אמונה ביהדות

בכוונה הצגתי כך את הדברים. אני מכיר פחות או יותר את התירוצים והתזות שאתה מבסס. אני שואל לאחר כל זאת. בתמונה הרחבה נדמה כי ההיאחזות בתירוצים רחוקה שנות אור הסתברותיות מההסבר הפשוט אותו אני שוטח.

שוב שלום אביב.
אם אתה מכיר את טענותיי אז איני מבין מה אתה שואל. נהסברים שלך דחוקים מאד וממש לא פשוטים בתמונה הרחבה. מכיוון שהדברים נדונו לעייפה, אביא את דברי המחברת:

אתה טוען שב"תמונה הרחבה", ההיאחזות בפתרונות ובישובים לקשיים שונים רחוקה שנות אור מההסבר ה"פשוט" שהכל אינו אלא מיתוס שצמח בהדרגה. אולם בעיניי, הטעות שלך טמונה בדיוק בהגדרת "התמונה הרחבה" ובאופן שבו אתה מפעיל שיקולים הסתברותיים ופילוסופיים.

נתחיל ממהי באמת "התמונה הרחבה":
כשאני מדבר על התמונה הרחבה, אינני מתייחס רק לאוסף קושיות נקודתיות בטקסט, בארכיאולוגיה או בהיסטוריה. התמונה הרחבה מורכבת בראש ובראשונה מהראיות החיוביות הבלתי-תלויות:
1. הראיה הפיזיקו-תיאולוגית והקוסמולוגית: קיומו של יקום מורכב, בעל חוקיות וכוונון עדין שמדעית והסתברותית הסיכוי להיווצרותו באקראי הוא אפסי.
2. התודעה, המוסר והאינטואיציות האנושיות: קיומן של ישויות חושבות ובעלות שיפוט ערכי, שאינן ניתנות לרדוקציה חומרית פשוטה.
3. התופעה ההיסטורית והמסורת של העם היהודי: קיומה של מסורת לאומית על התגלות, בצד ההיסטוריה הייחודית של עמנו.

כשמשקללים את הנתונים הללו במבט כולל (מכפלת הסתברויות / הסתברות מותנית), הצירוף של הטיעונים הללו מעלה בצורה דרמטית את הסבירות לקיומו של בורא ולכך שחלה התגלות. זהו המארג הכולל – והוא חזק בהרבה מסך חלקיו.

עכשיו נגיע לתפקידם של יישובי קשיים ("תירוצים") במתודה רציונלית:
כשמונחת לפנינו תזה מרכזית בעלת סבירות גבוהה המבוססת על מכלול ראיות, הגישה המדעית והלוגית הנכונה אינה לזרוק אותה לפח ברגע שנתקלים בקושי נקודתי, אלא לחפש לו הסבר ויישוב. בדיוק כפי שבפיזיקה לא ננטוש את תורת הכבידה בגלל תצפית חריגה בודדת אלא נחפש הסבר מקומי (כמו גורם שלא לקחנו בחשבון), כך גם ביחס למקרא ולמסורת:
* חלק נכבד ממה שאתה מכנה "תירוצים" נובע פשוט מהבנה בגרותית של הטקסט – למשל, ההבנה שמספרים במזרח הקדום (כמו 600,000) הם לעיתים תכופות מספרים טיפולוגיים המסמלים יחידה שלמה ולא מפקד אוכלוסין מדויק, או שהתיאורים בספר בראשית אינם ספר לימוד בפיזיקה או בביולוגיה אלא טקסטים בעלי משמעות רעיונית.
* חיפוש הסבר דחוק או מורכב לקושי נקודתי הוא מוצדק לחלוטין כאשר התזה הכוללת היא חזקה. רק אם מינון הקשיים הופך לבלתי נסבל וחסר כל פתרון סביר, יש מקום לערער על הטיעון המרכזי.

בנוגע ל"הסבר הפשוט" ולתערו של אוקאם:
הטענה שהסבר ה"מיתוס" הוא ה"פשוט" ולכן המסתבר ביותר, היא שימוש מוטעה בעקרון התער של אוקאם. עקרון התער מורה לנו לבחור בהסבר הפשוט מבין שני הסברים שמסבירים את כלל העובדות והתופעות. אולם, הסבר ה"מיתוס" נכשל לחלוטין בהסברת הראיות החיוביות שהזכרתי – הוא אינו מסביר את הכוונון העדין של היקום, אינו מסביר את התודעה והמוסר, ואינו נותן פשר מספק לתופעה של המסורת הלאומית. להעדיף הסבר גרוע שלא מסביר את הנתונים רק מפני שהוא נראה כביכול "פשוט" – זו טעות מתודולוגית.

לסיכום:
כאשר בוחנים את התמונה הרחבה באמת – כלומר את מאזן השורה התחתונה של הראיות החיוביות מול הקשיים הליטרליים או הארכיאולוגיים – המסקנה הרציונלית והמסתברת אינה שהכל מיתוס, אלא שאכן "משהו קרה שם". הכל שאלה של שקלול מינונים ויושר מתודולוגי.

לאחר המחילה, כבודו, אני לא משתכנע. גם אם נניח ואני מקבל את עמדתך כי לאותו בורא יש רצונות והוא דורש מאיתנו דברים (אין טעם לפתוח את הדיון), אני חושב שלהאמין במערכת של תורה ומצוות תוך התבססות על טיעון העד זו עמדה מופרכת. הרי בלאו הכי אתה מודה כי טיעון העד לבדו אינו מחזיק מים, ובהתחשב בעובדה כי ההומו סאפיינס קיים בעולם כבר כ300 אלף שנים, ותרבויות הופיעו עוד לפני מתן תורה בתאריך שעל פי המסורת, ודווקא אז אותו בורא בעל רצונות "נזכר" פתאום למסור לנו את הרצונות שלו (אולי עד אז הוא רצה משהו אחר ואז כבר התחרט), הייתי כבר מעדיף במקומך לומר או שישנה איזו דת אחרת בעולם יותר משכנעת שלא מליאה כרימון בקשיים מציאותיים, או שאותו בורא לא בחר עדיין למסור לנו את דברו ולהניח כי זה יקרה מתישהו, הרי מאות אלפי שנים הוא לא עשה זאת?! אשמח לתשובה ממך, אני באמת מוכן לקבל טיעון הגיוני ומשכנע, מתקשה להבין איך בעיניך זו רציונליות.

הרבה מהקביעות שנתפסות בעיניך כדבר פשוט ומוכח נשענות על הנחות מסוימות שאינן מוכחות. למשל התנ״ך מתאר בצורה ברורה מציאות שונה מאד מהמציאות המוכרת לנו עם חוקי טבע אחרים, מה שאומר שכל ההנחות עליהן מתבסס התיארוך המדעי (עקרון האחידות) לא רלוונטיות למציאות בעבר.
למרות שיש היום הרבה ידע וממצאים מהעולם העתיק, עדיין רב הנעלם על הנגלה, ובודאי כשמדברים על טווח של עשרות ומאות אלפי שנים (ומי מדבר על מיליונים ומליארדים). בסוף היום אין לנו שום עדות ממי שחי אז והכל נשען על חישובים המתבססים על המציאות המוכרת לנו.

ולגבי המיתוסים של העולם הקדמון – אדרבה אם יש סיפורים מסויימים החוזרים על עצמם בקרב תרבויות שונות סביר להניח שהגרעין הוא דווקא אמיתי. אלא שהעולם המודרני אוהב להתייחס בזלזול לאנשים שחיו בעבר ומבטל את דבריהם כדמיונות שווא, מבלי לנסות לצאת מהקבעון המחשבתי ולהבין שלא בהכרח שאנחנו יודעים הכל.

אתה חוזר על הטענה שטיעון העד אינו מחזיק מים לבדו, ועל כך אין בינינו ויכוח — כפי שציינתי לא פעם, טיעון העד כשהוא מנותק מהקשרו הוא טיעון שמשקלו לא מאד גבוה ("סביר מינוס") שאינו מוליך למסקנה. אלא שחשיבה רציונלית אינה פועלת על סמך טיעון יחיד בחלל הריק, אלא על פי צירוף של מכלול שיקולים המרכיבים תמונה כוללת.

