תפילין בלילה

רישא סתרא לסיפא, קיי"ל כרי"ו שלילה זמן תפילין.

אפרט יותר.
במנחות לו ע"ב נחלקו תנאים במקור דין זה: ריה"ג לומד שלילה לאו זמן תפילין מאותו פסוק ששבתות וי"ט אינם זמן תפילין: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". ר"ע לומד את שבתות מפסוק אחר: "והיה לאות על ידך".
הרמב"ם כנראה פוסק כריה"ג, למרות שבפטור שבת ויו"ט הוא מביא את המקור של ר"ע. דרכו של הרמב"ם להביא מקור שנראה לו גם אם אינו להלכה. רואים זאת בכך שהוא פוסק שיש לאו להניחם בלילה. ובגמרא שם מבואר שזה הישמר דעשה, שכנראה לרמב"ם הוא לאו.
אבל בשו"ע נראה שפוסק כר"ע, ולכן כתב שהאיסור בלילה הוא מדרבנן שמא יישן (העשה וההישמר שלו לא עוסק בתפילין אלא בפסח).
יש להעיר שאמנם בדף לו ע"א שם נחלקו תנאים עד מתי מניחם, ולהלכה נראה שפוסקים עד שקיעה, נגד חכמים שפסקו עד זמן שינה . לכאורה זה לא מתיישב בשו"ע, ואולי לא פלוג.
בכל אופן, נראה שבשו"ע פסק כר"ע. לכן אין להניחן בלילה רק מדרבנן. אמנם אין הכרח שלשיטתו המניחן בלילה קיים מצווה. ייתכן שגם לשיטתו אין מצווה בלילה, אבל המניחן לא עבר איסור. ואולי זה ביאור הרמב"ם, ואכ"מ.
בכל אופן, ברור שלכו"ע אין לברך על תפילין בלילה, גם אם לילה זמן תפילין מעיקר הדין. זאת מפני שחכמים אסרו להניחם בלילה. לא רק לשיטת תוס' סוכה ד ע"א שמי שלא קיים את הדרבנן לא יצא את הדאורייתא, אלא גם לשיטת הר"ן שחולק עליהם, עדיין ברור שמדרבנן אין להניחם ולכן לא תיקנו על כך ברכה.
לכן הוספתי שבכל מקרה למעשה לילה אינו זמן תפילין ואין טעם להניחם (לאו דווקא מדאורייתא) והברכה היא לבטלה.

יש לציין שבסעיף ג כתוב בש"ע שהמשכים לצאת לדרך יכול להניח תפילין אף בלילה כי אין חשש שיישן בהם, כך שהכלל שלא מניחים בלילה הוא לא גורף. והאג"מ בח"א ס"י כתב שאף יכול לברך עליהם. אז קשה להגיד שזה ברכה לבטלה.

אין קשר. כאשר אין חשש שיישן אולי לא גזרו ואז אפשר להניח וגם לברך. זה לא בכלל הגזרה.

אבל הנימוק של האג"מ זה גם בגלל שהוא תולה את שיטת ר"פ (בס"ג) שיכול לברך קודם עלות השחר, עם שיטת הרא"ש שאפשר להניח בלילה לכתחילה אלא שאין מורים כן (גם בתחילת הלילה). גם לפי האג"מ עדיף לא לברך, אני רק אומר שקשה להגיד שזה ברכה לבטלה. נכון שלא פוסקים ככה, אבל האג"מ מסתמך על זה בשעת הדחק ויש כמה ראשונים שסברו ככה.

ברור שאם לילה אינו זמן תפילין אז אין להניח וגם אסור לברך גם אם אין חשש שיישן. מה זה קשור לענייננו? ברור שהוא הולך בשיטה שלילה כן זמן תפילין מה"ת, הוא אשר כתבתי. ועדיין ברור שבמקרה שלנו זוהי ברכה לבטלה. לא מבין מה התחדש לך כאן.

לפי שיטת הרא"ש והראשונים שגורסים שרב אשי הניח תפילין לכתחילה אחרי שקיעה רק שאין מורים כן לכתחילה (שזה לא רק אומר שלילה זמן תפילין מהתורה, אלא גם שהגזירה דרבנן היא לא מוחלטת. הרא"ש באמת נראה שסותר את עצמו, אבל בכל מקרה רבינו פרץ סובר ככה לפי האג"מ), ברור שזה לא ברכה לבטלה. אני מבין שהשו"ע לא פסק ככה, אבל האג"מ סומך על זה בשעת הדחק, אז לא ברור לי למה ברור לרב "שבמקרה שלנו" זה ברכה לבטלה. גם בין השמשות הרבה פוסקים אומרים לברך בגלל זה. הרב לא מסכים עם האג"מ? הרב סובר שהשיטה הזאת בראשונים דחויה לגמרי? לא נראה ככה.

הסברתי. אם גזרו לא להניח, גם אם זה מדרבנן, אין שום היגיון לברך על כך. אפשר לדון במצבים שבהם הגזירה לא חלה, כמו בבוקר שאין חשש שיישן בהם. וגם שם זה לא סביר, כי סו"ס גזרו. אבל במצב לילה רגיל אין מה לברך. פשוט וברור. אם פוסקים שאין גזירה אז אין (לא יודע מהי גזירה לא מוחלטת). אבל להלכה יש. לא מבין את הפלפולים כאן.

לא אמרתי שאפשר להניח בלילה ולא שאפשר לברך בלילה, רק שזה לא ברכה לבטלה אם כבר בירך. אם בשעת הדחק האג"מ סמך על הדעות שאין גזירה גורפת, וודאי שגם בדיעבד אי אפשר לקרוא לזה ברכה לבטלה. אפשר לא להסכים עם הראשונים האלה ועם האג"מ שסמך עליהם, אני רק אומר שהם קיימים.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן י
דלהגירסא במנחות דף ל"ו שהוא גירסת רוב הראשונים וחשך והניח תפילין ליכא כלל גזירה שלא להניח בלילה אלא שאין מורין כן והזריז יכול להניח לכתחילה כדאיתא בנ"י ולכן יכול לומר וצונו, דאיסור חכמים שמונע מברכה הוא רק כשאסרו לכל כמו בשופר ולולב אבל הכא אין כאן איסור ממש