מעלה עליו הכתוב

הנוסח 'מעלה עליו הכתוב' שגור בש"ס. למשל (שלוש הדוגמאות הראשונות בחיפוש באתר פורטל הדף היומי): חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב תמידין (הדוגמה הרביעית יותר קשה ולכן נעצרתי בשלוש).
הפשטות לכאורה היא שזו לא טובה חדשה שהכתוב בחסדו מעלה על האיש אלא שמגלים שיש כאן את אותה נקודה בהפשטה או צל. במצווה ברכיב האנושי ההחלטה הגמורה עיקר והמעשה רק נספח או הוכחה לגמירות דעת (לא נכנס כאן לעניין שאונסא לאו כמאן דעביד במצוות עשה). בעשירי י"ל עניין התענית להתפנות לעבודת ה' ולא לצער ולכן אכילה בתשיעי מאפשרת לו להיות פנוי עוד יותר בעשירי ודומה לתענית בעשירי. השקעה בת"ח בעבור שהוא אחוז בתורה ובנותנה הוא מצד המשקיע כמו השקעת ממון עבור הנותן עצמו (וכל הקרבנות ומנחות בדברים הנאכלים ומסתמא יש בזה עניין). וכן על זו הדרך.

א. אכן כך? או שהיה אפשר גם כל המביא ביכורים מעלה עליו הכתוב כאילו החזיר גרושתו? (ניסיתי להביא משהו מופרך אבל אני רואה שעם נפנוף קל באגודל אפשר גם כאן למצוא קשר ולקרב רחוקים בזרוע, חופש פטפטני לתפור וחופש לקרוע) כלומר מגלים שמצד העניינים המטפיזיים נחקק בבריאה ששני אלו פועלים תוצאה קרובה (ואז יש רק לחקור מה ראו חז"ל על ככה לדרוש שזה דומה לזה ומניין להם, ולא מצד שהדבר עצמו צריך להיות דומה).
ב. סוף כתיבה ובמחשבה תחילה – בגמרא מנחות ל ע"א כתבוֹ [לספר תורה] מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. מה פשר העניין הזה? וכי הכתמת הידיים בדיו מזכירה במשהו חוויה של קבלת תורה? גם החיבור לקב שלו נוגע לספר המסוים שאותו כתב ולא לתוכן הכתוב בו שהוא מעשה ילדונים בעלמא.