הציפייה להתגלות
טענת לא פעם שהמוסר לכשעצמו לא סביר שיהיה מטרה לעולם מאחר ואלוקים יכול היה לברוא את העולם מתוקן ולכן סביר שהתגלה עם ספר חוקים. רציתי לשאול על כך כמה דברים
א. בשיעור ששמעתי ממך הסברת שמטרת היקום היא בין היתר ליצור חסר שישלים את עצמו. כלומר אלוקים הוא שלם והדרגה היחידה שגבוהה יותר משלם היא משהו חסר שהושלם. (וזה ההסבר לאמרה "בעלי תשובה עומדים במקום שאין צדיקים גמורים עומדים") הנה מצאנו סיבה הגיונית לברוא בדווקא את העולם חסר מבחינה מוסרית. בכלל אותה סברה ניתן גם לומר שלכן נבראו אנשים חסרים מבחינת מידות. עבודת המידות = עבודה להשלים את החוסר האנושי.
ב. גם כלפי מצוות התורה אתה מסביר שאתה לא מבין את מטרתן, וכל מה שאתה יודע זה שאלוקים ציווה עליהן ולכן יש לקיימן. לכאורה אותה סברה ניתן לומר על הצו המוסרי שהוא חקק בתוכנו (גם כן לשיטתך). הוא חקק אותו בתוכנו כדי שנקיים אותו גם בלי להבין למה והאם יש לכך מטרה.
ג. ממה נפשך צריך לדון מדוע נברא העולם חסר מבחינה מוסרית, אם אין בכך שום מטרה. זאת שאלה שמחזיקה את עצמה. וכנראה צריך להסיק שאכן יש בעצם החסרון המוסרי מטרה לכשעצמה.
א. זה לא המוסר שמהווה מטרה אלא השלמת הקב"ה. נכון שחוקי המוסר עצמם יכולים לעשות את העבודה, אבל התועלת לא מושגת על ידי התועלת המוסרית אלא על ידי התועלת של ההשתפרות. לכן הטענה שחייבת להיות תועלת מעבר למוסר בעינה עומדת. כעת השאלה האם התועלת הזאת מושגת על ידי מעשים מוסריים וזה או שצריך עוד הוראות, היא שאלה פתוחה. באה המסורת ומכריעה אותה. בזאת גם תשובה לשאלה ב. אכן. את ג לא הבנתי. זו בדיוק טענתי לגבי השלימות וההשתלמות.
אחדד יותר. אם היה רק מוסר ללא התועלת של השלמת הקב"ה, אזי לא היה צו קטגורי. כלומר במצב שבו המעשה לא מביא תועלת (כמו בהעלמת מס הצבעה בבחירות ועוד הרבה דוגמאות שהבאתי. ראה למשל בטור 122 ועוד הרבה), לא היינו אמורים לעשות זאת. החובה להתנהג כך גם כשאין שיקול תועלתני היא עצמה צו אלוהי (ולא ממש מוסר במובן של תיקון החברה).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer