הרמח״ל נגד עולם הישיבות

שלום לרב שליט״א

נתקלתי בתוכנית הלימודים המקיפה שמציע הרמח"ל לתלמיד הרוצה להיות "חכם בישראל". בקצרה, הרמח"ל מציע סדר מובנה והדרגתי:

1. בסיס ומתודולוגיה: תנ"ך עם פירושים ראשיים, הבנה בסיסית של י"ג מידות והבנת מנגנון המשא ומתן התלמודי (הבחנה בין תירוץ דחייה לתירוץ אמיתי, סוגי קושיות וכו').
2. בקיאות מקיפה: לימוד כל הש"ס מהתחלה ועד הסוף בהבנת פשט הסוגיות, ולאחר מכן לימוד מקיף של הרמב"ם ("היד החזקה") והשולחן ערוך עם ה"בית יוסף".
   1. השכלה כללית וכלים: לימוד מדרשים, ולאחר מכן לימוד של חכמות חיצוניו – לוגיקה, רטוריקה, הנדסה ותכונה.
3. התכלית: לאחר רכישת כל הכלים והידע התורני והכללי, השקעת עיקר העיון ב"אלוהיות", כלומר, קבלה, לאורך שאר החיים, תוך חלוקת זמן ושמירה על הידע הקודם. אך העיקר יהיה עיון בקבלה.

המודל הזה נראה רחוק מאוד הן מדרך הלימוד הישיבתית הקלאסית (שמתמקדת בעיקר בעיון לוקאלי ומעט בקיאות, ללא חכמות כלליות הס מלהזכיר וללא הגעה שיטתית לפסיקת הלכה או קבלה), והן מהמודל האקדמי המודרני שמקדש התמחות צרה.

רציתי לשאול בבקשה את דעת הרב על המודל הזה.

א. מתודולוגיה מול "לומדעס": הרמח"ל מדגיש מאוד את ניתוח כלי החשיבה והגדרת הלוגיקה של הגמרא לפני שצוללים לכל הש"ס. האם לדעת הרב חסר בעולם הישיבות כיום המבוא המתודולוגי הזה (כפי שהרב עצמו מנסה לעשות בספריו על הלוגיקה התלמודית)?

ב. חכמות חיצוניות ככלי עזר: הרמח"ל רואה בלוגיקה, רטוריטה ועוד כלים הכרחיים לחכם בישראל. האם לדעתך הנתק הנוכחי בין תורה למדע/פילוסופיה פוגע בעצם היכולת להיות "חכם בתורה"?

האם ההתרחקות של עולם הישיבות מהשכלה כללית מונעת ממנו השכלה בגמרא וחידושים אמיתיים שמתפספסים, בניית מודלים מורכבים ופורמליזציה?

ג. אלוהיות כתכלית: במבחן התוצאה, הרמח"ל רואה בעיון באלוהיות (קבלה, כאמור) את פסגת השאיפות, בעוד שבימינו לימוד קבלה נתפס לעיתים קרובות כ"תחביב" או כעיסוק משני לעומת עוד דף גמרא או יסוד למדני של רב חיים ורב שמעון. האם המבנה המוצע כאן פותר את הכשל שבו אנשים לומדים שנים ונותרים ללא עומק קבלי?

ד. האם זה ריאלי? האם אדם ממוצע – או אפילו עילוי! – בדורנו מסוגל בכלל ליישם תוכנית כזו, או שמדובר באוטופיה שמתאימה רק ליחידי סגולה בדורות קודמים?

ה. ובכלל, האם כדאי לשאוף לעשות את זה?

בברכה

משה לוי

נ.ב כתבתי בכותרת שהרמח״ל היה נגד עולם הישיבות, ויש בנותן טעם להביא ציטוט קצר מדבריו שעשוי להסביר גם את ההכוונה שלו לעסוק בעיקר בקבלה.

וזה לשונו:

"הנה האשכנזים שלימים וכן רבים, תהילות לעיל, כי בפראנקפורט לבדו יהיו בה כשלש מאות תלמידי חכמים בני הישיבה, ולב רחב להם להבין ולהשכיל. והנה הם מכלים ימיהם בפלפוליהם המהבילים וריח חסידות אין בהם, והלואי היה די בזה.

ואם יש בכל מדינת אשכנז אשר עברתי בה, ובכל מדינת הולנדה אשר אני יושב בקרבה, אנשים חרדים אל דבר ה' ומבקשים לדעת ליראה את ה' ולאהבה אותו ולהתחסד עם קונם, ודאי נער יכתבם.

איטליא, כבר יְדָעָהּ הכ"ת יותר ממני. ולעת כזאת אין משכיל דורש את אלקים, כי אם תוהו ובוהו וחשך שליטים המה בעיר, ואפילו פירושא דקרא "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" לא יבינו ולא ישכילו", (אגרת קיח. אלול ה’תצ"ה, אמסטרדם).

בברכה,

משה לוי