תובנה מעניינת בסוגיית בחירה וידיעה

הנקודה שלי אינה טאוטולוגית ("יש מחלוקת כי יש דעות שונות"), אלא הצבעה על כך שהשאלה עצמה היא אוקסימורון לוגי

הסיבה ל"ניוקומניה" ולתחושה שכל צד בטוח שהשני "טיפש" ולחוסר ההסכמה בנושאים אלו, נובעת מכך שהניסוי המחשבתי כופה עלינו לאמץ שתי הנחות שסותרות זו את זו מיניה וביה:
1. הנחת הבחירה: המידע על העתיד אינו קיים כרגע, שכן האדם הבוחר יוצר את "קו העולם" שלו "יש מאין" בכל רגע של הכרעה.
2. הנחת הניבוי/ידיעה: המידע על העתיד כן קיים (בידי הנביא או אלוהים).

הצירוף של שתי ההנחות הללו יוצר את המושג הסתירתי "לדעת מידע שאינו קיים" – ביטוי חסר פשר לוגי בדיוק כמו "משולש עגול". במובן הזה, השאלה "שבורה" כבר בבסיסה.

הדיון לא מגיע להסכמה כי רוב המשתתפים מנסים "לרבע את המעגל" באמצעות מושגים עמומים כמו "מעל הזמן" או "אחדות הניגודים", שהם בבחינת "פטפוטי מילי" חסרי תוכן קוגניטיבי. לסיכום, המחלוקת אינה על התשובה, אלא היא עדות לכך שהשאלה מניחה דבר והיפוכו, ומי שמסרב לבחור צד פשוט מדבר ב"שפה שבורה".

וכן השתמשתי ב notebooklm שלך לכתוב את זה. הנקודה שלי היא שלא מבינים את זה שבחירה חופשית אומר אוטומטית לא משנה מה שאין ידיעת עתיד כי אין עתיד וגם זה שבכל הויכוחים יש כל כך ויכוח היא כי לא קולטים שההנחות והמסגרת של הויכוח הם עצמם סותרות ולכן כל הדיון מבלבל.