמצאו אם אפשר להפוך אותו מכל כיוון. זאת אומרת כל אחד משלושה צדדים האלו, כן, בשביל שיהיה ספק ספיקא מתהפך, צריך שלא משנה איך אני מחליף את הדרכים תמיד אני מגיע להיתר.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא הופך צדדים, אני הופך ספקות. ספקות, כן, צורה אחת להפוך, אין מכל מכל הכיוונים. צורה אחת להפוך, או שספק ראשון ספק אחד מופיע קודם וספק שתיים אחר כך, או ספק שתיים קודם וספק אחד אחר כך. זהו. אני לא הופך צדדים, אני הופך ספקות. אבל ב… כן כן,

[Speaker H] אני

[הרב מיכאל אברהם] אומר, האפשרות האפשרות הזאת של להסביר את הדרישה להתהפכות היא מוזרה מאוד בעיניי. היא מוזרה כי מספר הצדדים פה הוא לא באמת אינדיקציה לרמת הוודאות שיש לי. בתרי רובי כשאמרתי שיש איזה שהוא סטנדרט פורמלי, אני רוצה שיהיה תרי רובי, זה באמת משפר את הסיכוי שלי שיהיה פה הסתברותית רוב מוחלט. זה לא מוודא את זה, אבל זה משפר את זה. במקרה שלנו זה לא נכון. כשהספק ספיקא לא מתהפך, אתם חושבים שיש פחות משבעים וחמישה אחוז שהיא מותרת? מה פתאום? זה רק צורה להציג את החישוב, זה הכל. הרי יש לי באמת ספק האם הוא בקי בפתח פתוח או לא בקי בפתח פתוח וספק האם באונס ספק ברצון. אז יש פה באמת…

[Speaker H] מה הסיבה שש\"ך העמיד את זה ככה ביורה דעה שם? מה העמיד? העמיד שחייב להיות שספק ספיקא מתהפך.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו עכשיו עוסקים בזה, אני מנסה להציע הסבר למה ספק ספיקא צריך להתהפך. זה זה הנושא שלנו עכשיו. וההסבר הראשון זה להגיד שאולי אני סופר את הצדדים של שתי האפשרויות. אבל זה מוזר כי זה לא צדדים שונים. נגיד תסתכלו על תסתכלו על האפשרות הזאת. רגע, הייתי פה. כן, אלה שתי האפשרויות, נכון? פה אני אומר שהצורה הרגילה להציג את הספקות היא פשוט שלושה צדדים להתיר וצד אחד לאסור. פה זה הצד ההפוך. יש לי ספק אם הוא בקי בפתח פתוח, ספק באונס ספק ברצון, ואין שאלה אם הוא בקי בפתח פתוח. מה זאת אומרת אין שאלה? אבל הרי יש שאלה! אני רק לא יכול להציג אותה אחרי שכבר הסתפקתי האם זה אונס או רצון. אבל ברור שיש אצלי אמיתית, אם אני שואל את עצמי, אני יודע אם הבעל בקי או לא בקי בפתח פתוח? אני לא יודע. יכול להיות שהוא בקי ויכול להיות שלא בקי. זאת אומרת, הספק הזה קיים אצלי בכל מקרה. אי אפשר להגיד שיש אפשרות שהספק הזה לא קיים אצלי. זה סתם בעיית ניסוח, נכון? זה סתם בעיית ניסוח, זה לא באמת צדדים שונים. כל הקומבינציות האפשריות פה זה ככה: או שהבעל לא בקי בפתח פתוח ובכלל אין פתח, או שהבעל בקי בפתח פתוח ויש פתח וזה באונס, או שיש פתח וזה ברצון. אלה הצדדים שיש. אין יותר צדדים. אוקיי? עכשיו אני אומר מה זה משנה שבניסוח המהופך אני לא יכול לנסח את זה? אז מה? אבל הספק שלי הוא באמת בין האפשרויות האלה. זה לא שההצגה השנייה מציגה צדדים אחרים. היא לא מציגה צדדים אחרים, זה פשוט ניסוח לא מוצלח, זה הכל. זה ניסוח שלא מאפשר לי להציג את הספק האם הבעל בקי או לא בקי בפתח פתוח. זה הכל. אבל יש לי את הספק הזה. זה שהניסוח הזה הוא לא מוצלח, אז אני לא אשתמש בו.

[Speaker B] מה זאת אומרת לא מוצלח? הוא פשוט אחר הניסוח הזה. ובניסוח הזה יש צד אחד וצד אחד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא נכון. זה בדיוק הנקודה, לא נכון. כי כשאני מסתפק אם זה היה באונס או ברצון, אז במובלע מאחורי זה כבר הנחתי שהיה פה פתח, נכון? עכשיו תשאל אותי: תגיד, אתה בטוח שהיה פה פתח? מה פתאום, יכול להיות שהבעל לא בקי בפתח פתוח ובכלל אין פה פתח. רק אין לי דרך עכשיו להציג את הספק הזה שמקנן בתוכי, כי כשפתחתי בשאלה האם זה היה באונס או ברצון, אין לי כבר להגיד ואם תמצא לומר ברצון אולי הבעל לא בקי בפתח פתוח. זאת אומרת, צורת ההצגה הזאת לא מאפשרת לי לבטא את הספקות שיש בתוכי. אבל הם ישנם בתוכי! אני באמת מסתפק האם הבעל בקי או לא בקי בפתח פתוח.

