איך להתמודד עם זה שאני מפחד לומר את האמת בגלל פחד מהתגובה של ההורים שלי?

שלום רב. אכן, בדרך כלל אני באמת בעד ישירות ושקיפות. הסתרה לא מועילה וגם לא מחזיקה מעמד. בשלב כלשהו זה ייצא. הייתי ממליץ לך להתחיל לטפטף לאט לאט שיש לך השקפות משלך (אני מנחש שהם כבר חשים בזה). אתה יכול אולי להיעזר בסמכותי כרב (: ולומר שיש לך רב אחר (זה הרב שאוסר לשמוע בקול של עצמו). הגעת לגיל 18 וסביר שתעמוד על דעתך. מכיוון שיש לך כבר שני אחים שיצאו בשאלה, יש לך יתרון: א. ההורים שלך כבר עברו תהליכים קשים, ולכן אתה עלול להיות מופתע מהיכולת שלהם להכיל. לפעמים אנחנו רואים צל הרים כהרים. זה שהם שמרנים לא אומר שהם לא יכולים להכיל תפיסות אחרות אצל ילדיהם. גם אם זה ייקח קצת זמן בסוף הם יכילו, ולכן זה רק הקושי של הרגעים הראשונים. זה עדיף על פני קושי מתמשך של הסתרה. אזור עוז וטפל בזה. ב. בניגוד לאחיך, אתה מציע להם אופציה שנשארת דתית, רק באופן אחר. אני מניח שזה יותר טוב גם מבחינתם. אגב, אתה יכול גם לומר להם שאולי השקפתם השמרנית היא שהביאה ליציאה בשאלה של אחיך (גם אם הם לא התבססו על טיעונים הגיוניים, זה כמעט תמיד  נמצא ברקע. מאבדים אמון ואז נוטשים גם אם לא מחפשים עוגן הגיוני). תסברי להם שדווקא ההרזייה של התיאולוגיה שלך היא שמשאירה אותך מחויב להלכה. האם הם מעדיפים שתמשיך לאחוז בתפיסה שאינך מזדהה עמה ואז לאחר זמן אתה עלול לנטוש הכל? שים לב שהנקודה האחרונה היא כבר בגדר פידבק ממך אליהם (ולא רק טענה עליך עצמך), וכילד שלהם אתה צריך לעשות זאת בעדינות וברגישות. לא נעים לשמוע ביקורת על דרכך בחיים, בטח לא מילד שלך. ייתכן שאתה צריך ליזום שיחה מסודרת על העניין ולא לפלוט זאת כדרך אגב. אבל את השיחה הזאת יש לנהל ברגישות ובהדרגה. ואולי סדרה של כמה שיחות (קודם תאמר שאתה מחפש תפיסה שתזדהה עמה יותר. בשיחה הבאה תאמר שאתה מתחיל למצוא. כמו שני המשתאות של אסתר). בשיחות כאלה אתה  משתף ומבהיר להם היכן אתה עומד, וזה דווקא מתוך כבוד אליהם. והערה אחרונה. אם הם יראו שזה לא מוריד ממחויבותך להלכה ומהרצינות שלך ביחס ליהדות, אני מניח שיכבדו את זה יותר. חלק מהקושי הוא שהם קושרים זאת ללייטיות. בהצלחה רבה, ואני לשירותך אם תחושב שאני יכול לעזור במשהו.