מבט נוסף על הפונדמנטליזם: אפגניסטן זה כאן? (טור 409)

בס”ד

בימים טרופים אלו מתרחש באפגניסטן תהליך מזוויע שרובנו אדישים אליו. מעבר להזדהות עם האומללים שנמצאים שם, האירועים הללו מעוררים בי מטבע הדברים מחשבות כלליות יותר שקשה להימלט מהן, וברצוני לחלוק אותן עמכם.

רקע

בעקבות אירועי 11.9 האמריקאים נכנסו בתחילת שנות האלפיים לאפגניסטן, כחלק מהמלחמה שלהם באל קאעידה. מאז, מזה כעשרים שנה, הם משקיעים שם סכומי עתק, אנרגיות וכוח אדם (עד עתה כ-830 מיליארד דולר!!!), כדי לבנות מערכת שלטונית ותרבותית שפויה יותר, ולסייע בהגנה מפני הכוחות המוסלמיים הפונדמנטליסטיים(כולל הטליבאן) שמאיימים על התהליכים הללו.[1]

האמריקאים לא באו לשם ככוח כובש. תכניתם מראש הייתה לפגוע באל קאעידה, לסייע למקומיים לקומם משטר סביר ואז להשאיר את אפגניסטן לתושביה וללכת. ואכן, בשנים האחרונות האמריקאים החליטו וגם מבצעים נסיגה הדרגתית מאפגניסטן, אם כי אני לא חושב שמישהו מהם סובר שהמטרה שלהם אכן הושגה, כלומר שמה שהם בנו שם הוא יציב ובר קיימא באופן עצמאי על ידי האפגנים עצמם. אין פלא שהנסיגה הזאת נעשתה בהולה יותר בימים האחרונים, והפכה לבריחה היסטרית. לפני יומיים קראתי ויכוח בין מומחים בשאלה האם כיבוש אפגניסטן והבירה קאבול על ידי הטליבאן ייקח כמה חודשים או כמה שבועות. למחרת פורסם שארמון הנשיאות נכבש והנשיא נמלט. התמונות של אזרחים מבוהלים שמנסים להיתלות על כנפי המטוסים שממריאים מקאבול ונופלים אל מותם, מזכירות, ולא בכדי, את הבריחה של האמריקאים מאיראן ומווייטנאם, ובמידה מסוימת גם את בריחת צה”ל מלבנון (גם שם זה נעשה מאימת טרור מוסלמי).

אני חושב על האזרח האפגני השפוי ועל מה שהוא חש בימים אלו, והדבר מעורר בי פלצות (טוב, אלול!!). הוא יודע שתוך כמה ימים נשים לא תוכלנה לצאת מהבית ללא ליווי הבעל, האב, או אח גדול, לא תהיינה להן ולהם זכויות, יושלט משטר טרוריסטי ויומתו המתנגדים לו (ראו למשל בספריו של חאלד חוסייני ועוד הרבה), וכל זה מתרגש עליו ממש בימים אלו ועיניו כלות. אין לו מה לעשות כדי לעצור זאת. דיכאון ממש.

נקודה אחרונה בסעיף הרקע היא שגם הרוסים, שניחנו בפחות עכבות ומחויבות לכללי מוסר ומשחק פוליטיים מאשר האמריקאים, נכשלו באפגניסטן. ארגון הטליבאן הוקם כהמשך לארגון המוג’הידין שהתנגד לכיבוש הסובייטי, ובזמנו הוא אף קיבל סיוע אמריקאי מסיבי כמובן (ע”ע ‘חיזבאללה’. הדמיון כמעט מושלם. והלקח: אל תבנו על פונדמנטליסטים שבמקרה כרגע הם בצד שלכם). אחרי הנסיגה הסובייטית, ועוד מלחמונת אזרחים של כמה שנים, הוקם משטר הטליבאן הראשון באפגניסטן (1992). הוא נפל עם הפלישה האמריקאית בתחילת שנות האלפיים, וכעת מוקם בשנית. כלומר זו כרוניקה של כישלון ידוע מראש, בדומה לפלישתו של היטלר לרוסיה (שגם הוא לא למד לקח מנפוליאון).

ניסוי מחשבתי

ההשוואות למקומות אחרים ותופעות אחרות מתבקשות. נדמה לי שלא רק חילונים שואלים את עצמם בימים אלו מה יקרה אם כוחות פונדמנטליסטיים חמושים ואלימים יקומו וינסו להשתלט בכוח על ישראל כדי להשליט בה את השריעה היהודית שלנו (כלומר את פרשנותם להלכה)? איני אומר שזה ריאלי כרגע, ואני גם לא משווה את המפלגות החרדיות והחרד”ליות לטליבאן (למרות שבהחלט יש קווי דמיון מסוימים). אבל זה ניסוי מחשבתי, ולו היפותטי, שקשה להימנע  ממנו בימים אלו. מה היינו עושים? מה היינו חשים מול התהליך הזה? אם בעקבות השתלטות כזאת יושלטו כאן חוקי ההלכה וימיתו מחללי שבת וכופרים. ילקו את מי שאוכל לא כשר, יגלו את כל הגויים ויחרימו את רכושם, נשים לא יוכלו לבחור ולהיבחר וגם לא לכהן בתפקידים ציבוריים ואולי בכלל לצאת מהבית. שלא לדבר על דמוקרטיה, על חופש להחזיק ולהביע דעות ולבחור דרכי התנהלות בכל תחום שהוא. ומה על היחס לגוים ולתרבות שלהם: האם נתיר כנסיות ופולחן נוצרי בארץ הקודש?!

