דהכי עדיף דהוה ליה נוכרי

כעת חשבתי על זה עם גוון קטן נוסף. אשמח לשמוע את דעתך.
כאשר הבעלים המקורי נותן את הפירות ומחלל על כסף שלו ואז מקבל את הפירות חזרה, אז למעשה מבחינה מציאותית הבעלים היציב של הפירות — זה היחיד שבכוחו להשתמש בפירות למעשה, אף שלרגע חולף וקל היה איזה רישום שמיימי (אף שהוא מהותי ורב חשיבות כמובן) שהבעלות על הפירות עברה לזולתו — הבעלים הזה חילל את פירותיו עם כסף. כאשר הזולת מחלל עם כסף שקיבל מהבעלים, אז גם מבחינה מעשית יש פה מישהו זר שמבצע את הפדיון על הפירות, ומה שבעבר קיבל כסף מהבעלים לצורך החילול אינו רלוונטי כלל, ולא רק מבחינה מהותית.
בנתינת פירות ההערמה משתמשת רק בחלויות שמיימיות כדי להיפטר מהחומש. בנתינת כסף ההערמה היא במציאות עצמה. המשמעות לזה היא למשל שהערמה של היתר מכירה, שבה נפטרים מלא יראה (ומאיסור חמץ שעבר עליו הפסח) רק בעזרת חלויות שמיימיות של קניין אף שלמעשה מבחינת המציאות נראה שעבר על האיסור, היא הערמה ירודה יותר (שהמשנה מתירה להשתמש בה רק אם אין אופציה אחרת, כמו שבעל הגורן אין בידו מעות).

לא בטוח. גם העברת הכסף היא רק "רישום שמימי". אבל אתה צודק שמכירת הקרקעות וחמץ שיייכות לסוג הירוד יותר. אבל קשה להתווכח על שיקולי נראות.