[Speaker I] אבל העובדה שניסחת ניסוח מסוים קבעה מה אתה חש כלפי המציאות הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] אתה לא יכול להגיד אני גם חש ככה.

[Speaker I] אם היית חש ככה היית מנסח אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא קבעה, היא כוללת. לא קבעה, היא כוללת. אז תנסח אותו! עוד פעם, יש לי באמת שני ספקות. הרי אמיתית יש שני ספקות. הספק אם הבעל בקי בפתח פתוח או לא בקי בפתח פתוח, כולנו מסופקים, אנחנו באמת לא יודעים. ואנחנו גם לא יודעים אם זה היה באונס או ברצון, גם את זה אנחנו לא יודעים. עכשיו הדרך שבו אני פתחתי את הניסוח בספק השני, האם זה היה באונס או ברצון, סותמת לי את הפה, לא מאפשרת לי לבטא את העובדה שאני גם מסופק האם בכלל היה פה פתח.

[Speaker I] אבל למה ניסחת ככה?

[הרב מיכאל אברהם] נו, כי הרגשת משהו מסוים. לא, זה ניסוח שאני מנסה…

[Speaker I] אבל האפשרות לנסח, יהיו כאלה שכן ינסחו ככה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אני אסביר להם: רבותיי, אתם משתמשים בשפה לא מוצלחת, אל תנסחו את זה ככה. אם אתם מנסחים את זה ככה, זה לא מאפשר לכם לבטא את כל עולמות הספק שלכם.

[Speaker I] אבל זה הניסוח האמיתי. הספק הוא לא מהמציאות, הספק הוא משהו שאנחנו מרגישים אותו. ואם אנחנו מבטאים אותו בצורה מסוימת יש לזה משקל.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, אבל זה לא מה שמרגישים. יש לי ספק אם הבעל בקי בפתח פתוח או לא? יש לי ספק כזה?

[Speaker I] מה זה יש? הספק קיים במציאות.

[הרב מיכאל אברהם] יפה, במציאות, אז

[Speaker I] זה לא מה שאני מרגיש אותו?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה גם מרגיש אותו. אז למה ניסחתי ככה ולא אחרת? לא ניסחת, זה רק אפשרות לנסח.

[Speaker I] אבל יהיו כאלה שינסחו ככה!

[הרב מיכאל אברהם] לא יהיו כאלה שינסחו! אחרי שהם יראו את זה הם ירדו מהניסוח הזה. לא, זה סתם אפשרות היפותטית שאפשר היה גם לנסח את זה ככה ואז להיתקע. בסדר גמור, אז אל תנסח ואל תיתקע.

[Speaker I] אבא, אבל במציאות כשאנחנו מרגישים ספק, נעזוב את ההלכה, כשאנחנו מרגישים ספקות במציאות, מאוד חשוב איך אנחנו… זה לא המציאות עצמה מתייצבת כקובץ ספקות.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא במציאות עצמה ככה. חכה, חכה, אין אדם שאומר, אתה ממציא אותו. יש לנו, כל בני האדם ביקום יסתפקו בשני הספקות האלה: האם הבעל בקי בפתח פתוח או לא, והאם זה באונס או ברצון. עכשיו יהיה בן אדם שינסח את הספק ספיקא יתחיל מהבקי ולא בקי ואז יעבור לאונס ורצון, ויהיה מישהו שיתחיל מהאונס ורצון ואז הוא פתאום ייתקע כשהוא ינסה. לנסח האם הוא בקי בפתח פתוח, ואז הוא יבין שהוא ניסח לא נכון וירד מזה.

[Speaker I] אבל זה כשאנחנו מגדירים ספקות כבחינת המציאות האובייקטיבית.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא המציאות. זה הידע שלנו על המציאות.

[Speaker I] לא הידע שלנו, היחס שלנו למציאות. ואם אנחנו רוצים להתייחס…

[הרב מיכאל אברהם] אלה סתם מילים. הידע שלנו על המציאות, זה מילים סתם. הידע שלנו על המציאות.

[Speaker I] אדם בא

[הרב מיכאל אברהם] ומסתכל על השואה, יבוא אחד ויגיד השואה הוכיחה שאין אלוהים, אחד אומר יש לי ספק שיש אלוהים, אחד אומר יש לי ודאות שיש אלוהים.

[Speaker I] אין שום דבר במציאות שהשתנה, אין מחלוקת על המציאות.

