אמונה

ר' דברי הרש"ר הירש
נדפס בהמעין טבת תשל"ו.

"גדר גדול גדרו חז"ל, וחומה נשגבה ובצורה הקימו בין דברי השמועה וההלכה. וכלל גדול מסרו לידינו: "אין למדין הלכה מן דברי האגדה, ואין משיבין מהם ועליהם". וכן בדין לעניות דעתי, דהא מלבד שכל דברי האגדה אינם מיוסדים על קבלה מסיני שעליה נכרת ברית הנעשה והנשמע, אלא רק סברת החכם המגיד הם, באומד דעתו. ואף שודאי מי שיש לו מוח בקדקדו, ולב אדם להבין ולהשכיל, בלב שמח ונפש חפצה יכוף ראשו לדעת כל חכם וחכם מחז"ל, אף שאינו מבאר הקבלה אלא מרוח בינתו הוציא מלין, אשר כל אחד ואחד מהם גדול ונשגב מכולנו יחדיו אשר כחגבים נדמינו בעינינו נגדם, מ"מ אינו מכלל חיוב הישראלי, וגם לא כמין וכופר יחשב מי שסברתו נוטה מסברת אחד מחכמינו ז"ל בענין מה השייך להאגדה, בפרט שגם בהרבה דברים גם דעתם שונה זו מזו ולא נאמר כלל "הלכה כדברי פלוני" באגדה כמו בשמעתא, חוץ מכל זה הלא אי אפשר כלל ללמוד הלכה מדברי אגדה… יש מהם שנאמרו רק דרך משל ומליצה וחידה וממין זה הם דברים הרבה מדברי אגדה שאין כונתם כפי פשטות הדברים אלא או משל או מליצה או חידה שנאמרה בכונת הסתר דבר וקשה ההבנה, וכל הנאמר בדרך זה מי שתופס כונת המגיד כפי פשט הנגלה והברור הוא שוגה ומשגה ותולה בכונת המגיד דברים שלא עלו על רוחו מעולם, ואם כן בתחילת כל דבר ואקדמות כל מילין צריך בינה רחבה והשכלה מרובה לדעת איזה דבר מדברי האגדה נאמר בדרך דברים פשוטים ואיזה בדרך משל ומליצה וחידה ואין בידינו מפתחות על דבר זה כלל ואם כן אין להוציא כלל דבר הלכה מן האגדה ואי אפשר כלל להביא ראי' מדבריה לומר ענין זה דבר אמת שאי אפשר לחלוק עליו שכן נאמר בהגדה, דהא מה שהאחד מבין דרך פשוט יכול המתנגד לומר דהוא משל ומליצה בידם, וכן להיפוך ואם שניהם מסכימין שרק דרך משל ומליצה או חידה נאמרו הדברים מי יערוב את לבו לומר ירדתי לסוף המשל והמליצה ומצאתי המפתח המיוחד למסגר החידה וכל החולק עלי כאלו ח"ו חולק על השכינה, הלא סוף ותכלית מה שאנו נוכל להשיג בפתרון דברים כאלה היא רק אפשרות אמיתת דברינו לכל היותר, לכן אין ללמוד מדברי האגדה אלא דברים אשר אמתתם כבר מוסכמת וקיימת בידנו זולת דברי בעל הגדה האלה או מסכמת עם אמתות המבוררות ומקוימות לנו כבר ממקום אחר או מן השכל או מן השמועה והקבלה הנאמנת, ואם כן צדקו דברי חז"ל שאין למדין הלכה מן ההגדה ואין משיבין ממנה ועל פי זה נבין גם כן מה שעם כל הגדולה והתפארת שנתנו חז"ל לדברי האגדה לא ישרה בעיניהם כתיבתן וגינו מאוד הכותב האגדות אף שהתירו כבר כתיבת ההלכות משום עת לעשות וגו', דהא מכתיבת האגדות צומחת סכנה עצומה לעם ד' השומע האגדה מפי החכם יכול להבין מהמשך דבריו ומפיו מרמיזת קולו אם משל ומליצה וחידה או דבר ברור תבענה שפתיו אכן דברי המגיד הכתובים ניתנין