קל להימלט מכל זה באמירות שאצלנו זה לא יכול לקרות, ואנחנו לא כמוהם (וכי החרדים או החרד”לים מצדדים בהריגת מישהו?! או לא נותנים לנשים לצאת מהבית?!), אבל למרות ההבדלים יש ערך בהרהורים כאלה משתי סיבות עיקריות: 1. זהו ניסוי מחשבתי מעניין, גם אם היפותטי. הרי משהו מזה יכול לקרות גם אצלנו. 2. התוצאות שתיארתי, או לפחות חלקן, הן המודל האוטופי בעיני כמה מהחרדים והחרד”לים, גם אם לא בעיני כולם. יתר על כן, יש לזכור שגם מי שבפועל לא נוהג כך אפילו בביתו פנימה, ייתכן שהוא סובר שידינו אינה תקיפה והאילוצים מחייבים סטייה מהמורשת הקדושה שלנו, אבל האוטופיה שלו היא עדיין זאת. מדי פעם יוצאות לכיכר השוק במחוזותינו אמירות בכיוונים הללו (כבודה בת מלך וכו’). מעטים מאד מהחרדים (הלאומיים ושאינם כאלה) יאמרו בפה מלא שהכללים החז”ליים והמקראיים לא נועדו עקרונית ליישום בימינו, ולא רק כפשרה זמנית עם אילוצי המציאות (ידינו לא תקיפה. ובלעז: הודנה). כמה מהם יאמרו שכשיחזור שלטון ההלכה לא נוציא להורג מחללי שבת או נואפים, או שעונשים מיועדים לאלו שמאמינים ועוברים ולא לאנוסים (ראו כאן באתר את הוויכוחים עם תפיסותיי בעניינים אלו). המושג ‘תינוק שנשבה’ רחוק בעיני רבים מלכסות את החילוני המצוי, שכן הם תולים אותו בידע (הלכתי ותורני) ולא במודעות (לכך שכל זה מחייב).

מצד שני, אני דווקא שייך לאלו המאמינים שכאשר הסמכות והכוח יהיו בידי הכוחות הפונדמנטליסטיים הללו, הם יפתחו בעצמם את הפרשנויות היצירתיות והגמישות שהם כל כך מתנגדים להן בימים אלו. קל להתנגד לכל זה מהכורסא, כשזה לא ישים וכשהאחריות לא בידיך. כאשר אתה תצטרך לסקול מחללי שבת, לנהל כלכלה (בלי ריבית) ומדיניות חוץ (לא בשבת), או לוותר על חלק ניכר מהתל”ג שלך (כי נשים לא יכולות לעסוק בכל מיני תחומים), או כאשר תצטרך להתמודד מול העולם על יחסך לכנסיות ולגוים, ללהטב”ים ולמיעוטים אחרים בעלי דעות שונות, אני מניח שנשמע מהם עצמם זמירות אחרות. אני מאמין ומקווה, שבניגוד למפלגות האיסלאמיות הקיצוניות שדוגלות ביישום מעשי של הרדיקליזם שלהן, אצל היהודים (גם הפונדמנטליסטיים שביניהם) עם האחריות והסמכות תגיע המתינות והיצירתיות. קל להיות פונדמנטליסט כאשר אתה נמצא בבית המדרש והוגה במושכלות, בלי שאתה מחויב ואחראי ליישומים ולהשלכות המעשיות שלהם. ועדיין אני חושב שהתבוננות רפלקטיבית על עצמנו כפי שאנחנו נראים מבחוץ, כאילו היינו סוג של טליבאן, זה ניסוי מחשבתי מעניין וזו הזדמנות טובה לעשות אותו.

מכאן והלאה אעזוב את הניסוי המחשבתי הזה, ואפרט כמה נקודות למחשבה שעולות בי למשמע התיאורים שבאים מהתם להכא. יש לכולן כמובן גם השלכות כלליות יותר שעל רובן ככולן כבר עמדתי בעבר ולכן כאן רק אעיר עליהן בקצרה.

האם אפשר לסמוך על המערב?

לקח ראשון שעולה מכאן הוא שלא הייתי סומך על המערב בשום דבר. בסופו של דבר אין בו מוכנות להילחם ואין לו את הנחישות הדרושה כדי לנצח. בסוף הצד המערבי-דמוקרטי מוותר והפונדמנטליזם מנצח (לפחות בטווח הקצר). מדינות מערביות יכולות להילחם בישראל במישורים תרבותיים ופיננסיים. הן יכולות לממן ארגונים ליברליים ואנטי ציוניים ולפעול בכלים דמוקרטיים או פסאודו דמוקרטיים כדי לשנות את פניה של ישראל. אבל זו חכמה שלהן נגד מדינה דמוקרטית. נגד פונדמנטליזם זה לא ממש עובד (למרות הטענות על שתלטנות וקולוניאליזם מערבי). שם המלחמה כרוכה בנחישות ובמחירים לא פשוטים, שאותם דמוקרטיות לא ששות לשלם.

כך הוא עם ההסתמכות על ארה”ב בעיראק ובאביב הערבי בכלל. כך היה בווייטנאם ובאיראן, כך היה עם צד”ל בלבנון שלנו, וכך הוא עם המשת”פים שלנו בגזרות השונות. מדינת ישראל כמו ארה”ב הן משענות קנה רצוץ, לפחות כל עוד אין שם אינטרס ישיר שלהן. לא מומלץ להסתמך על פעולות אלטרואיסטיות של מדינות דמוקרטיות (כמו ערבויות של האו”ם ושל ארה”ב להסכמים שלנו עם שכנינו). אמנם חשוב לזכור שגם בריה”מ, שאינה ממש דמוקרטיה מערבית, לא הצליחה באפגניסטן, וברחה משם עם זנבה בין רגליה (1979-89). נראה שיש כאן משהו מעבר למערב מול מזרח, או חוליי הדמוקרטיה.

האם באמת האפגנים רוצים בזה?

