עפ"י הרטוריקה

לא בטוח שהבנתי את השאלה. אבל חשוב על אתאיסט שפוגש טיעון שמוכיח לו את קיומו של אלוהים. אם הטיעון הוא לוגי, אז הוא בעצם מגלה שהוא האמין בו כבר קודם לכן אלא שלא היה מודע לכך. למשל, טיעון הפיזיקותיאולוגי שהעולם מורכב ודבר מורכב לא נוצר לבדו. אם שתי ההנחות הללו מקובלות עליך, אז אתה כבר כעת מאמין מובלע ולא מודע באלוהים. אבל אם אומר לך שבלי אלוהים אין מוסר תקף ומחייב, אתה יכול לוגית לטעון שאם כך אז באמת אין מוסר. אבל ייתכן שפתאום תתפוס את עצמך ותגיד שלא ייתכן שהמוסר אינו תקף ולכן ברור שבעצם אלוהים אכן קיים. זה כבר סוג של שכנוע רטורי. אפשר גם לתרגם אותו ללוגיקה, ועסקתי בזה בהרחבה בספרי המצוי הראשון, שיחה רביעית.