תלמוד מכוון מעשה

שלום הרב,
בבבא קמא דף טז עמוד ב כתוב:
וכבוד עשו לו במותו – מלמד, שהושיבו ישיבה על קברו. פליגי בה ר' נתן ורבנן, חד אמר: שלשה, וחד אמר: שבעה, ואמרי לה: שלשים. ת"ר: וכבוד עשו לו במותו – זה חזקיה מלך יהודה, שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף, דברי ר' יהודה; א"ל ר' נחמיה: והלא לפני אחאב עשו כן! אלא, שהניחו ס"ת על מטתו, ואמרו: קיים זה מה שכתוב בזה. והאידנא נמי עבדינן הכי! אפוקי מפקינן, אנוחי לא מנחינן. ואיבעית אימא: אנוחי נמי מנחינן, קיים לא אמרינן. אמר רבה בר בר חנה: הוה אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא, כי הוה עייל לבית הכסא והוה בעינא מיניה מלתא, לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך, והדר אמר לן: אפילו קיים אמרינן, לימד לא אמרינן. והאמר מר: גדול למוד תורה, שהלמוד מביא לידי מעשה! ל"ק: הא למיגמר, הא לאגמורי. 
זכור לי שההבנה שלך לגבי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה שהכוונה היא שכאשר התלמוד מוכוון מעשה, אז זהו תלמוד שגדול ממעשה. איך צריך להבין את הגמרא לעיל לדעתך ואיך זה מסתדר עם התפיסה שלך לגבי תלמוד מוכוון מעשה.
פעם חשבתי על אפשרות אחרת להבין את הגמרא שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה באופן הבא:
אם רק אקיים את התורה מבלי ללמוד אותה נניח שיש לזה ערך X.
אם אני רק אלמד את התורה מבלי לקיימה, נניח שיש לזה ערך Y.
הטענה היא שכאשר אני לומד, כנראה שממילא אני אבוא לידי קיום התורה (שהרי התלמוד מביא לידי מעשה – כלומר הוא גורם לאדם לרצות לקיים את התורה שהוא למד) ולכן אני מרוויח X+Y.
ואילו כאשר אני רק מקיים, זה לא מביא לידי לימוד (בעיון) של התורה, ולכן אני מרוויח רק את X.
מתמטית: X+Y)>X). כאשר כמובן Y חיובי.