ישנו יתרון מובנה של תושבים מקומיים על פני כוחות זרים, ולכן תוצאותיו של מאבק כזה תלויות לא מעט בשאלה מה רוצים המקומיים. אצלנו שוררת התחושה שהאפגנים ודאי לא רוצים בשלטון הטליבאן, אבל ייתכן שזה רקwishful thinking  או השלכה של תחושותינו שלנו על האפגנים (אנחנו לא היינו רוצים בזה, אבל לא בהכרח הם). יש אמנם קולות של אזרחים אפגנים שפויים שמביעים מצוקה קשה ואי רצון בשלטון איסלאמי, אבל ייתכן שזה מיעוט שנוח לנו לצלם אותו ולהיתלות בו. על פניו נראה שישנו באפגניסטן רצון עממי רחב בשלטון מוסלמי. לכל הפחות ברור שאלו שרוצים בשלטון הזה הם נחושים הרבה יותר מאלו שלא, ובוודאי לא מדובר במיעוט זניח.

מעבר לזה, התושב האפגני הנאור, גם אם הוא באמת קיים במספרים לא זניחים, כנראה לא מוכן להילחם (ראינו כיצד התנהלה ה”לחימה” בימים האחרונים). נוח להם שהאמריקאים יעשו זאת עבורם. ציוד משוכלל וצבא לא מועילים כשהרוח נפולה והמוטיבציה לא קיימת. אף אחד לא יעשה את העבודה עבורך אם אתה לא עושה אותה (על כך נאמר: “עזוב תעזוב עמו”). צריך לזכור שבאפגניסטן מדובר בכנופיות מורדים מול צבא מאורגן ומצויד בתמיכה מעצמתית, למרבה הפלא דווקא הצבא מתייאש ונסוג בלי קרב. מי שלא מוכן להילחם עבור עצמו אל יצפה שיעשו זאת עבורו.

לא בכדי עמדתי כאן על שני שיקולים: מספר המתנגדים ונחישותם. רצון של ציבור הוא עניין לא מוגדר. הרי כל אחד רוצה משהו אחר. לכן מה שאנחנו מכנים רצון ציבורי הוא בעצם תוצאה משוקללת של כמות הרוצים עם עוצמת הרצון שלהם והמוכנות שלהם לשלם מחירים למימושו. אלו הם שני האספקטים שהזכרתי כאן למעלה. בהשוואה המשוקללת הזאת נראה בבירור שידם של אנשי הטליבאן ותומכיהם על העליונה, ולכן מבחינתי זה כנראה מה שהציבור האפגני רוצה. אני לא קונה את הטענה שהכל תוצאה של אלימות ואיומים. אלו לא מחזיקים מעמד, ובטח לא מול צבא מאורגן וכוח משמעותי וממוסד. יש כנראה תשתית עממית רחבה וחזקה (במספר ובנחישות) שעל בסיסה מופיעים האיומים והאלימות הללו.

נהייה אחרי האותנטיות

ייתכן שיש שם גם תופעה של הליכה אחרי האותנטיות. כתבתי כאן בעבר שגם אצלנו קשה מאד לחברה החרדית והחרד”לית לצאת כנגד תופעות קצה, גם כאשר הן מתנגדות להן. טלו כדוגמה את נשות השאלים או נוער הגבעות. העובדה היא שרוב מוחלט של הרבנים והציבור הדתי בכלל מתנגדים לתופעות הללו, אבל לא תמצאו מלחמת חורמה נגדן. הסיבה לכך היא שהתופעות הללו לוקחות לקצה את האידאלים האמיתיים של החברה המדוברת. כיצד ניתן לצאת נגד אלו שמממשים באופן אותנטי ואמיץ את הערכים (צניעות, חזרה למסורת ולעבר, ציות קיצוני ולא מתפשר להוראות המסורת, יראת שמים ומוכנות לשלם מחירים ולא לגור מפני המלעיגים – כלשון הרמ”א בריש או”ח) שעליהם אנחנו עצמנו מחנכים ועליהם גידלנו אותם. גם אם לדעתנו הערכים הללו אינם ישימים בימים אלו, ההתנהלות הזאת נתפסת (גם על ידינו) כפשרה נחוצה, או הכרח שלא יגונה, אבל האידיאל נותר בעינו. מי שפועל למימוש האידיאל אינו יכול להיות מוצג כפושע, וקשה מאד להילחם נגדו.

ייתכן שזו גם הסיבה לקסמו של הפונדמנטליזם בעיני המוסלמים. גם אם רובם הגדול לא חושב שראוי ליישם אותו בפועל, ואולי גם מפחד מפניו ומהמחירים שהוא דורש מכל אחד, עדיין זהו האידיאל שעליו הם מחנכים. אז איך אפשר להילחם נגדו?! אם מישהו נוטל לידיו באומץ וביושר את המשימה, ולא מוכן יותר להיות “מיזרוחניק” ולהתפשר עם המציאות, הוא זוכה להזדהות, או למצער לסימפתיה, של הציבור כולו. זוהי הזדמנות טובה לכל ה”מיזרוחניקים”, או הבעלבתים הבורגנים, להצטרף אליו וסוף סוף לממש את ערכיהם באופן אותנטי, או לפחות לגבות את מי שעושה זאת. אול יזו גגם הסיבה לרפיון במלחמה של האפגנים נגד הטליבאן.

רק אם אנשים ומנהיגים יהיו מוכנים להצהיר בריש גלי שזה כבר אינו האידאל, כלומר להיתפס כמי שיוצאים נגד המסורת (או נגד תפיסה מאובנת של המסורת שלא מוכנה להכיר בקיומו של שינוי מחויב ושיפור הדורות מול הדוגמה המסורתית של ירידת הדורות), ולא להסתפק בהצהרות רפות על כך שהמציאות כופה עלינו להתפשר (ידינו אינה תקיפה), קיים סיכוי להילחם נגד התופעות הקיצוניות הללו. הנאמנות למסורת, גם אם היא רק במישור ההצהרתי, היא שמונעת מאיתנו לנצח בקרבות כאלה, לא רק באפגניסטן אלא גם בישראל.

