האם פסילת נשים לעדות היא בכל זאת גזירת הכתוב?

ליוסי כהן
קצת או הרבה תמיהני עליך, יהודי שאל את הרב דנן בשרשור הקודם בענין זה מה הנושא לטעם והרי זוהי דרשא בגמ' שבועות, דברי ההבל שנכתבו במענה לשאילה זו הוכיחו על אדם שאינו מבית המדרש בכלל, טענות של הבל על דרשות כאילו כבר כל הדרשות [כלא יומתו אבות על בנים, והיה הבכור אשר תלד] הובנו והם בחחינת פשוטו של מקרא, ומסקנא מטומטמת שחז"ל חמדו לצון כאשר דרשו בעקשנות מגזירה שוה דינים מועמדו שני האנשים, ואשר מזה ילפינן עוד דינים כגון עמידה שמעכבת לשיטת איזה פוסקים.
אדם העונה תשובות כאלו, ומסמן את החץ לשנות את הדין הכתוב והמפורש, ואחרי זה להתעטף באיצטלא של קנאות על עוות הדין הנוראי שיש במי שמבין את המשנה כמו שהבינוה בכל הדורות, אינו שייך לבית המדרש בכלל ויואיל בטובו לחפש לו דת אחרת, ודבר אלקינו יקום לעולם, האשה פסולה לעדות האשה אינה יורשת במקום בן, ושום סיפורי סבתות מהגרש"ז שכמובן לא היו ולא נבראו לא יועילו כאן ותו לא מידי.

@זבולון, במחילה, לא הבנתי על מי אתה מדבר ומה הסיפור.