מספר שאלות

 שלו' וברכה לכבוד הגאון הגדול שליט"א מס' שאלות..
שאלות הלכתיות:
א)  במגן אברהם (סי' שמד סק"ב) כתב לענין ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, שאין יכול לילך אחר רוב ימים שהם ימות החול, מפני ששבת הוא קבוע, ובקבוע אין הולכים אחר הרוב. ופי' המשנ"ב שחשוב קבוע לפי שהוא מינכר לכל.
  וילה"ק, בהא דתענית (דף יז) גבי כהן שאינו מכיר משמרתו, שאסור לו לשתות יין לעולם, שמא היום הוא משמרתו ומהרה יבנה בית המקדש. ולכאורה שיוכל לילך בתר רוב ימים, וכאן אינו ניכר לכל, ולא הוי קבוע.
ב) כתב הרמב"ם (פ"ו מהל' דעות ה"ח ובסה"מ מצוה שב): כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תשנא את אחיך בלבבך' (ויקרא יט, יז). ואין לוקין על לאו זה, לפישאין בו מעשה. ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חבירו והמחרפו אף על פי שאינו רשאי אינו עובר ב'לא תשנא', ע"כ.
  מבואר, שאיסור תורה ד'לא תשנא את אחיך בלבבך' נאמר רק באופן שהשונא לא מגלה את שנאתו, אלא שומר אותה בלבו. אולם אם השונא מודיע לחבירו שהוא שונא אותו, אין עובר על איסור זה.
  וצ"ע, מהא דמצינו בסוטה (ג, א), דלדעת ר' ישמעאל ישצורך בפסוק מיוחד להתיר לבעל לקנא לאשתו שנסתרה עם שכניה, ולולא התירה התורה, הו"א שאסור לבעל לקנא לאשתו, מחמת איסורא ד'לא תשנא את אחיך בלבבך', עיי"ש, ולדעת הרמב"םשבשעהשאדם מודיע לחבירו על כךשהואשונא אותו, הוא אינו עובר על איסור זה, אמאי הו"אשאסור לבעל לקנא אשתו, הרי הבעל מודיע בפני אשתו בגלוי את מורת רוחו ממעשיה.
שאלת אגדתא:
א) ביבמות (ו, א) ילפינן מקרא (שמות יט, ל): 'את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו', שאין בנין ביהמ"ק דוחה את השבת. וצ"ע, למאי בעינן ילפותא להא שאין בנין ביהמ"ק דוחה את השבת, הא קיי"ל (שבת קלג, א; ביצה ח, ב) שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, וכיון שמצות בנית בית המקדש מצות עשה היא, דכתיב (שמות כה, ח): 'ועשו לי מקדש', ואיסור חילול שבת הויא לא תעשה ועשה, הרי ודאי לא יבוא עשה דבנין ביהמ"ק, וידחה לל"ת ועשה דשמירת שבת (שבת כה, א). והנה באלשיך (שמות ריש פרק לה) הקשה על האי דינא דאין בנין ביהמ"ק דוחה את השבת, מאי שנא מקרבנות שדוחים את השבת. ותירץ: 'ואין קדושתו דומה אחר היותו מושב אלקים, למה שעדין לא היה, כי אם עתיד להעשות וכו' רק הכנה אליו'. והיינו, שקרבנות דוחים את השבת מאחר שהמקדש וקדושתו כבר קיימים, אך בנין ביהמ"ק שעדיין לא שרתה בו קדושה, אינו דוחה את השבת. ויל"ע בדבריו, לשיטת רבי אליעזר (שבת קלא, א; פסחים סה, ב) דמכשירי מצוה דוחין את השבת, לכאורה היה צריך בנין ביהמ"ק לדחות את השבת, שהרי כל זמן שאין ביהמ"ק עומד בתפארתו אין יכולים להקריב קרבנות שמצווים בהם.  

ב)  איתא בסנהדרין (ק, א): עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים, שנאמר 'ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל וכו', כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה'.
והנה במעילה (יג, א) תנן: מעין שהוא יוצא מתוך השדה של הקדש לא נהנין ולא מועלין, יצא חוץ לשדה נהנין ממנו, ע"כ. ופירש"י [ורגמ"ה וכ"פ הרע"ב], שהמעין יוצא משדה של חולין ועובר בשדה של הקדש. ומבואר בדבריהם, שמעיין היוצא משדה של הקדש מועלין בו מדינא. ולכאורה היינו אף אחר שיצאו מן השדה, דרק ביוצא משדה חולין דאיסורו מדרבנן יש לחלק בזה.  
  וצ"ב, דא"כ אף הנחל היוצא מקוה"ק יהיה בו מעילה, ואיך יוכלו ליהנות ממנו?