על הפונדמנטליזם

שוב ושוב אנחנו נוכחים בכך שעמדות פונדמנטליסטיות הן נחושות ונחרצות יותר. זה אינו הכרח לוגי-פילוסופי, אבל זו בהחלט תופעה פסיכולוגית. כאשר אדם מאמין באמונה שלימה במשהו הוא מוכן להילחם עבורו ולשלם מחירים, ולכן הוא גם בעל סיכוי גבוה לנצח. אדם שמאמין בדרכו באופן מתון ומוכן להבין שיש עמדות אחרות ושלא בהכרח הוא הצודק, בדרך כלל יהיה עם פחות נחישות ומוכנות להילחם. ושוב, אין הכרח פילוסופי בזה. אני הייתי מצפה גם מאלו שמחזיקים בעמדות מתונות להיות מוכנים להילחם על דרכם ולשלם מחירים. אבל פסיכולוגית זה קשה, ועובדה היא שזה לא ממש קורה. גם אם יש אפגנים שפויים, הם לא מוכנים להילחם על דרכם ואין פלא שהם ניגפים. וכך הוא גם במחוזותינו.

בשולי דבריי אוסיף שלהערכתי הטרור הליברלי, שעליו דיברתי כאן לא פעם, גם הוא תוצאה של ההכרה בתופעה המתסכלת הזאת. אנשים ליברלים רואים שהם מפסידים בכל המאבקים מול הפונדמנטליזם, ולכן מאמצים דרך פונדמנטליסטית ומנהלים נגד הפונדמנטליזם לחימה בלתי מתפשרת (בניגוד לתפיסה המוצהרת שלהם עצמם). יש לזה אפילו שם בימינו: “דמוקרטיה מתגוננת”. כל עוד הכוחות הליברליים לא אימצו עמדה כזאת, הם נדונו לתבוסות חוזרות ונשנות, ושוב זה בגלל אילוצים פסיכולוגיים ולא שיש כאן הכרח פילוסופי.

חשוב כאן להבחין בין שני סוגי ליברליזם. יש ליברליזם פוזיטיבי (סינתטי), שנובע מאמונה בערך הזה. ויש ליברליזם נגטיבי (אנליטי) שנובע מהיעדר אמונות (פוסטמודרניזם). השני באמת אינו יכול להצדיק פילוסופית מאבק כוחני ולכן דינו להינגף בסופו של דבר. דבריי עד כאן כוונו כלפי הליברליזם הראשון. זוהי עמדה סינתטית לחלוטין, ואין שום מניעה פילוסופית שהיא תתנהל באותה נחישות כמו כל אמונה אחרת. אגב, הנחישות הזאת היא עצמה קריטריון דיאגנוסטי: אם רואים קבוצה נחושה – כנראה שהליברליזם שלה הוא סינתטי-פוזיטיבי. היעדר נחישות נובע מליברליזם אנליטי-נגטיבי, כלומר מרצון בחיים טובים וזהו.

אני חושב שהליברליזם הסינתטי מצליח לכבוש נפשות מפני שמצטרפים לעגלתו גם רודפי החיים הטובים האנליטיים. הם מאמצים את הליברליזם כערך, וכך נוצרת מראית עין של קבוצה רחבה. אבל האוונגרד הליברלי הפוזיטיבי כנראה מצומצם למדיי. גם באפגניסטן אני מעריך שמספר אלו שבאמת מאמינים בליברליזם באופן פוזיטיבי-סינתטי הוא מצומצם למדיי. רוב אלו שמצטרפים אליהם הם אנשים שחיים באתוס מוסלמי, אלא שהם “מיזרוחניקים” שנוח להם בחיים הטובים. הם מוסלמים בארון שלא רוצים בחיים המוסלמיים כי לא נוח להם בהם. אנשים כאלו לא יכולים לנצח כוח של איסלאם אידאולוגי.

אחריותו של היחיד

אזרח אפגני בודד, גם אם הוא ליברל סינתטי מובהק שמוכן להילחם ולשלם מחירים, לא יכול לעשות מאומה נגד התהליכים הללו לבדו. לכן אזרח כזה אינו אחראי למה שקורה שם. הוא סובל על לא עוול בכפו. כשאמרתי שהאפגנים אחראים למה שקורה שם כי אף אחד לא אמור לעשות את העבודה עבורם, לכאורה חטאתי כלפי אדם כזה. מה הוא יכול היה לעשות?

בטור 67 עמדתי על הכשל בטענה הזאת. ההתנהלות של החברה האפגנית היא סכום ההחלטות של כל חבריה. גם הכוח האלים ביותר בנוי על כך שהטובים שותקים. אדמנד ברק אמר שכדי שהרע ינצח מה שצריך הוא רק שהטובים ישבו בשקט. בטור הנ”ל עמדתי על כך שגם אם אזרח בודד לא יכול לעשות מאומה, וגם אם הוא פוחד להתחיל לאגד סביבו קבוצה של פעילים שכן כל אדם שפועל הוא בסכנת חיים מוחשית (אם הוא יפנה לאדם אחר כדי שיצטרף אליו, הוא עלול להיתקל במלשין או באויב שיביא למותו), עדיין ההתנהלות האפגנית מתאפשרת רק בגלל שכל אזרח לחוד עושה את החשבון (הנכון) הזה.

בהקשר זה הבחנתי בין אשמה לבין אחריות (ראה בטור הנ”ל וגם בטור 283). טענתי היא שאדם כזה אינו אשם, כי גם אני כנראה לא הייתי עושה יותר ממנו, אבל בכל זאת האחריות היא עליו. אין מישהו אחר שניתן להטיל עליו את האחריות על מה שעושה החברה האפגנית, פרט לאפגנים עצמם. ההשלכות לגבינו ברורות. רבים מאיתנו חשים שההתנהלות הדתית אינה ראויה, אבל אומרים לעצמם שאין להם כוח לפעול. הם לא מנהיגים ואם יפעלו ייווצר להם שם של כופרים, והפחד הזה משתק אותם (כמובן בלי להשוות למצב באפגניסטן. הלוגיקה דומה, אבל העוצמות והמחירים שונים בתכלית). לא אכנס כאן לדיון הזה ולוויכוח עליו, שכן כל זה כבר התנהל בטורי שם.

