תרופה ליצר

זו גמרא מפורשת שניסו לעצור את יצר המין והחיים נעצרו אז החזירו את היצר. נשמע קצת כמו פרויד. לענ"ד המסר מהגמרא שם מאוד ברור שאין לנו עניין לעצור את יצר המין.

ישנו סיפור מפורסם על הגאון מוילנא שביקש מהמגיד מדובנא להגיד לפניו דברי מוסר.
מאחר והגאון היה לומד כאשר התריסים מוגפים, פנה המגיד ואמר:
האם זו חכמה לעבוד את ה' מאחורי התריסים?? יש לפתוח את התריסים ולהתגבר על היצר!!!

אמר לו הגאון: יתכן שאתה צודק. אבל אינני קונץ מאכר. (עושה להטים)

בגמרא מובא שאסור לאדם להתגרות ביצרו.
לכן, נראה לי שיש לעשות הכל במסגרת היכולות הארציות שלנו. כדי לא להילכד ברשתו של המנוול.

אולי גם תיקח כדור שינה כל פעם שנכנסת השבת וכך תישן כל השבת ולא תחלל אותה? או שתכרות לעצמך את הידיים כדי שלא יקרה מצב שתהיה בלי תפילין.

דוד,
אלו דוגמאות פשטניות. אם יש לך יצר שקשה לך להתמודד איתו לחלל שבת, לא הייתי שולל כדור כזה. כבר הזכרתי כדור לדיכוי תיאבון כעזרה לדיאטה (או אפילו כדור להורדת חום במקום לחכות שיעבור). יש קו ממש לא חד שחוצה בין מקרים שבהם ניעזר באמצעים מלאכותיים למצבים שלא. והתשובה כאן לא כל כך פשוטה כפי שאתה מנסה להציג אותה.

אז באיזה מצבים כן משתמשים באמצעים מלאכותיים?
ועוד שאלה, נניח שלקחתי את הגלולה המדוברת, האם אני פטור מאיסורי עריות כדוגמת ייחוד?

כדי להדחיק את כל בעיות החיים אפשר לקחת כדור ציאניד.

להבנתי הסוגיה הזאת קשורה גם בכללי לכלל הכדורים שמשפיעים על הנפש, גם פסיכאטריים ועוד.
גם לי אף פעם לא ברור החילוק עד כמה ובאיזה מצב ראוי לקחת ובאיזה מצב לא. יש בד"כ הרבה אנשים בכל צד מן המתרס, כי מרגיש לי שמאוד קשה לשים את האצבע.

אני פעם שמעתי חילוק שהולך לפי השמונה פרקים ברמב"ם בין התמודדות עם מצוות שכליות שלגביהם אם יש אדם שהוא לא "מתוקן" אז הוא יכול לקחת כדורים לבין מצוות שהתורה אסרה כמו שעטנז וכו' ושם אין עניין לקחת כדורים.

ד"א השאלה הזאת היא לא לגמרי היפוטתית כי כידוע יש שמועות רבות על כל מיני מקומות שנוהגים לתת לבחורי החמד כדורים כנגד יצה"ר המיני…

איתן, אתה בטוח שאתה איתנו? עניתי פעמיים שאין לי קו, ואתה שואל מהו הקו? לא יודע. כל אחד והקו שלו (אם בכלל).
אם לקחת את הכדור אתה ודאי לא פטור מאיסורי עריות. מה הקשר? אם אתה שואל על ייחוד, בפשטות גם לא. אמנם יש לדון האם הולכים בתר טעמא, כי גם חז"ל קבעו נסיבות שונות שבהן מותר להתייחד כי אין חשש (בעלה בעיר, דלת פתוחה).

ק, לדעתי אין קשר לחלוקה של הרמב"ם בפרק השישי משמונה פרקים. גם אם עדיף ליישר את הלב, ייתכן שהעדיפות היא לעשות זאת בעצמך ואל על ידי כדור. ככלל, תמיד עדיף בלי כדור, אבל כשיש חשש רציני שלא תצליח יש מקום להשתמש בכדור. מהו הקו? לא יודע.

יש משהו במה שדוד אומר.
אם היצר יתבטל הטם האדם באמת ישמור את המצווה? מה זה שונה מאדם חילוני שחי במדינה מוסלמית ולא יכול להשיג חזיר? האם הוא באמת נשמר מהאיסור?
או אדם נורמטיבי שלא יאכל בשר אדם (לשיטת אלו שאוסרים אכילת אדם כהרמב"ם)
האם אדם שנתן צדקה ללא כוונה וללא אמונה באמת קיים מצווה?
קשה לי להאמין שאדם שאין לו אפשרות לעבור עבירה מסויימת באמת נשמר מאותו איסור.