לפני כל באין מגיד להם אם דבר פשוט או משל ומליצה וחידה לפניהם ודבר שנאמר רק בדרך משל מליצה וחידה זה יתפוס בדרך פשוט חה מבין פתרונם לענין זה וזה לענין אחר והרבה דעות יש באדם וכל אחד כפי שכלו ומדרגת בינתו מוציא דבר הנוטה לדמיון בינתו ומחזיק כאלו היא כונת חכם מחז"ל, ואפשר היא דעת מופסדת ומפסדת ותולה כסילתו באילן גדול שהוא בעיניו חכמת חכמינו ז"ל, ואינו אלא בוקא סריקא ח"ו העולה על רוח דמיונם ואם כן אחר שנכתבו דברי האגדה שלא ברצון חז"ל והמה בכתובים לפני כל מבין ובער או אפשר בסוף הזמנים ברצון חז"ל לבלתי תשתכח דבר מחכמת חכמינו באמת וידעו בבירור שהתועלת מרובה יותר על הסכנה שאי אפשר להפרד ממנה וסמכו על מורי ומלמדי עם ד' למעט בדרך חכמתם ההפסד כפי היכולת, נלע"ד שאין להתחכם ולהתחסד יותר מגדולי קדמונינו, ונלך בעקבותם אשר כל הפורש מהם כאלו פורש מן החיים ר"ל הגאונים רב שרירא ורב האי גאון ורבינו נסים גאון ובעקבותם רבינו חננאל הקדמון ואחריהם הריטב"א כאשר הובאו דבריהם במקומות שונות בעין יעקב מיד הכותב אשר כולם למדו דעת את העם ומסרו כלל זה בידם שדברי האגדה רק סברא ואומדנא הם ואין ללמוד מהם אלא מה שמסכים עם הסברא או כמו שרשם ר' שמואל הנגיד כלל זה במבוא התלמוד הנדפס בראש כל ספרי תלמוד שלנו וז"ל הגדה היא כל פירוש שיבא בתלמוד על שום ענין שלא יהי מצוה זו היא הגדה ואין ללך למוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת, וכל זה כדי להציל עדת ד' מסכנת השיבושים שאפשר שיעלה איש ואיש כפי דמיונו מאגדות חז"ל כאלו הם דברים שנתנו מסיני ונחתמים בחותם חז"ל והם רחוקים מכונתם כמזרח ממערב, עד שגדול אחד מגדולי קדמוננו (כמדומה לי שהיה רבינו חננאל ויש לעיין בשיטה מקובצת לפי הזהב שאינו אתי כאן) הרהיב את נפשו לכתוב על ניסים שנעשו בבה"מ על עסק תנור של עכנאי שחכם ז"ל מחכמי המדרש נתנמנם וראה בחלומו שהחכמים היו חולקים על ר' אליעזר ואמר לו למה אתם חולקים עלי אמת המים תוכיח וכו', וכן כתב הריטב"א על מעשיות דרבב"ח שלא היו נראה להם הענינים האלה במראות העין אלא במראה החלום, ומי לנו גדול בחכמה וביראה מר' יהודה הלוי בעל הכוזרי וכמדומה שכתב באחד ממאמריו על חכמת חז"ל אחר שהפליג מאוד על גודל שבח האגדות, ואע"פ כן כתב שיש בתוכם כמה דברים שאמו יכול לקרב אל השכל ואפשר שהתלמידים הכניסו דברים כאלה בדברי חז"ל שלא מדעת רבותיהם ושלא מרצונם זה או כיוצא בזה תוכן דבריו כפי שעלה בזכרוני, וכן ימחול מכ"ת לעיין מה שכתב רבינו ישעיהו האחרון ז"ל על אגדות ומדרשים הובאו דבריו בשלטי גבורים לע"ז פ"א, היות הדבר כן נלע"ד שאין להעלים דברים האלה מעיני תלמידים אלא אדרבה מצוה וחוב עלינו להודיע אותם את כל זאת למען לא ידמו בנפשותם שיהי' מעיקרי הדת והאמונה להאמין בכל דבר הבאי באגדות