בעיית המנטליות

נקודה נוספת שעולה כאן היא שאלת המנטליות-תרבות הדפוקה של המוסלמים (בעיקר של הערבים, אבל לא רק). אמנם לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל קשה להתעלם מהעובדה שאין מדינה ערבית וכמעט שאין מדינה מוסלמית, שמתנהלת בצורה נורמלית. הם לא מצליחים לייצר דמוקרטיה, אך את זה ניתן אולי לתלות בהתנגדות למודל הדמוקרטי. אבל הם לא  מצליחים לנהל מדינה נורמלית לפי שום קנה מידה, גם בלי דמוקרטיה. ככל שאני מכיר, אין מדינה ערבית אחת שמתנהלת בצורה סבירה (וגם אם יש, אז מדובר בערך באחת, וצורת ההתנהלות שלה היא לכל היותר “סבירה”). מספר זוכי פרס נובל המוסלמים הוא אינדיקציה כלשהי לעניין. השוליים האלימים והקיצוניים תמיד בסופו של דבר נותנים שם את הטון. במרד האיראני נגד השאח, שהיה דיקטטור אלים, מי שהשתלט היה האיסלאם השיעי הקיצוני. באביב הערבי התעוררו מרידות נגד הדיקטטורים המקומיים, בחלקן מתוך מוטיבציות ליברליות ומודרניות יותר, אבל ברוב המקרים בשורה התחתונה העניין שוב קרס לכיוון הקיצוני-רדיקלי-איסלאמי, וגם אם לא – נראה שהמאבק עדיין לא תם וזה עלול לחזור לשם. עושה רושם שיש משהו דפוק בתרבות ובמנטליות הערבית (וגם המוסלמית בכלל).

זה כמובן לא אומר שכל הערבים או המוסלמים אנשים רעים או טיפשים. אפילו לא רובם. טענת הנגד שעולה כמעט אוטומטית נגד עמדות מהסוג שביטאתי כאן נתלות בזה: הרי כל בני האדם חכמים באותה מידה, כולנו בני אדם, לא כל הפלסטינאים הם מחבלים או תומכי טרור וכו’ וכו’. אבל אלו שמעלים את הטענות (הנכונות לדעתי) הללו לא שמים לב שמדובר בטענה לסתור. דווקא בגלל שאני מקבל את הטענות שבכל חברה יש אנשים טובים ורעים ויש חכמים ופחות חכמים, מתעוררת ביתר שאת השאלה מדוע דווקא במדינות/בחברות הללו המצב כל כך בעייתי. התשובה המתבקשת נעוצה כנראה במישור  המנטלי-תרבותי.

ישנה השפעה גדולה מאד לתרבות ולמנטליות על ההצלחה של חברה, הרבה מעבר לתכונות של האנשים הפרטיים עצמם (שכאמור לדעתי מתפלגות בצורה די דומה ברוב ככל החברות). ארה”ב מצליחה לא בגלל שמדובר באוסף גאונים אלא מפני שהם הקימו חברה ובנו תרבות ומנטליות שמובילה אותם להצלחה. אגב, בגלל זה גם המצליחנים מכל העולם מצטרפים אליהם. לעומת זאת, הפלסטינאים הצליחו להקים חברה דפוקה שתמיד חוזרת בסוף לאלימות ולטרור. הם תמיד יורים לעצמם ברגליים ומכשילים כל אפשרות להתקדם. לא בכדי יש הגירה מאסיה ואפריקה לאירופה ולא להיפך. דומני כי אין מנוס מהמסקנה שיש להם מנטליות ותרבות דפוקה (בחלקה כנראה בגלל האיסלאם).

אצל היהודים המצב נראה טוב יותר, לא בהכרח בגלל הדתיים אלא אולי בגלל שיש יסודות אחרים בעם היהודי שממתנים אותם ומובילים את העגלה. אני לא תמיד אוהב את זה, אבל אני בהחלט אסיר תודה על כך שזהו המצב. ייתכן שגם התפיסות והתרבות הדתית שלנו, לפחות בעומק (כי על פני השטח לא תמיד זה נראה כך), מאפשרות את זה, מה שלא קורה בעולם המוסלמי/ערבי. כבר רבים עמדו על כך שבמובן מסוים השיח הפוליטיקלי-קורקטי לא ממש מועיל לתיקון ובמקרים רבים אף מפריע לו. כשאסור לנסח את הבעיה ולהכיר בה – גם לא ניתן לפתור אותה.

האם מדובר ברשעים?

האם אותם אנשי טליבאן הם רשעים? לא בהכרח. הם נוהגים בצורה אלימה ופוגעים באנשים על לא עוול בכפם, אבל הם עושים זאת מפני שלמיטב הבנתם זו המצווה הדתית שמוטלת עליהם. גם על כך כבר עמדתי לא פעם (ראו בטור 372 ועוד הרבה). שיפוט מוסרי של אדם אמור להיערך לשיטתו. זה לא אומר שאסור לנו להתגונן מפני מזיקים כאלה, אבל השיפוט שלהם כבני אדם אינו בהכרח לכיוון המרושע. אלא שדווקא בגלל זה המאבק נגדם קשה יותר. קל יחסית להתמודד ולהילחם מול רשעים. אבל אם אני מעריך את האדם שמולי קשה לי להילחם נגדו. שוב, זהו קושי פסיכולוגי יותר מאשר פילוסופי. ברמה הפילוסופית אין שום בעיה עקרונית בהתגוננות, גם ללא ענישה. מי שאינו רשע אין הצדקה להעניש אותו, אבל גם אני לא רשע וזכותי להתגונן מפניו. כבר עמדתי למעלה על אי התלות בין אשמה לבין אחריות.