מעניין האם גם סירוס בא בחשבון. אולי יש איסור וגם פו"ר שצריך לקיים אבל אפשר למצוא לזה פתרון הלכתי כך שלא יעבור על האיסור. למשל שיקפיא זרע לפני או שהסירוס יעשה בצורה שלא יעבור על לאו.

אגב, אני זוכר מקרה מלפני כעשור שאדם חרדי קטע את ידו עם מסור דגים כדי לא לעבור על זרע לבטלה.
הוא פורסם בזמנו בוויינט.

הפוסק האחרון:
יש גם סיפור שקראתי בעצכ"ח אעתיק אותו כלשונו:

"אני יודע שזה לא קשור במישרין למהלך הדיון, אבל אני לא יכול שלא לספר את המעשה הבא (אמיתי לחלוטין):
למד איתי בישיבה בחור כישרוני להפליא. מידי פעם הגיע לישיבה אחיו (שלמד בישיבה אחרת) על מנת ללמוד איתו בחברותא. באחת הפעמים הגיע הדיון לויכוח בשאלה האם יש איסור להתאבד באמצעות "גרמא". חברי טען שאסור ואילו אחיו סבר שהדבר מותר. לאחר זמן לא רב התאבד האח באמצעות גרמא! (באותו זמן הוא היה חייל בשרות פעיל. הוא קשר גומיה לרובה והפעיל מנגנון שהסתיים ביריה שהובילה למותו). הוא השאיר אחריו מכתב מפורט בו הוא מסביר שלא היה לו רע בחיים, אבל הוא גם לא מצא בהם טעם רב ולכן החליט לסיימם. המכתב כלל דיון בסוגיית מחלוקת ב"ה וב"ש האם טוב לו לאדם שנברא וכו'.
באותה עת אני הזדעזעתי מאוד מכך. לא הבנתי כיצד יכול אדם לאבד את אחד הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר אך עדיין לשמור על ערכיו ההלכתיים בלי לראות בכך סתירה. לאחר זמן למדתי שיש אסכולות רוחניות שאכן מנסות לבנות את כל ערכיהן על עולם ההלכה ותו לא. אלה התוצאות של אימוץ עקבי של השיטה. עדיין אני מזועזע, ואשמח לשמוע תובנות של חברי הפורום על הנושא.
(כאמור, אף שקשה להאמין זהו מעשה שהיה. אני השתתפתי בהלוויה ובעת ניחום אבלים חילקו ההורים עותקים של המכתב…)"

מעניין מתי יגיע האדם שיתאבד בצורה שלא תחשב להתאבדות על פי ההלכה כדי להמנע מאיסורים שייתכן או סיכוי גדול שיעבור?

ומה לגבי כופר? האם גם יקח כדור שימנע ממנו את הכפירה? אולי נעשה לו לובוטומיה? הרי יש פוסקים שיראו כפירה בעיקר מסויים כעבירה חמורה מכל עבירה אחרת כולל בתחום המיני.
לפי זה חלק גדול מהפוסקים הרבה מהגולשים כאן כופרים וראוי לגרום להם להפסיק לכפור באמצעים מלאכותיים.

פיני,
איסור לא צריך לקיים. צריך רק לא להיכשל בו.
מצווה ללא כוונה זה תלוי במחלוקת אם מצוות צריכות כוונה, אבל גם בזה יש לפלפל טובא.

אני מציע כבר לקחת תרופה או כל טיפול שיגרום לבטל את השמיעה ויכולת הדיבור ואז תהיה כבר פטור מכל המצוות.

כן אבל אני מדבר על אחד שנמנע מאיסור ללא כוונה אמיתית או אמונה. הרי חילוני שלא רוצח זה לא בגלל שמאמין באל מצווה שקבע שאסור לרצוח. קשה לראות את זה כהמנעות מאיסור רציחה.
או חילוני שבמקרה ישן כל השבת האם באמת שמר אותה? ואם כן מה המקרה של גוי שבמקרה ישן בשבת ויצא ששמר אותה? הרי הוא חייב מיתה.

מה קורה במקרה שאדם שאין לו אפשרות לעבור איסור נחשב שנמנע מהאיסור? למרות שאם היה בסיטואציה אחרת ייתכן שהיה עובר עליה.

אמנם על אותו חילוני שלא רוצח אפשר לדבר על השגת האמת ועשייתה, וייתכן שזה ייחשב לפי כמה ראשונים, אבל במקרים האחרים זה לא המצב.

הראשונים הרחיבו הרבה על עבודת האיברים לעומת עבודת הלב.