כפי משמעות הפשט ויהיה בעיניהם כל שדעתו נוטה מזה כאלו כופר בעיקר ח"ו, למשל בזה אם כאשר היא [האמת] כפי תכונת מחשבותי ושיקול דעתי איננו רחוק בעיני שאף בדורות התלמוד עשה הב"ה לגדולי וחסידי חז"ל ניסים לעתים מיוחדים ואליהו נגלה אליהם והיה שכיח עמהם וכיוצא בזה ואם כן דעתי לא ימוש מהבין מעשי נסים בבה מ של תנור עכנאי כפי פשוטם ואיש אחד מחכמי זמנינו יאמר אלי אחי לבבי כלבבך יודע ומאמין באמונה שלמה שיש כוח ויכולת ביד הב"ה… אכן לבי אומר לי שאין הב"ה משנה הטבע רק לצורך גדול ולפרסם עניו נורא ונשגב שהרי סדר ומנהג הטבע זה הוא רצונו אשר ממנו הוסד והוא מקיימו וכד' ואם כן אם אני יודע בבירור שחז"ל ספרו מעשי נסים הכתובים באגדותיהם בכונה שנעשה בפועל חלילה לספק באמיתתם והריני מאמין כמוך שנעשו להם בפועל ממש, אכן אני מסופק אם יש להבין ספורים האלה כמשמעם הפשוט או דלמא לכונת משל ומליצה וכיוצא אמרו דבריהם, ולבי נוטה יותר לסברת האומרים שאין להבין מעשה נסים כאלה כפי פשוטם וכד', היש בידי לדחות האיש כזה באמת הבנין? וכי רשאי אני לכעוס עליו או אוכל להתפאר עליו בלבבי כאלו יש לי יתרון באמונה ממנו, הלא כמוהו כמוני שנינו כאחד עומדים במצב עיקרי הדת, הטוב טוב אני מגדולי חכמינו רבינו חננאל הריטב"א ואחרים שהלכו בעקבותם אשר יקומו למשען לו?, וקרוב לענינים האלה השאלה על מהות הכישוף והאצטגנינות והשדים וכיוצא בזה אשר נגע מכתנ"י במכתבו היקר, מי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים הרמב"ם והרמב"ן אשר על פי דבריהם נחלק מחנה ישראל על ענינים כאלה לשתי מחנות… ואם כן הרשות נתונה לכל משכיל לפנות בדעותיו בענינים אלה או לדרך זה או לזה באין מכלים אלה את אלה או -וזה לענ"ד הדרך היותר נכון- להודות שאינו יודע דבר ברור בענינים כאלה, ואודה ולא אבוש כי מעולם לא טרחתי לדרוש ולחקור על מהות ענינים האלה כמו שלא מצאתי את נפשי נוטה לדרוש ולשאול ולחקור על מהות העה"ב ועולם התחיה וכיוצא כי אמיתת דברים אלה ואלה נעלמים מעיני כל חי ואי אפשר לעמוד כלל ולחקור על מהות העה"ב ועולם התחיה וכיוצא כי אמיתת דברים אלה ואלה נעלמים מעיני כל חי ואי אפשר לעמוד כלל על בורים במופת חותך וכל הנאמר עליו אינו אלא השערה לכל היותר קרובה לאפשרות האמת ואין חוב כלל בתוך [החוג] הישראלי לדעת דברים אלה וכיוצא בהם, ות"ל אינם צריכין כלל ואין שום תועלת צומחת מידיעתם למלאות תפקידם עלי האדמה בשמירת התורה והמצוה ובעשיתם כמו שאין חסרון למי שאינו יודע השערות האלה ואינו מתעסק בחקירתם… וכן בענינים הרמים והנשגבים כמו עה"ב ועולם התחיה וכיוצא די לנו להחזיק באמונה שלמה כדברי קדשנו כי לא תעזוב נפשי לשאול (ו)אף בשרי ישכון לבטח, ולא נחקור במהות הדברים המכוסים ממנו ועין לא ראתם, לדידי ולקוצר שכלי כל הדברים