[הרב מיכאל אברהם] שמואל, שמואל, אל תכניס אותי לשואה עכשיו וגם לא לאלוקים. אני מדבר עכשיו דבר פשוט. אני מדבר על בן אדם, הבן אדם הזה קוראים לו תוספות. שמעת עליו? תוספות רבינוביץ'. בסדר. הבן אדם הזה הוא מסופק בשני דברים. הוא אמר לי שהוא מסופק. הוא מסופק בשאלה האם הבעל בקי בפתח פתוח או לא. יש לו את הספק הזה. והוא גם מסופק בשאלה אם זה היה באונס או ברצון. הוא הודיע לי חגיגית, יש לו את שני הספקות האלו. עכשיו אני אומר לו אוקיי, בוא תנסח לי את זה במבנה של ספק ספיקא. טוב, אז עכשיו תוספות רבינוביץ' האבא אומר לי ספק אם הוא בקי בפתח פתוח ספק לא, ואם הוא בקי בפתח פתוח ספק באונס ספק ברצון. אני אומר לו מצוין. עכשיו תוספות רבינוביץ' הבן אומר לי לא, ג'וניור, כן, תוספות רבינוביץ' ג'וניור אומר לא, ספק האם אונס או רצון וספק… הופ, ואז הוא נתקע. רגע, והוא עצמו אמר לי מראש הוא מסופק בשני הדברים. הוא נתקע, הוא לא מצליח להגיד את זה. מצוין. כיוון שבחרת בשפה לא מוצלחת, תעזוב אותה, תחזור לשפה של אבא שלך. זה הכל, כי גם אתה מסופק באותם ספקות שהוא מסופק. אתה פשוט לא יודע לבטא אותם.

[Speaker I] אז הג'וניור יגיד לי שכיוון שיהיו אנשים שיבחרו לנסח אותם דווקא את השני…

[הרב מיכאל אברהם] אל תגיד לי יהיו אנשים, הוא!

[Speaker I] לא, אבל כדי להתיר אנחנו צריכים להתיר לכולם, לא יכולים להתיר לאחד להתיר ולשני לא להתיר למה שהוא מרגיש.

[הרב מיכאל אברהם] בתוספות, תוספות עצמו מסופק בשני הספקות האלו, הוא לא מעלה בדעתו שיש מישהו שלא מסופק בספק השני. הספקות האלה הם ספקות קיימים, אין לנו תשובה על אף אחד מהם ולכן שני הספקות קיימים. ואפילו הכי אומר התוספות, תוספות ישנים, שאם זה לא מתהפך אז זה לא ספק ספיקא. נכון, כי הוא רוצה להגיד…

[Speaker I] נכון, אבל כשהתחושה היא כאשר אתה יכול כאשר אתה בכל ניסוח מגיע לשני ספקות אז יש לך תחושה מסוימת של ספק. כאשר יש צד של ניסוח שלא יביא אותך לשני ספקות אז אתה כבר מרגיש אחרת גם אם אתה מנסח את שניהם אבל אתה יודע…

[הרב מיכאל אברהם] ומה זה מרגיש אחרת? יש לך שתי שאלות שאתה מסופק עליהן. תרגיש אחרת תיקח כדור. יש לך אתה מסופק על שתי שאלות. אתה עדיין מסופק על שתיהן. זה שאתה לא יודע לבטא את זה, אז בחרת בשפה

[Speaker B] לא מוצלחת.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה קשור? אני יכול להגיד, אתה יודע, אם השור נגח את הפרה. עכשיו אני אומר תראה, אני שכחתי את המילה שור. אין לי, אין לי במילון את המילה שור, היא ברחה לי ובמילון שלי לא מופיעה המילה שור. אין לי איך לתבוע אותו, כי אני רוצה להגיד לו השור שלך נגח את הפרה שלי. אז מה, אז הוא יהיה פטור? מה זה, אתה בסך הכל משתמש במינוח לא מוצלח או בשפה לא מוצלחת, זה הכל. אתה לא מצליח לבטא את הרעיונות שאתה עצמך מרגיש.

[Speaker I] זה בהנחה שהשפה מבטאת את המציאות. אם השפה מבטאת לא את המציאות אלא איך אני יוצר את המציאות אז זה באמת מאוד שונה.

[הרב מיכאל אברהם] בשפה הזאת אתה לא יוצר שום דבר. השפה הזאת היא שפה מטופשת שכל אחד שיתחיל להשתמש בה יגיד אוקיי, זה נכון, אני זורק אותה. היא פשוט שפה לא מוצלחת. אבל יש אחד שיגיד שהיא לא מטופשת כי לו

[Speaker I] זה נראה מאוד הגיוני.