המהלך הרציונלי אינו מתחיל מהעדויות ההיסטוריות, אלא נבנה בשלבים:
1. המישור הקוסמולוגי והפילוסופי: קיימים טיעונים חזקים לקיומו של בורא כסיבה ראשונה לתכנון ולחוקי הטבע.
2. המישור התכליתי/מוסרי: אם יש בורא שברא יצורים תבוניים והעניק להם בחירה חופשית, הסבירות האפריורית היא שהוא לא עשה זאת ללא מטרה, אלא הוא מצפה מאיתנו להתנהלות מסוימת.
3. המישור ההיסטורי: כאשר מגיעה מסורת על התגלות לאומית המונית — אירוע ייחודי שאין לו מקבילה בשום תרבות או דת אחרת — היא מצטרפת לציפייה האפריורית הקודמת. הצירוף הזה הופך את ההשערה שהתרחש אירוע התגלות אמיתי לסבירה יותר מההשערה החלופית של השרשת שקר או התגלגלות אקראית של מיתוס.

בנוגע לתמיהתך על 300 אלף שנות קיומו של ההומו סאפיינס ועל כך שהבורא "חיכה" עד לפני כ-3,000 שנה:
* תהליך ההבשלה וההרצה: תהליך היצירה וההתפתחות של היקום והחיים (כולל התהליך האבולוציוני) מורכב משלבים. אין טעם למסור תורה או מערכת ציוויים נורמטיבית מורכבת לסלעים, למולקולות או ליצורים קדומים שטרם הגיעו לבשלות תודעתית, מוסרית וחברתית. האנושות הייתה צריכה לעבור תהליך ארוך של התפתחות והבשלה עד שהגיעה לשלב שבו ניתן להטיל עליה ציוויים נורמטיביים.
* קשר קודם: גם לפני מתן תורה התקיימו עקרונות מוסריים ואמוניים כלליים (כמו ציוויים לבני נוח או התגלויות ליחידים). מתן תורה בסיני ייסד את המערכת הנורמטיבית המפורטת והמחייבת כשהאנושות והעם הגיעו לכך.

בנוגע ל"קשיים המציאותיים" מהסיפורים המקראיים (גיל העולם, המבול, מניין 600,000 וכד'):
* עליך להפריד בין הליבה של מעמד הר סיני לבין הדיוק ההיסטורי של שאר חלקי המקרא. התורה אינה ספר היסטוריה או מדע, אלא ספר נורמטיבי ומחייב.
* תיאורי הבריאה, המבול או גילאי האבות הם לעיתים קרובות מיתוס מחנך, אלגוריה או שימוש בכלים ספרותיים. גם מספרים כמו 600,000 גברים יכולים להיות הערכה או מספר טיפולוגי. סתירה או חוסר דיוק בתיאור היסטורי פריפריאלי אינם פוסלים את אמינות הליבה של מעמד הר סיני.

בנוגע להצעה להעדיף דת אחרת או להניח שאין התגלות:
אם מניחים שקיים בורא שברא אותנו עם תכלית ובחירה, ההנחה שהוא מעולם לא התגלה ולא יצר קשר עם האדם היא פחות סבירה מאשר קבלת המסורת היחידה המדווחת על התגלות לאומית המונית. שום דת אחרת בעולם לא צמחה מתוך עדות והעברה מסורתית של עם שלם שחווה אירוע כזה.

לסיכום:
רציונליות אינה דרישה לוודאות מוחלטת של 100% — ודאות כזו אינה קיימת בשום תחום. רציונליות פירושה לבחור בתמונה הקוהרנטית והסבירה ביותר מתוך מכלול הנתונים והשיקולים שעומדים לפנינו. שקילת הטיעונים הפילוסופיים יחד עם אופייה של המסורת מביאה למסקנה שהתרחיש של מתן תורה הוא התרחיש הסביר ביותר.