האלה שייכים לכלל הנאמר במופלא ממך אל תדרוש במה שהרשית התבונן, ולא כרת הב"ה ברית על הנסתרות אלא על הגלויות לנו, לשמור ולעשות את תורתו אשר הבטיח אותנו שאינו צריך לעשיתה לידיעת דברים המופלגים ממנו בשמים ובמרחקי הים, כי אם בפינו ובלבבנו לעשותם… ועוד אחת אוסיף שהוא לפי ענ"ד כלל גדול ויסוד נכון לכל מלמד בתה"ק הן בתנ"ך הן בהלכה והן באגדה והוא ללמד ללשון לאמר איני יודע אין יכולת המלמד ואינו צריך לדעת הכל ולמצוא פשר לכל דבר קשה אפי' חז"ל הניחו כמה דברים בקושיא… רק נשמר ונזהר לבלתי עשות פירוש דחוק ורחוק לפסוק או לאגדה או למימרא רק למען כסות ערותינו ועניות דעתינו… ולא נתלה בוקי סריקא בדעת חז"ל כל פשט רחוק ודחוק אשר לבנו אומר לנו שאינו אפשר היותו אמיתי משבש דעת התלמידים משפיל תפארת חז"ל מכניס רוח גבוה בנפשותם כאלו אין שום דבר שלא יוכלו להשיג ומטה רגל למודם מדרך יושר ומלמדם פתיות דעתנו תחת חכמת חכמינו ז"ל, אודות ענין האגדות אשר לפי דעת מכתנ"י מקובלות הנה מסיני ואין חילוק ביניהם לענין זה ובין דברי ההלכות הנאמרים מפי השמועה במחילת כבודו נ"י לפי קוצר השג יד שכלי המך, דרך מסוכן וסכנה עצומה לפני התלמידים שיתגדלו על ברכי סברה זו וכמעט ח"ו שערי מינות נפתחו בזה תחת רגליהם מה יעשו העניים האלו אשר שמעו ממוריהם היום דברי האגדות נמסרים בסיני כמו גופי התורה, ויבואו אח"כ לספרי גדולי קדמונינו אשר כל בית ישראל נשען עליהם ויראו זה אומר דברי אגדה אינם אמונה אלא אומדנא וסברא וזה שנאמרו דרך גוזמא? או כאשר ידבר איש אל רעיהו דברים שאין כונתם להיותם אמתיים אלא כדי לשעשע אוזן שומעם לפי שעה? או ראו בחלום אשר יספרו? או שאין ללמוד מדברי האגדה אלא מה שיעלה על הדעת וכו' וכו'? מה יעשו העניים האלה כשיקראו דברים אלה וכיוצא באלה על דברים אשר נתגדלו על ברכי מוריהם לחשבם כאלו גם המה נתנו מסיני ואין חילוק ביניהם ובין גופי תורה? הלא בסכנה עצומה ימצאו את נפשם להשליך ח"ו גם אלה ואלה אמרי גום ובלתי החזק עוד אלא במה שידעו להבין לפי קטן שכלם הלא טוב להם לבלתי גשת כלל על מבועי התורה והמצות ולהתחזק על מעשה המצות בדרך מצות אנשים משים פעמי רגליהם בדרך מסוכן כזה… ומה שכתב מעלתו נ"י שיש כמה ענינים מצד עצמן שאי אפשר לומר שחכמים יבדו אותם מלבם כמו שאדה"ר הוצבר עפרו בשעה ראשונה וכד ובאמת דין גדול נתיסד על דבר זה חישוב מולדות הלבנה וכו' וכיוצא מדרשים רבים שאין להם שום יסוד ושורש במקרא והסברה אין לה יד מגעת להן וא"א בשום אופן אחר אם לא ע"י קבלה איש מפי איש וכו', לענ"ד ודאי הדין עם מכתנ"י שיש כמה דברים שלא הוציאו מגידיהם מפי סברתם אלא היו להם מפי קבלה בפרט סיפורי מעשים שאירעו בדורות קדם כמו סיפורי מעשה מתולדות אברהם באור כשדים חיי משה טרם בחירתו לשליח ד' וכיוצא ראיה