בו בזמן חשוב להוסיף כאן את הנקודה הבאה. בטורים 273 ו-372 הזכרתי שיחה שהייתה לי עם תלמידים ערבים בבית ספר אורט רמלה. אמרתי להם שהסתמכות על מנהיגים דתיים או חילוניים והוגים ומקורות היא אם כל חטאת. אם מטילים אחריות על האדם הפרטי, גם אם אינו מלומד ואינו מנהיג, זה מביא לתוצאות טובות יותר, וזה גם נכון יותר. אדם אחראי למה שהוא עושה, והיתלות בכך שהמנהיג הורה לו, ושזה דברו של אללה (מפי החליף או האדמו”ר שליט”א) אינה טיעון פטור. לכן גם אם המנהיג הדתי אומר שזה רצון ה’ או רצון אללה, אין בכך כדי לפטור את מי ששומע לו מאשמה, וגם אם כן, זה בוודאי לא פוטר אותו מאחריות. בשורה התחתונה האחריות למעשים מוטלת על מי שעושה אותם וגם על מי שאינו מונע אותם. לכן גם אם אינך רשע עדיין האחריות היא עליך.

האם יש ערך לכפייה על מי שאינו מאמין?

עוד נקודה לסיום, שאינה עוסקת בתיאולוגיה מוסלמית אלא חוזרת לחששות מתופעות דומות בהקשר היהודי. אני רוצה להציב את השאלה התיאולוגית הזאת בפני המאמינים (היהודים ובכלל): האם יש ערך דתי בהקמת מדינת הלכה שתכפה התנהלות דתית על כלל אזרחיה? הורגלנו לחשוב שכן (כופין על המצוות), אבל לא פעם בעבר טענתי שלדעתי התשובה לכך שלילית. בטור הקודם עמדתי על כך שמצוות אמורות להתקיים מתוך מחויבות לצו האלוקי, ולכן אם המחויבות הזאת לא קיימת אין טעם בכפייה. יתר על כן, אני טוען שגם אם נכפה, האדם שיקיים כך מצוות לא קיים מצווה (ראו כאן). טענתי לא פעם שדין כפייה על המצוות נאמר כלפי אדם שמבין את מחויבותו אבל הוא “מיזרוחניק”. ניתן לכפות על מי שלא מקיים את המצווה מחמת יצרים, אינטרסים, או סתם רצון לחיים נוחים. אבל אדם שאינו מכיר במחויבותו הוא תינוק שנשבה (אם לא למעלה מזה), ואין שום דין והיגיון לכפות עליו התנהלות דתית.[2]

אם נכיר בכך שאין שום ערך בהקמת מדינת כפייה שכזאת, אז גם לא נשאף להקים אותה והבעיה של התמודדות מול הפונדמנטליזם לא תיווצר. זה כבר טיעון שעניינו התמודדות מבפנים, כלומר מתוך החברה הדתית, שעליה להבין שהפונדמנטליזם אינו נכון. זאת לעומת הדיון בסעיפים הקודמים שעסקו במלחמה מבחוץ, כלומר איך נלחמים בכוחות הפונדמנטליסטיים ומנצחים אותם. זהו גם ההסבר לכך שהטור הזה נכתב כביכול מנקודת מבט ליברלית-חילונית, למרות שאני שייך לחברה הדתית (אמנם אפיקורס, כידוע). בעניין הזה אני לגמרי עם הליברלים החילוניים, והשתלטות הפונדמנטליזם הדתי מפחידה אותי לא פחות ואולי יותר מאשר אותם.

[1] כבר אמרו רבים שמי שנמצא במצב כלכלי קשה העצה היעוצה לו היא לפתוח במלחמה נגד ארה”ב. אחרי שהוא יפסיד הם ישקיעו הון תועפות כדי להחזיר את מצבו לקדמותו ויקוממו את הכלכלה והצבא שלו. בדוק ומנוסה.

[2] מכאן גם עולה שבתפיסה ההלכתית (וגם בהיגיון), המסורתי הוא פושע גדול הרבה יותר מאשר האתאיסט. הוא יודע את ריבונו ומורד בו, והלה לא יודע אותו בכלל. משום מה, ההתייחסות המקובלת לשתי הקבוצות הללו היא הפוכה. מצביעי ש”ס המסורתיים הם שלומי אמוני ישראל, ואילו האתאיסטים מצביעי מרצ, שינוי וליברמן, הם פושעים ועבריינים. בעיניי המצב ממש הפוך.

114 מחשבות על “מבט נוסף על הפונדמנטליזם: אפגניסטן זה כאן? (טור 409)”

  1. האם הפתרון היחיד האפשרי הוא לא להחזיר את אלוהים לזירה?
    אני מדבר ברצינות.
    אם אנחנו צריכים להתמודד מול פונדמנטליזם, שבא בשם האל, אין ברירה אלא להחזיר אותו לזירה.
    לא את תפיסת האלוהים הקטנה שלהם; אלא תפיסה בהירה, “בוגרת” (אני חושב שהתבטאת משהו דומה בכרך השני), של אלוהי הראשונים והאחרונים, אלוהי הרוחות לכל בשר.

