מציצה בשבת

תודה על התשובה,
כשחזל כותבים טעם לאיסור או יישום של איסור, מתי והאם הטעם הזה הוא היחיד מבחינת ההתייחסות ההלכתית, ומתי אם בכלל אומרים שישנם עניינים נוספים? (מה שיקעקע את האפשרות להקל על פי ההבנה המציאותית כיום אך יאפשר במקרים רבים להחמיר)

דביר, אתה לא לגמרי מדייק.
מהגמרא משמע שהטעם אינו רק משום סכנה אלא גם בגלל טעם אחר, אלא שגם משמע שלולא הטעם של הסכנה, לא היה מותר לעשות המציצה בשבת רק בגלל הטעם האחר: "מהו דתימא האי דם מיפקד פקיד" – ולכן מציצה מותרת בשבת גם אם אין סכנה, כלומר היא נעשית מטעם עצמאי והסיבה שמותרת גם בשבת כי אינה מלאכה – "קמ״ל חבורי מיחבר" – ולכן יש כאן מלאכה ויש צורך בטעם של הסכנה כדי להתיר בשבת ואין די בטעם האחר.

(אבל בשורה התחתונה השאלה שלך במקומה).

ראה גם מה שהורחב כאן:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A6%D7%94-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA/

אני לא מקבל את שיטת הטעמים הנסתרים. אם חז"ל אמרו טעם כנראה זה הטעם.

שלום הרב,
שמעתי לאחרונה שיש כמה מיני כינים שאכן המדע אומר שחלקם אינם פרים ורבים באופן של זכר ונקבה. וכמו שחז"ל עצמם כתבו בגיטין "ליתי כינה דזכר ונקבה".
הרב מכיר?

לא שמעתי. מעניין.

יש חרקים המתרבים (גם) ברביית בתולין (פרתנוגנזה) כמו חלק ממיני הקרדיות והכנימות (ואף כל פרט ממין זכר מהדבורים והנמלים יש לו אם – מלכת הדבורים/הנמלים- ואין לו אב), אבל דומני שאצל כיני האדם לא תועדה פרתנוגנזה ולא נמצאו פרטים הפלואידים, בעלי סט אחד בלבד של כרומוזמים שמקורם באם בלבד (אבל ייתכן שנעלם מעיניי).
בכל אופן, כינים ודאי לא נוצרות מהזיעה, ואין בפרתנוגנזה כשלעצמה צד היתר כי גם פרתנוגנזה היא פרייה ורבייה, שהרי מסוגית הגמרא עולה שאילו היו לכינה ביצים היא הייתה נחשבת לפרה ורבה (ובפרתנוגנזה יש ביצים).