סובייקטיביזם מוסרי

שלום הרב מיכאל,
אני לומד כעת את הספר של האוניברסיטה הפתוחה על בעיות בפילוסופיה של המוסר, ורציתי לשאול בנוגע לגישת הסובייקטיביזם, ובפרט לגישתו של יום, שרואה ברגש את המקור למוסר. התלבטתי בין שתי אפשרויות בהבנת הגישה:
א. אין דבר כזה "דבר ראוי" או "דבר מוסרי". כשאנשים אומרים על משהו שהוא מוסרי, הם רק מביעים שיפוט רגשי ("זה רע לרצוח" – הרצח גורם לי להרגיש לא טוב). לפי זה, אין באמת טעם בוויכוחים מוסריים – שכן על טעם וריח אין להתווכח. אני מבדיל כאן בין הרגש לבין האינטואיציה, למשל, שיכולה לשמש ככלי הכרתי. 
ב. אפשרות אחרת פחות קיצונית, והיא רק מנסה להציע קריטריון סובייקטיבי לשאלה מהו הדבר המוסרי. לפי זה, כל אדם צריך (מבחינה מוסרית) לפעול בהתאם למה שנראה לו. כך יוצא שבפועל גישה זו מעניקה לגיטימציה מוסרית למכלול התנהגויות שונות (ובכך היא סובייקטיבית), אך עם זאת קיים בה רכיב אובייקטיבי (בעצם ההנחה הכללית לפיה כל אחד ראוי שינהג בהתאם לצו מצפונו הוא). גישה זו היא בעצם סוג של רלטביזם מוסרי, אך כזה שלא מתייחס לחברה כקובעת את ערכי המוסר אלא ליחיד עצמו.
כשאני קורא את יום, אני מתרשם שמצד אחד הרגש הוא המכונן את המוסריות לשיטתו ("המוסריות נקבעת על ידי הרגש"), ומאידך, לא לגמרי ברור לי האם הוא מסכים לטעון שאין דבר כזה מוסר מחייב. אשמח אם תוכל להבהיר לי מעט את העניין.
תודה רבה,
שלומי