שקיעה לפי הרמב"ם

שלום רב!

אשמח לחוות דעתך המנתחת על קושי שיש לי בהגדרת "שקיעת החמה" וזמן "בין השמשות" במשנת הרמב"ם.

מובא כאן תמצות של הניתוח מתוך האתר: https://www.orharambam.com/post/%D7%97%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91-%D7%9D

הנתונים העולים מתוך הרמב"ם (ומהמציאות):

1. הלכות תרומות ז, ב: הרמב"ם פוסק שזמן בין השמשות (מהשקיעה ועד 3 כוכבים בינוניים) הוא כמו שליש שעה כ-20 דקות. בפועל, מהרגע הפיזי שבו השמש נעלמת מתחת לאופק המישורי ועד ליציאת 3 כוכבים, חולפות לפחות 35 דקות. חסרות לנו כ-15 דקות.

2. בהלכות קידוש החודש ב, י: עדים שרואים את הירח, רואים אותו בהכרח לאחר שהשמש כבר נסתרה באופק. למרות זאת, הרמב"ם פוסק שאם הראייה התרחשה לפני שיצאו שני כוכבים, בית הדין יכולים לקדש, כי "עדיין יום הוא"

3. . הבעיה ההלכתית: בהלכות שבת (ה, ד) הרמב"ם פוסק שבין השמשות (שהוא ספק לילה) מתחיל מיד ב"משתשקע החמה". איך ייתכן שאחרי היעלמות השמש ולפני שני כוכבים זה "עדיין יום" בקידוש החודש, אבל בהלכות שבת זה כבר זמן ספק שאסור במלאכה?

4. הפרדה בין היסתרות לשקיעה? (הלכות תפילה א, ז): הרמב"ם מסביר שתפילת נעילה נקראת כך כי "התפילה הנקראת נעילה, כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה, לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה" .

נמצא, שהיסתרות השמש דהיינו היעלמותה מן האופק אינה תחילת שקיעת החמה, שהרי רבנו אומר שהיסתרות השמש הינה סמוך לשקיעת החמה. כלומר, בהיסתרות חרס השמש עדיין לא מתחילה השקיעה, ולכן עדיין מדובר ביום גמור. ויתרה מזאת, לפי התלמוד ורבנו אף לאחר צאת כוכב אחד עדיין יום גמור הוא, כל-שכן לאחר היסתרות חרס השמש מן האופק.

הפיתרון שראיתי מוצע הוא ש "היסתרות החמה" (היעלמות הדיסקה) איננה "שקיעת החמה". לאחר שהשמש נעלמת יש כ-15 דקות שהן יום גמור (ולכן אפשר לקדש בהן את החודש, ונעילה מתפללים בתוכן). רק כעבור 15 דקות, בעת יציאת שני כוכבים, מתחילה "שקיעת החמה" ואיתה "בין השמשות" – ואז אכן נותרות בדיוק 20 דקות (שליש שעה) עד 3 כוכבים.

האם זה פיתרון היגיוני לדעתך?