הריגת כינה בשבת

הטענה היא שפרייתה ורבייתה לא נראית בעין בלתי מזוינת (לא בדקתי)

לא נראה לי משמעותי. בד"כ איננו רואים פו"ר לא של בני אדם ולא של בע"ח. כאמור, התוצר נראה לעין.

כן רואים ביצי כינים (הגמרא אומרת שהביטוי "ה' זן אפילו ביצי כינים" מדבר על חיה אחרת)

בס"ד עש"ק וילך ע"ט

סברא היא שפריה ורביה של כינים שאינה יכולה להיראות לעין בלתי מזויינת – אינה נותנת להן מעמד הלכתי של 'יצור פרה ורבה'.

(כעין זה זכורני שראיתי סברא, כמדומני ב'שמירת שבת כהלכתה'שם הגרשז"א, לגבי כנימות, שהואיל ורחישתן אינן נראית בעין בלתי מזויינת – אינן נחשבות לשרץ, אלא שבסופו של דבר הסיק שבמבט בוחן ניתן להבחין ברחישתן גם בעין בלתי מזויינת).

בתשובה בעניין 'הריגת כינים בשבת' באתר 'ברסלב סיטי' הראה שחז"ל הכירו את ביצי הכינים ובכל זאת התירו הריגתן בשבת. הוא מביא שאמנם מוסכם ע"י החוקרים הכינים נוצרות מביצים, אך עדיין לא הוכרע אם הן פרות ורבות ע"י זווג זכר ונקבה ויש בזה חילוקי דיעות בין החוקרים, וייתכן שיצור נחשב מבחינת ההלכה ל'פרה ורבה' רק כשנוצר מזכר ונקבה, והדברים טעונים בירור.

שנזכה לפריה ורביה בתורה ובחכמה, ותולה ארץ על בלימה, ייטיב לנו החתימה, לשנת שנת ישועה ונחמה, כברכת ש"צ לוינגר.

במאמר 'מסתדרות לבד: תוצאות המחקר נזכרות בתלמוד' (באתר 'הידברות') מוזכר שיש זן של כינים המכונה 'כינים לועסות' שבהן לא נצפו כלל זכרים ומשערים שהן מתרבות ב'רבייית בתולין" והוא מציע שזו כוונת חז"ל 'שאינן פרות ורבות'. הוא מציין שחז"ל במס' גיטין הזכירו גם כינים דאתו מזכר ונקבה'.

יש להעיר לפי דבריו, שכיום נראה שהכינים שבראש הן מאלה 'דאתו מזכר ונקבה' , ולכאורה יהא אסור להורגן, וזמן חז"ל היו מצוייות הכינים הרבות 'רביית בתולין' גם בראשי בני אדם, מה שלא מצוי כיום.

בברכה, ש"צ לוינגר

ש"צ לוניגר,
גם פרתנוגנזה היא פרייה ורבייה לעניין מלאכת נטילת נשמה, שהרי ההדגשה היא רק על כך שהכינה מתהווה מהזיעה (ומהראשונים אף יש שכתבו שפרעוש, המתהווה מהעפר ולא מהזיעה, אסור להרגו כיוון שרק המתהווה מהזיעה לא נחשב לעניין זה).
גם מהגמרא עצמה אפשר לראות שהיא שואלת איך יכול להיות שהקב"ה זן "מביצי כינים ועד קרני ראמים" אם כינה אינה פרה ורבה מנין הביצים? (ונדחקת לענות ש"ביצי כינים" זה שם של מין של כינים), למה לא ענתה הגמרא שמדובר ברביית בתולין (שבה יש ביצים). אין זאת אלא שהגמרא לא חילקה בין רבייה מינית לרביית בתולין והתייחסה אל שתיהן כפרייה ורבייה לכל דבר.

כיני הראש והערווה הם פרזיטים של מין האדם. פליית כינים היא חלק מהמורשת הקופית שלנו, מה שאולי מסביר מדוע היא משרה עלינו רוח רעה הזוקקת נטילת ידים. יכול להיות שבגלל שהכינים הם פרזיטים שלנו שאינם יכולים להתקיים בנפרד מאיתנו הם נתפסים על ידי הפוסקים כחלק מזוהמת האדם. מכאן הדרך לראייתם כיצורים המתרבים מן הזיעה ולא בפרו ורבו היא קצרה. לדינא אפשר פשוט לזרוק אותם בחוץ ולא להטביע אותם באסלה ולו בגלל החשש שלמעשה יש להם מעמד עצמאי.