[Speaker F] שמואל, תעזוב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לו זה לא נראה הגיוני. אין! כל האנשים אם יתחילו לנסח ככה הם יזרקו את זה. אין מי שיגיד אחרת. זה בדיוק הנקודה. טוב, בוא נמשיך. אז בכל אופן, אז אנחנו צריכים עכשיו, אז בקיצור לכן אני אומר ההסבר הזה הוא לא סביר. ההסבר הזה. בוא נגיד, אם זה היה ההסבר אז לא הייתי מקבל את הכלל של ספק ספיקא מתהפך, הרי זה לא גמרא. זה יש מחלוקת ראשונים ואחרונים. אם זה היה אם זה היה ההסבר אז מבחינתי ספק ספיקא לא צריך להתהפך. מה זה סתם שטות. אז אני מחפש בכל זאת משהו שייתן לזה איזשהו סוג של היגיון, אפשר עדיין לא לקבל אבל

[Speaker F] שייתן לזה איזשהו סוג של היגיון. והטענה שאני רוצה לטעון היא בעצם הטענה הבאה. יש… הרב אתה נתקע בבעיה הזאת כי אתה מסרב לומר כמו שאחרים אומרים שספק ספיקא בעצם זה ניסוח אחר של שם ספק אחד. נכון, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] לא אני לא מסרב, זה פשוט לא נכון. מה זה מסרב? הראיתי שזה לא נכון. אצל רבי עקיבא איגר אפשר להתווכח, אבל הצד השני את זה הראיתי שיכול להיות מצב של ספק ספיקא לא מתהפך אבל שם ספק הוא לא אחד. עכשיו השאלה היא למה שם אתה קורא לזה שזה לא ספק ספיקא. בכל מקרה צריך הסבר. אז אני אומר הטענה שלי היא הטענה הבאה, אם כבר ככה לקח לי. הרבה זמן, אני אנסה בכל זאת להסביר ככה להגיע לשורה התחתונה. יש לנו, אני טוען, בהסתברות רגילה, בסדר? נעזוב כרגע את הספק, הספקות האלה שאנחנו מדברים עליהם כאן. בהסתברות רגילה, כשאנחנו מסדרים את הספקות בזה אחר זה, מה זה אומר שיש פה ספק שבנוי על גבי ספק קודם? זה מכפלה הסתברותית, נכון? זה היה הנושא שלנו בשיעורים האחרונים, מכפלות הסתברותיות, נכון? אז אם אני עכשיו מציג צורה כזאת, את העץ הזה, רואים? יש לי, אני מציג את העץ הזה. אוקיי? מה זה אומר? אני שואל מה ההסתברות להיות פה? פה. אז זה מכפלה, נכון? חצי מפה כפול עוד חצי מפה. פה יש חצי וחצי וגם פה זה חצי וחצי. אז אני בעצם מכפיל את ההסתברות לעבור את הצומת הזאת לצד הזה, לצד א', כפול ההסתברות לעבור את א' לא' אחד. זה יוצא רבע, חצי כפול חצי. מה ההסתברות להיות פה? גם רבע, נכון? זה חצי כפול חצי להיות פה זה גם רבע. וכנ\"ל פה וכנ\"ל פה. זאת אומרת שכשאני מייצר גרף כזה של ספקות שבאים אחד אחרי השני, בעצם מה שאני עושה פה אני מכפיל הסתברויות. נכון? ההסתברות בספק הזה להיות פה היא חצי, ואז פה בתת הסתברות הזאת יש לי עוד פעם חצי חצי, אז סך הכל זה חצי כפול חצי זה רבע. כל תוצאה אני בעצם צריך להכפיל את ההסתברויות של שני הצמתים שאותם עברתי. אוקיי? עכשיו תחשבו רגע מה זה אומר שכשאני מכפיל שתי הסתברויות בסדר שונה אני לא מגיע לאותה תוצאה.

