האם פסילת נשים לעדות היא בכל זאת גזירת הכתוב?

שלום וברכה לכבוד הרב שליט״{

קראתי ושמעתי כמה וכמה מדבריך בעניין הכשרת נשים לעדות כיום, ובפרט טענתך שהדרשה לפסילתן היא דרשה "סומכת" (אסמכתא בעלמא) ולא "יוצרת", ושמדובר ב״משחק מכור״ (כלשונך).

אך מדוע לא לטעון בדיוק את ההיפך? כלומר, שדווקא דרשה שאין בה לוגיקה פנימית או שאינה סבירה מסברה אנושית – היא הלכה למשה מסיני. כפי שמצינו בהשגות הרמב"ן לשורש השלישי של הרמב"ם, שאפילו דרשות שנאמר בלשונן "רמז" (כגון "רמז לעדים זוממים מן התורה מנין" [מכות ב:]), אינן אסמכתא בעלמא אלא דרשות גמורות והן הן עיקר מקור הדין מן התורה.

בקיצור, דווקא דרשה שנעדרת היגיון סברתי מסתבר שהיא מסיני מאשר דרשות המתיישבות על הלב והשכל האנושי (שאמנם גם הן ניתנו בסיני).