    האם אני יודע איך לעשות את זה? אולי לא לגמרי.
    אבל ברצינות, נדמה שזהו הפתרון היחיד שבאמת יכול לעזור

  2. לא כל כך מובנת לי התפיסה שלך כלפי “המסורתי”?
    הוא אכן יודע את ריבונו.אך אינו כלל מתכון למרוד בו.(בעוד האתאיסט אכן לא מכיר את ריבונו ואפילו בז לו)
    לדוגמא הרב עובדיה יוסף דן בשו”ת יביע אומר ח”א חלק יו”ד סימן יא.בדין יין נסך ומגע חילוני.בימינו.הוא מסתמך על שו”ת בנין ציון, כ”ג.המחלק בין המחלל שבת “לתאיבון” (“מסורתי”) לבין ל”הכעיס”(אתאיסט) וטוען טענה פסיכולוגית “המסורתי” מחלל שבת משום עצת היצר.וקושי הוא שומר כשרות.עושה קידוש בשבת,מתפלל בבית הכנסת וכו’ אך מתקשה לא לנסוע לבריכה או לעשן סיגריות בשבת.
    בעוד האתאיסט/חילוני.עושה כדי להכעיס! הוא יודע ששבת ולכן דווקא הוא יגביר את המוזיקה ברכב כשהוא עובר ליד בית כנסת בשבת וכו’.ויודעים דברי הרב יוסף קאפח:”הם (=החילונים) יודעים שיש יהדות, ושיש יהודים דתיים, ויש תורה, אלא שנוח להם באיולתם או עושים להכעיס, ואינם בגדר תינוק שנשבה”(שו”ת הריב”ד עמ’ עג)
    וגם לא נשכח שכמעט אין “מסורתיים” כיום במובן הקלאסי.
    דווקא בגלל אותה “אותנטיות”(לדעתי מזוייפת) שמפלגת ש”ס שידרה במהלך השנים דרך כל מיני אמצעים בעיקר דרך ארגוני החזרה בתשובה.שלהם (הידברות וכו’) רוב “המסורתיים” כיום הם על התווך שבין חרדי לדתי.
    החלק זאת כך.(לפי הנסיון המשפחתי שלי.)
    1.סבא וסבתא “אדוקים בקיום מצוות”(ביהדות צפון אפריקה לא היה מושג של “חרדים”)
    2.הורים מסורתיים-דתיים.
    3.ילדים או חרדים או חילונים.(אולי ילד אחד דתי רצף)
    אין כמעט דור המשך למסורתיים.יש נסיונות לשמר זאת אך לדעתי זה לא שורד דור אחד או שניים.

      1. דווקא אני מגיב בעיקר להערה 2.של המאמר (אני מודע לכך שזה לא הנושא של המאמר)

        עיקר התנגדותך היא ל”מסורתי” כפי שהוא נתפס בחברה הישראלית.(בעיקר ממוצא עדות המזרח וצפון אפריקה)
        אם כוונתך ל”מסורתי הישראלי” סטייל עמיח שיקלי ודומיו אז אתה אכן צודק.אבל כמדומני שהם רואים ביהדות זהות תרבותית.ולא דתית מחייבת בעיקרון היחס של פוסקים מקרב חכמי עדות המזרח וצפון אפריקה כמו הרב עובדיה יוסף או הרב יוסף משאש וכו’ לחילון בקרב עדות המזרח היה שונה מאלו באירופה.(גם זה לא מדויק כי היו חכמים ספרדים שהיו תקיפים מאוד כלפי החילון כמו “כף החיים” סופר או הרי”ח מבגדד,הבבא סאלי וכו’) עיקר תפיסתם הייתה “ימין מקרבת” או “שיטת הרע במיעוטו” כפי שקוראים לזה חוקרי משנתו של הרב עובדיה יוסף כמו לאו ואבישי בן חיים וכו’ הרב עובדיה יוסף בכמה מפסקיו מתחשב בחולשת הדור.או היצר של רבים מקרב המסורתיים.אז הוא יצר שיטת פסיקה מקלה “יחסית” על מנת להקל על שומעי לקחו.כמובן שבטווח הארוך הגישה הזו הצליחה.ורבים מן המסורתיים חזרו לקיים מצוות באידיקות תוך דור אחד בלבד.(הטעות אולי הייתה הנסיון ליצור מודל חיקוי ספרדי לזה הליטאי)

          1. אבל עוד פעם “המסורתי” כן יודע את ריבונו וכן מקיים (משתדל לפחות) זה כמו לומר שבנאדם שעושה דיאטה ומקפיד על תזונה נכונה.ופעילות ספורטיבית אבל מדי פעם יש לו נפילות והוא אוכל חטיף שוקולד
            הוא לא באמת מתכוון לרדת במשקל.וסתם משקר לעצמו.כך שאני לא מבין איזו דמות של “מסורתי” אתה תוקף כאן? אם אתה טוען שכל היהודים מאז ומעולם קיימו באופן טוטאלי מצוות לאורך ההיסטוריה זה גם לא נכון.המודל החרדי שנוצר במאה ה19 אינו משקף את מצב קיום מצוות אצל יהודים לאורך ההיסטוריה
            .היו יהודים שקיימו יותר מצוות והיו שקיימו פחות.מכל מקום הם לא יצאו מכלל “עם ישראל”

  3. זוועת עולמים. כל העולם הזה מלא בטירוף וטמטום, ואנחנו חיים בשלווה רגועה בזכות כידונים נחושים שעומדים בפרץ (כידונים זה צבא שמגובה בטכנולוגיה ותעשייה). לחיות במאה העשרים ואחת במדינה מערבית זה לזכות בלוטו של האנושות ההיסטורית.
    אבל אני בתור כל יחיד מאוסף שבטים אפגני גם הייתי מקבל את ההחלטה להיכנע במקום להיקלע למלחמת גרילה נצחית. מוריד את הראש נכנע לדיכוי אוסף כסף ומנסה לברוח כשתהיה הזדמנות מספיק טובה. הסיכונים פשוט גדולים מידי. קל וחומר ש’המערב’ קיבל את ההחלטה הסבירה (גם אם לא המוסרית). [את חטאיי אני מזכיר. באחד השלבים לפני הצבא המראיין העלה את הנושא של ללכת לקרבי, ואני אמרתי לו פליין אנד סימפל שבקרבי אפשר למות וזה נוגד את העקרונות שלי (לא תמות). זה כמובן נימוק שערורייתי לחלוטין ואני כמובן לא טוען שהוא מוצדק, אבל מבחינתי זה המצב. מוכן להועיל באפיקים אחרים].
    גם בישראל אם הכוחות הפרימיטיביים יתחזקו והכלכלה תיפגע אנושות (חופש הפרט פחות מעסיק אותי) אז לדעתי סביר יותר להתחפף מאשר להשקיע חלק ניכר מהחיים במאבק. חיים פעם אחת. אני משתאה להיווכח שבפועל אני חי בהנאה בזכות אנשים אמיצים שאני לא יכול להזדהות עם הנכונות שלהם. עניין מטריד למדיי שבדרך כלל אני מדחיק בהצלחה.

