הערות על ראיון: מעמד הר סיני, הטיעון המוסרי, תודעה וחמאס

בס"ד

כבוד הרב ד"ר מיכאל אברהם שליט"א

רוב שלום וברכה

אני אדם חרדי.

מדי פעם יוצא לי להקשיב לראינות שאתה נותן, אתה מופיע בהן גבוה בראש [לא רק פיזית…] מרוב האחרים בהגות חדה ורהוטה בהירה ומדויקת, תענוג לאוזן ולשכל.

1] לאחרונה הקשבתי לדבריך בתשובותיך לשאלות שהציג מראיין שלא היה קטלא קניא באגמא, ובתוך דבריך אמרת שאם היה מתברר לך שמעמד הר סיני הוא אגדת עם בעלמא, היית נוטש את הדת ומשאיר אותה למי שירצה.

ברשותך אומר את דעתי שלי, אני בחלומי רוצה להתייחס [ואכן כך אני מתייחס] לתורה שבכתב ושבעל פה, כהופעה היסטורית שמימית של התגלות אלקית, גם אם היא יצירה אנושית של דמויות הענק שהביאו אותה לתודעת האנושות, אני מעתיק מגישתך שלך על האבולוציה של החומר והחיים, גם לאבולוציה של התורה, בשניהם נראית מעורבות של ההשגחה, קול ד' מהדהד בהם, פעמים בכח ובהדר ופעמים בדממה דקה, המרחבים המרהיבים החובקים כל של התנך התלמוד ומדרשי חז"ל, אינם ניתנים לחיקוי, רוח אלקים מרחפת עליהם, ומדי פעם ד' מתגלה בהם ביפעתו, פעם בתוכן ופעם בצורה, יש כאן תופעה פינומונלית, והנפש לא תמלא.

גם אם לא התגלה בקולות וברקים בענן וערפל בראש ההר העשן, והסיפור בא לתאר את ההירואיקה של קבלת התורה מפי ד', אכן פי ד' דיבר ודברו נצב בשמים, בימינו אש דת למו ביד עבדיו הנביאים ונאמניו עושי דברו בעלי התלמוד והמדרשים שרוחו מפעמת בהם.

אלא שאכן ההגיון אומר שארבעים השנים במדבר וימי יהושע שדובר בהם כה רבות על מעמד הר סיני וכל הנלוה, כשכל העם יודע את מה שאירע בתקופתו, מהוים עדות נאמנה על מה שבאמת התרחש לעיניהם, מאז הדברים חיים בזכרונו של העם מדור לדור, דבר זה ניתן לאומרו גם על סיפורים אחרים המופיעים בתנך, יש בו קטעים רבים שהנאמר בהם משכנע באותנטיות ובפשטות ונעדר מהם כל מרכיב של תעמולה, הדובר נשמע כמספר את מה שמתרחש לנגד עיניו, ותמת שם דבורה מינקת רבקה אין לו שום מגמה חוץ מדיווח עובדה, זו דוגמה של רישום תמים של עובדות שנמסרו בקפדנות מדור לדור.

אני שומע לפעמים חוקרי מקרא והיסטוריונים שמייחסים כל מיני ערמימות ומגמתיות לנאמר, ובונים מיני קונספירציה מדיוקים והתרשמויות מאולצות, כחם הוא במה שאי אפשר להוכיח את ההיפך.

2] אמרת באותו ראיון שהעובדה שההכרה המוסרית נטועה בנו ואנו מרגישים מחויבים לה והנוטה ממנה מרגיש צורך להצטדק גם בינו לבין עצמו, מוכיחה את קיומו של אלקים, אני שואל אם נקח אדם בור מלפני אלפי שנים שמבחינת המבנה הפיזיולוגי על כל מרכיביו הוא זהה לנו, ואם היה אתנו משחר ילדותו היה מתפתח כאחד מאתנו גם מבחינת ההכרה המוסרית שהיתה אצלו למושכל ראשון, וכיון שגדל בסביבה אחרת אינו רואה כל בעיה לרצוח את רעהו בשביל צעצוע שחמד, ומצפונו דומה לזה של הנמר אחרי שטרף עגל, אני יכול להבין שהמחויבות שלנו או הידיעה שיש מחויבות למוסר, היא תוצאה של הרגשת נוכחות האלקים גם אם אנו מתכחשים לו ורואים עצמנו כאתיאיסטים, אותו אדם יליד הג'נגל גם אם הוא מאמין בכל מיני ישויות הוא סבור שהם אכזרים כמותו, אצלנו נתפס האלקים כישות של אמת ומוסר מוחלטים.