[Speaker B] מאורעות תלויים. מה? תלות במאורעות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון! המאורעות הם תלויים. יש תלות בין המאורעות. נכון? אנחנו יודעים בהסתברות, דיברנו על זה בעבר, אבל אני אזכיר את זה אולי קצת נראה לי שכבר אני לא אספיק היום אבל בפעם הבאה אולי קצת יותר הטענה שלי שכאשר יש חשיבות לסדר הופעת האירועים זה אומר שיש תלות ביניהם. תחשבו אם אתם זוכרים את המקרה של מות העריסה בבריטניה, שמתו לאישה מסוימת מתו שני תינוקות מות עריסה בבית. ואז האשימו אותה, אמרו שהיא רוצחת, כי הסיכוי למות עריסה זה 1 ל-8,000, והסיכוי לזה ששני ילדים ימותו מות עריסה זה המכפלה, זה 1 ל-64 מיליון. וזה לא סביר, כנראה שהיא רצחה אותם, זה לא קרה לבד, לקרות באופן טבעי זה בלתי סביר לחלוטין. עכשיו, יש לי הרבה זה שטות גמורה מהרבה סיבות, אבל פה אני אביא דווקא לא את הסיבה המרכזית. אחת הסיבות שזה שטות, והיא לא המרכזית, זה למה אתה מכפיל את ההסתברויות? אתה מניח שהאירועים הם בלתי תלויים, שהראשון ימות ושהשני ימות. אבל אם זה שהראשון מת זה בגלל איזושהי בעיה גנטית במשפחה, לכן הוא מת מות עריסה, אז זה שהשני מת זה לא אירוע בלתי תלוי בזה שהראשון מת. הם שניהם מתו בגלל סיבה משותפת, איזושהי בעיה גנטית במשפחה. זוכרים? דיברנו על הכללות, אז דיברנו על דם עכור, הגמרא שמה לגבי חזקת ג' פעמים, כן, שמעיין גורם או מזל גורם, אז המעיין של האישה גורם לכל הבעלים שלה למות, ולכן אני מניח שיש סיבה אחת למוות של כולם. זה לא אירועים בלתי תלויים. עכשיו גם פה, אתה כשאתה עושה את החשבון הזה אתה בעצם מכפיל הסתברויות, אתה אומר מה הסיכוי שהראשון ימות באופן טבעי בלי שהיא רצחה אותו 1 ל-8,000, מה הסיכוי שהשני גם 1 ל-8,000. המכפלה זה 1 ל-60 מיליון. לא נכון. המכפלה ל-60 מיליון זה כן נכון, לא נכון לעשות פה מכפלה. כי כשאתה מכפיל הסתברויות אתה בעצם מניח שהאירועים הם בלתי תלויים. אבל אם האירועים הם תלויים, כשאני שואל עכשיו, נגיד שאחוז המשפחות שיש להם פגם גנטי שמוביל למות עריסה הוא 1 ל-8,000, אוקיי? מספר המשפחות שימות ילד אחד ושימותו שני ילדים יהיה כמעט אותו מספר. כי כל המשפחות שיש להם את הפגם הגנטי הזה כל הילדים שלהם ימותו מות עריסה. אם היה להם ילד אחד אז מת להם רק ילד אחד, אם נולדו להם שני ילדים ימותו שניהם. אז זה לא נכון שההסתברות לזה ששני ילדים ימותו הרבה יותר קטנה מההסתברות שאחד ימות, זו אותה הסתברות. ההנחה שהיא הרבה יותר קטנה נובעת מזה שאני רואה את אירועי המיתה האלה כאירועים בלתי תלויים. כל אחד מהם עשיתי הגרלה לראשון 1 ל-8,000 הוא יצא, עשיתי הגרלה לשני עוד פעם 1 ל-8,000, מה הסיכוי ששניהם יצאו באותו בית? 1 ל-64 מיליון? כן, אם אני עושה הגרלות בלתי תלויות, אם הסיבה היא אירוע מקרי ולא תלוי בשניהם. אבל אם האירועים תלויים, אז אסור לי להכפיל הסתברויות. עכשיו מה שקורה באירועים תלויים זה שיש חשיבות לסדר ההופעה. דיברנו על הסתברות מותנה, פי של איי בתנאי בי ופי של בי בתנאי איי. בהינתן שקרה בי, מה הסיכוי שיקרה איי, או בהינתן שקרה איי, מה הסיכוי שקרה בי? זה לא אותה הסתברות. אם האירועים הם בלתי תלויים, אז בשני המקרים זה פי של איי בתנאי בי זה פי של איי, אם הוא לא תלוי בבי. אבל אם הוא תלוי בבי, אז ההופעה של איי אחרי בי זה לא אותו סיכוי כמו ההופעה של איי עצמה. יש חשיבות לסדר הופעת האירועים, ולכן אתה לא יכול להכפיל הסתברויות. עכשיו מה שאני ארצה לטעון, ואני כבר לא מספיק את זה היום אבל אני רק רוצה שנגמור את המעגל לפחות, מה שאני בעצם ארצה לטעון זה שספק ספיקא לא מתהפך זה בעצם אומר שיש איזושהי תלות בין האירועים. אתה לא יכול לנסח את הניסוח השני לפני שניסחת את הראשון. אם תנסח אותו לפני שניסחת את הראשון, לא תוכל לנסח את הראשון, לא יקרה הראשון. אז זה אומר שיש תלות ביניהם. אם יש תלות ביניהם, אז זה לא באמת שני ספקות בלתי תלויים, אז אסור לי להכפיל את ההסתברויות. אז זה לא ירד להסתברות רבע, זה נשאר בהסתברות חצי, כמו עם המוות עריסה, כן? אז הסתברות אחד לשמונת אלפים, לא אחד לשישים וארבע מיליון. אז זה לא ספק ספיקא, זה ספק אחד. ולכן אם הספקות הם תלויי סדר, הם לא מתהפכים, אז אנחנו רואים את זה כהסתברויות של אירועים שהם תלויים זה בזה. והסתברות של אירועים שתלויים זה בזה היא לא הכפלה של ההסתברויות, וכיוון שכך, אתה לא יכול להניח שהסיכוי פה הוא קטן, כי רק בגלל ההכפלה אתה מניח שהסיכוי הוא קטן. אבל פה אי אפשר להכפיל. זאת הטענה. עכשיו הטענה הזאת דורשת הרבה הסבר ועל פניה היא לא כל כך נכונה, אבל את זה אני כבר אעשה בפעם הבאה.

