ברכות כג:

נראה שכאן כל הדיון הוא בתקנה דרבנן. אפשר להציע שפירכא מסברא אינה רלוונטית בקל וחומר בדינים דאורייתא כיון שאומרים כרגיל כל זה אכניס בקל וחומר, כלומר יש הוכחה מהדינים עצמם שהסברא הכללית אינה נכונה. זאת משום שלא דרשינן טעמא דקרא ולכן הסברא צריכה להיות כללית ולא יכולה להיות דווקא כנגד הדין המסוים שרוצים ללמוד. אבל בתקנות דרבנן, כיון שהטעם ידוע, אז הפירכא מהסברא היא ממוקדת כלפי הדין המסוים שרוצים ללמוד ולכן אי אפשר להכניס אותה בקל וחומר. אם אכן כך אז אולי יש כאן מסקנה כללית שבדינים דרבנן 1) דורשים קל וחומר 2) פירכא מסברא ממוקדת על פי טעם התקנה היא פירכא טובה. [דומני שכל זה אכניס בתשובה שכתבת, אבל יותר ברור שיטרח ויכתוב לה רב. וק"ו אם זה לא נכון]

לפלפולא אני מוסיף שאם יש סברא ממוקדת (כמו שהצעתי, כיון שזה דין דרבנן עם טעם) למה סברא ממוקדת (ניצוצות) היא מספיק טובה כפירכא (מסברא) על הקל וחומר, אז בסופו של דבר אנו פורכים את הקל וחומר עם סברא ממוקדת (בסה"כ שתי סברות ממוקדות), וא"כ צב לצב ק"ו לק"ו וכבר אין לנו דרך להחליט האם לסמוך על סברות ממוקדות או לא.
במונחי הקוורטט (או במקום אחר?) זהו אנטי-פרדוכס, כיון שאם נבחר להניח שסברא ממוקדת היא לא מספיק טובה אז אין שום טיעון נגדי (כי הסברא הממוקדת שאומרת שסברא ממוקדת היא מספיק טובה – היא לא מספיק טובה, כהנחה).
אם כי נראה יותר שדיון בכללים של קל וחומר (ולא בקל וחומר מסוים) הוא דיון רגיל ככל דבר אחר ובהחלט נגיש לסברות. בפרט שכל הסיבה שפירכא מסברא אינה מועילה (ככל שאני יודע) היא רק משום כל זה אכניס, ולכן אין כאן הנחת יסוד נפרדת אלא צריך לבדוק בכל מקום האם אפשר להכניס (ולכן י"ל שרק בדאורייתא אפשר להכניס ובדרבנן לא, ככל שהסברא ממוקדת על פי הטעם)

מתנצל על ההצפה.
גוגל גילגלני לבבא מציעא ג ע"ב: ולאו קל וחומר הוא, ומה התם (שור שנגח פרה ונמצא עוברה בצידה) דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר ואיכא למימר כולה למר ואיכא למימר כולה למר אמר סומכוס ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה, הכא (שנים אוחזין בטלית) דליכא דררא דממונא [ועוד] דאיכא למימר דתרוויהו היא לא כל שכן. אפילו תימא סומכוס היא שבועה זו מדרבנן היא כדרבי יוחנן וכו'.
וכתב שם בשטמ"ק: ואם תאמר מאי משני, מעיקרא נמי הוה ידע שפיר דשבועה זו מדרבנן ומכל מקום הוה קשה ליה לסומכוס דמאי שנא דתקינו שבועה טפי גבי מציאה מגבי שור שנגח, ומאי משני מזה. וי"ל וכו'.
אולי בעצם ההסבר בסוגיא הזאת יהיה כמו ההסבר בסוגיא בברכות, שהשאלה הייתה האם הולכים לפי היררכיה כללית או לפי סברות ממוקדות, ונפשט שהולכים לפי סברות ממוקדות. ודווקא משום שזה דרבנן.

הגמרא:
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=16
שטמק:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%94_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A6%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90/%D7%93%D7%A3_%D7%92