האם יש ערך ל'אמונה-תמימה'?

שלום וברכה,
 
כפי שאמרת לא פעם, לתפיסתך אין הבדל משמעותי בין אמונה באלוקים שנשאבת מתוך הראיה הקוסמולוגית או מתוך הראיה הפיזקו-תיאולוגית ל'אמונה-תמימה' שבבסיסיה אינטואיציה ישירה לקיומו של אלוקים (אגב, לא ראיתי שהקדשת לכך טור. אם כי, יש מעט בטרילוגיה). זו וזו אמונה שהיא תולדה של אינטואיציה, וככזו היא מחד אמורה בהחלט להיות עומדת לבקרה הגיונית – ומשכך היא אינה פונדמנטליסטית, ומאידך היא כישור דרכו ניתן להגיע לאמירה אובייקטיבית כלשהי  – ולפיכך, היא אינה עיסוק בי וברגשותיי, כבתפיסה הפוסט-מודרנית. ההבדל היחיד הוא ש'אמונה-תמימה' היא סוג של 'קיצור-דרך' בלבד (אין צורך לעבור באינטואיציה של 'עקרון הסיבתיות', לדוגמא).
 
ברצוני לשאול האם אינך מקבל את הטענה שבאמצעות 'אמונה-תמימה' איכות הקשר להקב"ה נעלית יותר? כלומר, יש הבדל בין תוצאה שהגעתי אליה דרך הוכחות והיסקים חיצוניים, לתוצאה שהתקבלה אצלי באמצעות תצפית ישירה. אינני מתכוון שיש הבדל בתחושת הוודאות שנפעלת על האדם, או שיש הבדל בהשלכות השונות שעולות מתוך שני מסלולים אלו, אלא בטענה שעצם איכות הקשר שונה. אפשר להשתמש בשני הדרכים המובאות בגמרא לקבל מציאה, סימנים או טביעת עין. האם אינך רואה עדיפות לדרך של 'טביעת עין'? אכן התוצאה בשני אלו זהה (החפץ הוחזר לבעליו), אבל בדרך של טביעת עין הקשר בין האדם לחפץ אדוקה יותר (בהנחה כמובן שטביעת עין היא סוג של אינטואיציה. אפשר לחלוק. רק לצורך הדוגמא). וכך, ניתן לטעון שבאינטואיציה ישירה להקב"ה יש ערך דתי רב יותר. זו איכות של קשר גבוהה יותר. אולי זו מיסטיקה או מטאפיזיקה כלשהי. ובכל זאת, אינך רואה בזה בדל של מעלה או היגיון בעצם הטיעון?
בברכה,