[Speaker F] כן, כי התלות היא… כשהתלות היא בזמן זה לא אומר שהתלות היא במציאות, זה שני דברים שונים.

[הרב מיכאל אברהם] פה זה אפילו לא בזמן אלא בניסוח, כן. אבל אתה צודק, זאת תלות לוגית לא סיבתית, אבל נדבר על זה. כן, לגבי…

[Speaker H] לגבי אונס ורצון, שמה לגבי זה בכלל לא תלוי אחד בשני. זה שהוא לא בקי בפתח פתוח זה בכלל לא קשור בתלות, אין תלות בין השניים.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה את הסיכויים של אונס או רצון, הבקיאות שלו בפתח פתוח. אם הוא לא בקי בפתח פתוח, אז פשוט אין פתח אז אין לי מה להתלבט אם זה אונס או רצון.

[Speaker H] זה מה שאני אומר.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא משנה את הסיכוי, את התפלגות הסיכויים בין אונס לבין רצון.

[Speaker H] אבל מצד שני בשחיטה של ש\"ך ביורה דעה שם, בסכין, זה דווקא כן בתלות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז אנחנו נדבר, על האבחנה הזאת גם נדבר. אבל בכל אופן רק רציתי שתראו את המעגל הסגור. בפעם הבאה אני רק אשלים את הנקודה הזאת, אני אשלים את ה… אני אכנס קצת יותר להסבר למה ספק ספיקא שלא מתהפך הוא דומה לאירועים שתלויים מבחינה הסתברותית. ולכן אנחנו לא יכולים לכפול את ההסתברויות או להניח שזה ספק קלוש יותר מאשר הספק הבודד. ואז אני אעבור לתלות באופן כללי בין אירועים ובזה… בזה אנחנו מסיימים את המכפלות ההסתברותיות, ואחרי זה עוד שיעור אחד ואנחנו נסיים את הסדרה.

[Speaker B] אבל אם אנחנו פוסקים בצדדים למה אנחנו בכלל צריכים לדאוג שאי אפשר להכפיל את ההסתברויות ולא פשוט להסתכל על הצדדים עצמם? זאת אומרת מה אכפת לי…

[הרב מיכאל אברהם] בגלל שהספקות הם ספקות שליליים, אז אתה חייב לדרוש דרישות פורמליות שבתקווה שבעקיפין הן ידאגו לזה שגם ההסתברות איכשהו תסתדר. אם היה ספקות פוזיטיביים אז לא צריך את כל הפרשיות שאני אומר עכשיו.

[Speaker B] לא, זה נכון, אני אומר, אבל עכשיו אנחנו בנגטיבי, אז אנחנו לא… אנחנו עזבנו לכאורה את הניסיון להגיע לסיכוי של חמישים…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא עזבנו, ממש לא עזבנו. רק אני מנסה למקסם את האפשרות להגיע להסתברות גדולה בדרישות פורמליות בלי שאני יודע לחשב את ההסתברויות. בדיוק כמו שהסברתי בהיתר עגונות. בהיתר עגונות הטענה שלי שכל החשיבה היא כן חשיבה הסתברותית. רק בגלל שהרוב הוא רוב נגטיבי, אז איך אני יכול לוודא שהרוב הוא רוב מוחץ? אין לי דרך לעשות את זה בחישוב. נו אוקיי, בוא נדרוש שיהיו שני רובים מוחצים, אז ההנחה בתקווה ששני הרובים האלה הם מספיק מוחצים אז המכפלה שלהם כנראה תהיה מוחלטת. אני לא יודע את זה, אבל אני מנסה להתקרב לזה ככל האפשר עם דרישות פורמליות. אותו דבר אני טוען פה.

[Speaker B] אוקיי, זאת אומרת הרוב צדדים הוא בחיים לא יכול להיות יותר טוב לצורך העניין מספק… ספק ספיקא נגיד? כי שם ספק ספיקא אם זה נגיד פוזיטיבי ואני מדבר בוודאות על המספרים.

[הרב מיכאל אברהם] פוזיטיבי כן, אבל ספק ספיקא פוזיטיבי אין דבר כזה. ספק ספיקא פוזיטיבי זה רוב.

[Speaker B] אבל כאילו אם יש לי את המספרים אז אין לי בכלל מה… נכון.

[הרב מיכאל אברהם] ספק ספיקא פוזיטיבי זה רוב. זה לא ספק ספיקא. לא צריך את הדין ספק ספיקא בשביל…

[Speaker B] לא, אז כאילו כן, אבל נגיד שאתה זוכר שאלתי את הרב נגיד למה יש המסתפקים האם הולכים ספק ספיקא כן נלך אחרי רוב בממון, ולמרות שברוב אנחנו לא הולכים, אז לפי מה שאנחנו אומרים עכשיו זה בכלל ברור שגם בזה אנחנו לא נלך. הפוך.

[הרב מיכאל אברהם] הרי שבדרך כלל אחרי רוב בממון לא.

[Speaker B] נכון, אבל יש כאלה שמסתפקים אולי בספק ספיקא כן נלך בממון נלך אחרי ספק ספיקא. אוקיי. אז אני אומר, לפי מה שהרב אומר כרגע זה לא זה לא אין שאלה בכלל. ברור ש…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא יודע אם אין שאלה, אבל זה זה כלל אחר. לפי איך שאני מסביר עכשיו דווקא יש שאלה, כי הטענה שלי זה שספק ספיקא זאת הדרך שלנו לייצר רוב בלי שאנחנו באמת יודעים שיש רוב. אבל זאת דרך פורמלית, לנסות למקסם את הסיכוי שיש פה רוב. אבל אם באמת בסופו של דבר אנחנו רק מגיעים לרוב, אז לכאורה אתה צודק. אז אם בממון לא הולכים אחרי הרוב, אז מה אכפת לי שמקסמתי את הסיכוי להגיע לרוב? גם רוב ממש לא עוזר לי פה.

[Speaker B] כאילו רוב צדדים הוא בסוף הוא לא איזה פרשה חדשה, הוא בסוף מקרה של רוב בתנאי ודאות כזה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בדיוק. אוקיי, סבבה. טוב.

[Speaker G] אני מנסה להבין אם זה לא ספק המתהפך, אז למעשה זה נהפך להיות במקום רבע, שליש או חצי?

[הרב מיכאל אברהם] חצי. למה לא שליש? או עוד פעם יש חסם. אין שליש ואין חצי ולא שלושת רבעי. אבל החסם הוא אתה לא יכול לדעת שזה פחות מחצי.

[Speaker G] אפשר להגדיר את זה שיש פה שלוש נקודות, שלוש אופציות לפי הציור של הרב למשל, אז אפשר להגדיר את זה שבשכבה הראשונה יש אחד ובשכבה למטה עוד שתיים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין שכבה למטה בכלל. אם הסתפקת אם זה אונס או רצון אתה כבר לא יכול להסתפק עם הבקיא או לא בקיא.

[Speaker G] לא, בצד אחד כן יש עוד שתיים. זאת אומרת…

[הרב מיכאל אברהם] לא, בשום צד אין. בין אם זה אונס ובין אם זה רצון אין משמעות לשאלה אם הבעל בקיא או לא בקיא, בכל מקרה יש פתח.

[Speaker H] ברור, דיברנו על זה לפני חמש דקות, זה בדיוק שאין תלות בדברים.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר?

[Speaker G] ברגע שיש תלות זה אפילו נהפך להיות חצי, זה לא שליש.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, חצי. זאת הטענה. טוב, אני עוד אסייג את זה בפעם הבאה כי יש פה בעיות, אבל לשם אני חותר. זאת אומרת, ספק ספיקא דורשים שהוא יתהפך אני חושב כי ההתהפכות מבטאת אי תלות בין הספקות. וכשיש אי תלות בין הספקות, אנחנו בונים על זה שהרוב שנוצר פה או שאנחנו מקווים להתקרב אליו הוא רוב יותר טוב. עד כאן להיום. הרב, הרב.

[Speaker I] כן. הרב, זה קשור לסדרה אחרת שהרב דיבר שבוע שעבר אבל גם זה קשור לשיחה היום. הרב הביא בסדרה אחרת בבר אילן, הוא הביא את הסיפור שהוא סיפר לנו לגבי בקשת מחילה ממישהו שלא מרגיש משהו, אחר כך הוא פשוט גילה או שזה… עשה מעשה לא ראוי וביקש סליחה. הרב אומר שזה בקשת הסליחה המעולה ביותר, נכון? אז אני שואל, מה קורה כשהוא מבקש סליחה במצב הזה? הוא אומר לא ידעתי שכתוב בספר ההוא בסעיף הקטן הזה שאסור לעשות את מה שעשיתי. פתאום נזכרתי או שמישהו האיר את עיניי שזה כתוב, בדקתי זה באמת כתוב…

[הרב מיכאל אברהם] טוב זה לגבי הכתוב, במוסר זה לא קשור לכתוב.

[Speaker I] רגע, אומר לו הנפגע, מה עוזר לי שאתה יודע? אני גם ידעתי שזה אסור לפני זה, ואתה אומר לי שעכשיו גם אתה יודע שזה כתוב באיזה סעיף קטן של ספר המוסר שזה אסור. סו וואט? לא השתנה כלום. זה שכתוב אני ידעתי קודם ואני יודע עכשיו. מה הסליחה שלך נתנה לי? מה אתה מדבר?

[הרב מיכאל אברהם] כשאתה מדבר על פגיעה בזולת אתה מדבר על פגיעה מוסרית לא על פגיעה הלכתית.

[Speaker I] נכון, נכון, לא לא דיברתי על הלכה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע רגע, זאת פגיעה מוסרית לא מתחילה מזה שזה כתוב באיזשהו מקום. אז למה עשיתי את זה? או כי יצרי גבר עליי או כי לא שמתי לב שזה לא מוסרי ועכשיו פתאום אני כן שם לב והחלטתי להתגבר על היצר.