3] המראיין הציג עמדה ידועה שרבים דגלו ודוגלים בה, שהתודעה אינה ישות לעצמה אלא נגזרת של המוח שמייצר אותה, אני לא יכול להבין איך אפשר לנטות מהתפיסה הדואליסטית, ואיך תיתכן תפיסה רדודה שכזאת אצל חכמים גדולים, ואמנם ברור מאד שכפי שאמרת הגוף משפיע על התנהלות התודעה והנפש כשהוא מערים קשיים כאלה ואחרים שגודמים לתודעה להשלות את עצמה, שופטים שנעשים חסרי סבלנות כשהרעב מתחיל להציק להם ומאבדים את השיפוט השקול, הם דוגמה טובה לכך, כל מיני הרגשות גופניות עלולות להשפיע על ההחלטות היותר מודעות והפחות מודעות, ואין זה אומר כלל שהגוף מייצר את התודעה, אי אפשר לומר שההתרחשות בתודעה היא תופעה גופנית, התודעה היא כולה חויה והיא מנועה מלקבל הגדרה של פעילות פיזית מיכנית, מה לה עם תנועה וחומר אדישים לחלוטין מורכבים ככל שיהיו, לא רק שהיא בעצמה אינה פעילות פיזית, אלא שאי אפשר שפעילות פיזית תיצור תודעה, והרי אין כאן אלא תנועה וחומר כל אחד בפני עצמו וכולם ביחד, מה היא הטרנספורמציה מן הפיזי אל התודעה, איך תנועה ואנרגיה יוצרים מגע עם החויה, האני החווה איננו משהו הוא רק מישהו כל מציאותו היא בעצמו, ואין לו פן של קיום אחר בשום צד.

אני יודע שיש כאלה שאומרים שמחשב על בעל בינה אין סופית כמעט, יפתח גם תודעה דבר שהוא הבל מוחלט, הוא ישאר לעולם פונקציה מיכאנית שאדישה לחלוטין לכל מה שהיא מייצרת.

4] אמרת שלא יכולות להיות לך טענות כלפי אנשי חמאס שמאמינים שכך צריך לנהוג כלפי היהודים, אני מבין שעונש המוות למרצחים האלה שנתקבל כעת כחוק אינו יכול להיות מקובל עליך אם לא כסוג של הרתעה שכמובן לא תפעל מאומה, אולי גם הנאצים אינם ראוים לעונש מאותה סיבה, גם הם חיפשו ואולי מצאו הצדקה מוסרית למה שעשו, והנה קשה לחלוק על קביעתך, הרי גם יהושע וגם דוד טיפלו בצורה קשה באויבים שנפלו לידיהם, ולא היה להם ספק שהמוסר דורש זאת, ויש דוגמאות רבות נוספות, מעניין שדוד הודה לאביגיל שמנעה ממנו לבא בדמים על נבל הכרמלי, הוא יודע שאלמלא אביגיל לא היה מניח לנבל משתין בקיר, אבל הוא יודע גם שזה היה מעשה לא מוסרי שעל כן מצא לנכון להודות לה, במעשה בת שבע אשת אוריה נשלח איליו נתן הנביא שסיפר לו את מעשה כבשת הרש שנשחטה על ידי העשיר, וכששאל דוד מי הוא האיש הזה, והנביא אמר לו אתה הוא האיש, התוודה דוד אז על חטאו, ובתהלים הוא מתחנן, הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני, אבל על הוקעת שבעת נכדי שאול שנמסרו על ידו לגבעונים לא מצאנו שהתחחרט, באותה תקופה היו לאדם מושגים מבולבלים על המוסר, מוסר נעלה כפי שהוא מופיע בתורה, יחד עם אנטי מוסר שימשו בעירבוביה ולא הרגישו בסתירה.

אבל אני לא יודע אם אפשר לומר אותו דבר על חמאס או על הנאצים, אני חושב שברובד די קרוב להכרה הרגישו, שחטאיהם מרקיעים שחקים, ושהמוטיבציה שלהם מקורה ביצרים רעים ומושחתים.

דרך אגב רבי גדליה נאדל זצ"ל, אמר שבימינו אין מחיית עמלק נוהגת בצורה שנהגה אז, כי התפיסות המוסריות השתנו ואין התורה רוצה שננהג בצורה בלתי מוסרית, הוא היה אומר שהמוסר הוא דאורייתא.

ואכפול שלום ברוב כבוד והערכה