ברורה אה שמצינו למשל כמה מעשי הגדה שאמרו אמוראים אחרונים ונמצאו כמעט אות באות בכיתבי פילון היהודי שהיה חי כמה מאות שנים לפניהם באלכסאנדרי בזמן הבית, אכן אפי' בהם אין הכרח לומר שהיו מקובלים בסיני אלא היו מקובלים באומה מדורות קדמונים דהא כמדומה לי המחשבה קרובה לומר שאפי' מדורות קדם מימי אדם אנוש נח שם ועבר נאמרו דברים כאלה מדור דור עד הגיעם לאברהם וממנו לדורותיו, ואעפ"כ לפי קוצר שכלי אין להשבע על אמתת כל הספורים האלה, ולהשוותם עם ספורי משה ונביאים אפשר לקצתם מהם שלא נאמרו אלא דרך המצאת מליצה, לתכלית מוסר או מדעי מה, ואפי' סיפורי תולדת אברהם עם תרח ונמרד באור כשדים אין לדחות בשתי ידים אם יאמר האומר היותם רק המצאת מליצה [וחידה?], מסברת הכרת אברהם את בוראו בן ג' שנים כמנין עקב ומאמר הב"ה הוצאתיך מאור כשדים, תדע דהא למאן דאמר דלא נתגייר עד היותו בן נ"ב שנה ויותר אין מקום לסיפורים האלה ואם היו מקובלות באומה כאמתתה של תורה, לא היה באפשרות לאחר גירותו כל כך, ואין לתמוה על זה דהא אפי' על סיפורי מעשה איוב יש מחז"ל אמרו שלא היו אלא משל והמצאת מליצה, והלביש חכמה מוסר ויראה בלבוש סיפורים נשגב מושך הלבבות, וכמו כן לענ"ד מאמר על יום בריאת האדם ויצירתו, אשר הביא מכתנ"י לראיה ויכתוב שאי אפשר לחז"ל, להוציא דבר כזה מבלי קבלה אמתית בפרט שדין גדול נתיסד על דבר זה חישוב מולדות הלבנה ותקופת החמה וכד', ויש לומר שלא אמר ר' יוחנן בר חנינא דברים אלה דרך סיפור מעשים שנעשה באמת, אלא דרשם דרך אגדה מן הכתוב ואדם ביקר בל ילין תדע, דהא כמו כן כל מאמר רב אושע' משמיה דרב שנאמר לפני מאמר ריב"ח אדה"ר גופו מבבל וכו' אינו אלא השערה מפי סברה ע"ש ברש"י וכמדומה לי שכבר ראיתי מי שמשיג על מאמר ריב"ח היאך אפשר לומר שמיד בתחלת יום הששי התחילה יצירת אדם הלא קדמה באותו היום יצירת בהמה ורמש והיותו ארץ והוכיח מזה שלא נאמרו דברי ריב"ח על צד מעשה רק אגדה לתכלית מוסר או מדעי מה ומה שרצה מכתנ"י להוכיח אשר בהכרח נאמרו דברים אלה על אמתתם דהא לפי תוספות ר"ה ח' ד"ה לתקופות כר"א חישוב מולדי הלבנה והסרת ז"ט תרמ"ב יסודתו על מאמר ריב"ח שבשעה תשיעית נצטווה וכו', ימחל מכ"ת נ"י אשר גם בזה לבבי לא כן ידמה… תדע דאי לא כן היאך נמצא ידים ורגלים בבה"מ והרשב"א שלפי פירושו בהגדות כל מעשה קטרוג הלבנה ונזופה אינו אלא משל להורותנו דבר חכמה ומוסר וכי בשביל זה יתמוטט ח"ו יסודות קביעות חדשינו ומועדינו? אלא לענ"ד ודאי כדאמרן… שאין ללמוד לא מן הלכה ולא מן הברייתא ולא מן התוספתא ולא מן הגמרא במחכנ"י גם בזה לבבי לא כן ידמה משנה ברייתא תוספתא גמרא יחדיו סובבים על ענין אחד ומבררים אותו מדרגה אתר מדרגה מה שהניח זה מברר זה ודאי אין ללמוד אלא מן האחרון שהוא הגמרא".
" נדפס בהמעין טבת תשל"ו.