סמכות ההלכה

ביחס למנהגים ופסקים שהתקבלו בעמי למה זה מחייב אותי?

מנהגים מחייבים כי ההלכה קובעת שהמנהג מחייב. אבל פסקים לא מחייבים אותך. וגם במנהגים הכוונה היא לא למנהגי הלכה (מנהג לפסוק כך או אחרת). אלו מחייבים (או מנחים אותך) רק במצבים שאין לך עמדה משלך בסוגיה.

איזה סוג מנהגים אז בדיוק מחייב? סימנים בראש השנה נגיד מחייב?

למשל.

למה באמת הגמ' מחייבת האם זה היה בי"ד?

חפש באתר. נדון הרבה פעמים

אז אם למשל אני מסכים עם אביי אני יכול לנהוג כמוהו למרות שאף אחד לא פסק כמוהו? או בית שמאי?

עקרונית כן, אלא שבמחלוקות אביי ורבא יש כלל בתלמוד עצמו שהלכה כרבא פרט לשש סוגיות יע"ל קג"מ. אבל כבר הערתי שהפוסקים לא נרתעו לפסוק כאביי בעוד סוגיות.

אז בעצם כל סמכות חזל נובעת מ"לא תסור"?

איך אתה מסיק זאת מדבריי? לא תסור יש רק בסנהדרין (למעט שיטת החינוך שהיא תמוהה ויחידאית)

לגבי מנהגים, להבנתי רק מנהגים שהסנהדרין קבעו אותם כמחייבים תחוייב בהם. אבל מנהגים סתם ככה שישראל אימצו על עצמם אני חושב שהם מחייבים. "מנהג ישראל תורה הוא" או "מנהג ישראל דין הוא" מופיעים רק מהראשונים פחות או יותר ולא מהגמרא.

תיקון: במקום "…שישראל אימצו על עצמם אני חושב שהם מחייבים" צריך "…שישראל אימו על עצמם אני לא חושב שהם מחייבים".

ממש לא. ראה בתחילת פרק מקום שנהגו בפסחים.

במסכת פסחים זה לא אותו מובן של "מנהג ישראל תורה הוא". שם מדובר על מנהג לגבי הלכה מסויימת, או באופן כללי לגבי מתי או איך לבצע הלכות מסויימות. ואילו בפרשנות של הראשונים של "מנהג ישראל תורה הוא" מדובר על מצב שבו מנהגים שנוצרים בעם (כמו מנהג לשיר לכה דודי בקבלת שבת, או מנהג לא לאכול קטניות בפסח, הופכים להיות דין תורה ומחייב, דבר שלא ייתכן אם אין סנהדרין שתקבע אותו ככזה.