[Speaker I] אבל מה זה אני עכשיו אותו אדם שם לב? הוא ראה מישהו אמר לו תסתכל כתוב בספר המוסר, הרי ספר המוסר בעל פה או בכתב.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא כתוב שום דבר, עזוב אותי מכתוב. לא כתוב כלום.

[Speaker I] אני הבנתי שזה היה מעשה לא

[הרב מיכאל אברהם] מוסרי, זה הכל.

[Speaker I] לא, אבל אני מנסה לפענח מה זה הביטוי הזה כשהוא אומר אני באתי לבקש סליחה ממך, אני מרגיש אותו דבר, אין לי שום בעיה רגשית עם מה שקרה, אני רק גיליתי שזה אסור מוסרית. אומר לו הנפגע גם אני ידעתי שזה אסור מוסרית, אתה רק מחדש לי שגם אתה יודע. שמחת זקנתי הצעירה. מה זה עוזר לי? הסבר לי, אני אחנך אותך? אני לא נהייתי מחנך העולם.

[הרב מיכאל אברהם] ואם כואבת לך הבטן שמחת זקנתי, למה שאני אסלח לך?

[Speaker I] אבל מה זה בקשת מחילה במצב הזה?

[הרב מיכאל אברהם] כשאתה בא ומבקש מחילה במצב שלך…

[Speaker I] במצב שלי? כן יש מצב הפוך במצב שלי כשאני בא ואומר אני אהיה הפוך. לא לא אני מכפר. מה זה? כשאדם עונה שאנחנו יודעים שזה חשיבות. עכשיו החסידים הראשונים התגלגלו בשלג ואין שום שמחה מזה שאתה סובל. מה באמת? לא הרב לא מבין שאדם אומר אני שותף איתך עכשיו בכאב שלך. אתה סבלת עד עכשיו מהפגיעה שלי עכשיו אני שותף איתך.

[הרב מיכאל אברהם] מגיע לך שאתה סובל אני מאוד שמח שאתה סובל

[Speaker I] ואין שום סיבה שאני אסלח לך. לא אין הכרח אבל אפשר להבין את האפשרות לסלוח. ואין שום שמחה. לא בשום פנים ואופן לא. מה פתאום? אדם נהיה אני עד עכשיו אני הרגשתי סובל לבד פתאום אדם בא לבקר אותי כחולה והוא סובל יחד איתי. אין לזה משקל? הרב לא רואה בזה משקל? כשהרב הולך לנחם אבלים או לבקר חולים והוא שותף בסבלם ואמפתי איתם אין לזה משקל אין לזה שום חשיבות? ודאי שיש.

[הרב מיכאל אברהם] וזה במובן הפסיכולוגי כל מיני אנשים בנויים בכל מיני צורות פסיכולוגיות. לא זה כל השפיץ. מוסרית זה לא שווה כלום.

[Speaker I] אז מה אז כשאדם בא שהרב הולך לבקר חולים אומר לו שמע לא חשוב מה אני מרגיש יכול להיות שבכלל לא אכפת לי שאתה חולה רק יש סעיף בשולחן ערוך לבקר חולים אני הולך לבקר אותך. זה משקל של ביקור חולים?

[הרב מיכאל אברהם] למה לא בטח.

[Speaker I] הרב באמת היה מקבל ביקור חולים שכזה?

[הרב מיכאל אברהם] איזה שאלה. הייתי מעריץ את הבנאדם שעושה את זה.

[Speaker G] שורה תחתונה הרב שם את ספק ספיקא מדין רוב?

[הרב מיכאל אברהם] לא זה לא מדין רוב. זה כלל פורמלי אבל הרעיון שמאחוריו זה שאנחנו מנסים באמצעים פורמליים להתקרב להסתברות גבוהה. רוב ניכר. משהו איך שלא תקרא לזה.

[Speaker G] שבעים וחמישה אחוז.

[הרב מיכאל אברהם] נגיד כן. הרב ושוב אם זה היה רוב באמת היה מספיק חמישים ואחד אחוז. כיוון שזה נגטיבי אני דורש יותר כדי לוודא שלפחות חמישים ואחד אחוז יהיה פה. זה גם כן לא מוודא אבל זה מספיק בשביל להקל הלכתית.

[Speaker H] הרב מיכאל. כן. אני רוצה לשאול שאלה ממש לא קשורה לכל הסדרה וכל סתם שאלה הלכתית. בנאדם שרוצה לעשות שידוך בין כלב לזאב. הלכתית הרמב\"ם כותב שזה כלאיים. מבחינת המדע נכון להיום זה גם נחשב כלאיים?

[הרב מיכאל אברהם] אין לי מושג.

[Speaker H] טוב. בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. שבת שלום להתראות.

[Speaker H] שבת שלום

[Speaker I] תודה רבה.