מליחת בשר הקרבנות

[אוצר החכמה חיפוש "עיבוד באוכלין" בספרי שוואדרון]
בספר עין הרועים למהרש"ם ובנו עמוד קנ"א אות כ' כתוב כך: "העיר על זה לפי מה שכתב הר"ן פרק ג' דסוכה אי לולב אין צריך אגד לא חשיב מתקן בשאגדו מכיון דאינו מעכב. והרי ברמב"ם פ"ה מהלכות איסו"מ מבואר דמליחה לא מעכבת בדיעבד, אם כן ליכא בזה משום מתקן".

גברא אגברא קרמית?

[לי לחשו כמה פעמים, לא יודע לשפוט עד כמה זה נכון ו/או יפה, שגאוני גליציה לכל סברא מביאים ראיה, אבל הראיות שלהם 'לא תמיד' קולעות. לכן 'התפלאתי' לעצמי איך המהרש"ם מקשה שתיקון מלכתחילה לדיעבד (בדאורייתא) לא נחשב תיקון בלי שהוא מביא ראיה. ובחיפוש מתברר שהוא אכן מביא ראיה (מהר"ן) ועל פניה היא ראיה טובה. אלא שאולי אפשר לחלק בין אגד בלולב שזה עניין נספח משום זה אלי ואנווהו ולכן אין כאן 'תיקון' של הלולב ובין מליחה בקרבן שזה מצווה בקרבן עצמו וכן נחשב תיקון. ]

אכן כוונתי הייתה לדברי מהרש"ם שצוטטו כאן (ע"י יס, ולא הבנתי מה כוונת הרב במ"ש "גברא אגברא").
הנחת היסוד שלי (וגם של מהרש"ם, כנראה) הייתה שההלכה שמליחה אינה מעכבת מלמדת על כך שהמליחה אינה דין בקרבן אלא דין במקריב.
הרב כתב לי: "ואפילו אם בדיעבד הוא כשר גם בלעדיה, היא מכשירה אותו ללכתחילה". כלומר, הרב תופס שהמליחה היא דין בקרבן, רק שאינה מעכבת בו. זה פתרון מצוין, אבל אשמח לדוגמא נוספת לדין בחפצא שאינו מעכב.
[מה שאני ניסיתי, היה ליישב את הבעיה בלי לשנות את ההנחה שהמליחה אינה דין בקרבן.]

אתה מסביר את הרמב"ם, אז מה יש להקשות מהר"ן?
לא חסרות דוגמאות לדין בחפצא שאינו מעכב. יש דיני סוכה שאינם מעכבים (סכך קודם לדפנות). אפילו אגד בלולב שהוזכר כאן. בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, ולא סביר שהכל שם דינים בגברא.
אתה כמובן יכול לקבוע שכל מה שאינו מעכב אינו דין בחפצא, אבל אז בהגדרה לא תהיה דוגמה נגדית.

תודה רבה.

[הר"ן עומד על הרי"ף שכתב שכיון שלהלכה לולב א"צ אגד אז אם לא אגד יאגוד ביום טוב. ובד"כ צריך סיבה טובה כדי לאפושי פלוגתא בין הרי"ף לרמב"ם (ובפרט שלקושיה ההתחלתית על מליחה יש גם תירוצים אחרים). אבל לענ"ד כאמור יש לחלק בקל בין זה אלי ואנווהו בלולב לכתחילה שאי"ז תיקון ובין מצוות מליחה בקרבן לכתחילה שהיא כן תיקון]

(שימשתי בשם יס היוצא מפסוק וכו' וסליחה על התערובת)