    1. בתןר טיעון שבקרבי אפשר למות, זה ממש עלוב.
      אם למשל אתה מוכן לנהוג או אפילו להיות מוסע ברכב שאיננו לפחות אוטובוס או רכבת, אז אתה ממש מזלזל באינטליגנציה של עצמך.
      שלא להצדיק את מה שכתבת בעצמך, ‘טיעון שערורייתי וגם הפסד מה שמתלווה לשירות קרבי .
      התועלת מול הסיכון היא בוודאות גדולה לאין שיעור.
      חוץ מזה, לחיות במדינת ישראל של 20 השנים האחרונות, זה באמת לזכות בלוטו.
      חבל שאנשים צורכים תקשורת/חדשות של המתקרא עיתונות וכך עושים לעצמם חושך בעיניים.

      1. מה הדמיון לנסיעה. אין לי בעיה להיות קרבי באימונים, אבל לא אכנס לג’נין גם אם יבקשו. במצב כזה הסיכון כבר נהיה מוחשי מאד ואז אני לא מסוגל לקחת אותו לטובת אנשים אחרים שמוכנים להיות גיבורים מוערכים (ומוזרים) גם בלעדיי. אם האלטרנטיבה היא להיכנס לג’נין או להגר לקנדה הבחירה שלי ברורה.

  4. שתי הערות:
    1. יש הבדל בין מסורתי-שמרן לבין פונדמנטליסט: המסורתי-שמרן חי את חייו כפי שחיו אבותיו במאות או אלפי השנים האחרונות, ללא מודעות לאלטרנטיבות, או בלי שהוא יתייחס אליהן כמשהו שרלוונטי לחייו. הפונדמנטליסט מודע לאלטרנטיבות ואף חווה אותן, ואז החליט לדחות אותן ולחזור לעבר אידאלי מדומיין, שאותו הוא מנסה לשחזר בעזרת טקסטים ומיתוסים – כי המסורת השמרנית המקורית אבדה.החרדים האשכנזים כיום הם פונדמנטליסטים. העולם הישן עלה בעשן דרך הארובות של אושוויץ. וכך יש להם את הנוקשות הקנאית האופיינית לפונדמנטליסטים, ללא ההתאמה לחיים אנושיים תקינים (“דרך ארץ קדמה לתורה”) שבאה מתוך חיי דת אותנטיים.
    2. מסורתיות אמיתית שרדה בקרב הספרדים, למרות נסיונות נמרצים לחסל אותה (ש”סניקים בוגרי פוניבז’ ושאר צרות). יהדות אורתודוקסית (גם “מזרוחניקית”), נשמרת מאז השואה בקרב 15-20% מהיהודים, ללא שינויים גדולים. אחוז זה יגדל רק אם יתר היהודים ירדו, יתבוללו, ויעלמו. המסורתיות היא אולי עוגן ההצלה העיקרי שניתן לעם היהודי. וראה בספר “שפה לנאמנים” של מאיר בוזגלו, ובספר “קול התור” בעריכת אופיר טובול.

  5. שלום רב

    ניסוי מחשבתי נוסף – רוב העם היום מאמין בדעה/תאוריה/אמונה שיש מגיפה נוראית שמשתוללת והדרך היחידה לסיים אותה היא ע”י חיסונים

    מצד שני יש מיעוט (מעל מיליון איש) שלא מקבלים את האמונה הזו ומסרבים להתחסן.

    מבלי להיכנס לגופו של עניין (לא התייאשתי מהודאה בטעות, אבל זה לא המקום…) – האם הרב לא חושב שזה תרחיש אפשרי בה הרוב יתמוך בצעדי כפייה נגד המיעוט?

    הרי כבר עכשיו ישנו אחד המכונה ראש הממשלה שהשווה אותם לרוצחים
    וחוזרים אחריו אנשי תקשורת (סעלעב בלע”ז) שמצהירים כך מפורשות
    נוספה עליהם רופאה שעובדת בבית חולים שהצהירה שלא יצפו לחמלה ממנה.

    האם תומכי הכפייה/ סנקציות/ אולי מעבר לכך הם לא פונדמנטליסטים מוחלטים, לעניין תפיסת המציאות של החיסון?

    ומעניין האם הרב עדיין מתנגד לכפייה או שחלה התקדמות מאז התכתבותנו האחרונה…

    תודה מראש

    1. אלכס, בדבריך שקועה טענה רווחת, שאני יכול לטעון “אסור לכפות” באופן גורף, אבל אם יש משהו שבו אני כן כופה אז אני אמור להבין שההוא יכפה על משהו אחר. כאילו שאם כבר הסכמנו שיש מצבים שמותר לכפות עליהם אז ויתרנו על הויכוח העקרוני (מותר או אסור לכפות) ועברנו לויכוח סובייקטיבי מה בעיניי מצדיק כפייה. זאת תמה רווחת בהרבה דיונים שאם הויכוח הוא רק על מינונים וכדומה אז החולק עלי הוא צבוע, אבל אם הויכוח הוא על הקטבים הטהורים אז זאת זכותו וזאת עמדתו וכו’. אני חושב שזאת תמה שגויה עקרונית. אין הצדקה יותר גדולה לטיעון כללי ‘אסור לכפות’ מאשר לטיעון מקומי ‘אסור לכפות על X’. ואין שום אבק סתירה בטענה שמותר לכפות על X (כי הוא חשוב ונכון) ואסור לכפות על Y (כי הוא שולי יחסית או שגוי ומזיק).

  6. לא כל אמונה או דעה שלא מוצאת חן בעיניך היא פונדמנטליזם. “פונדמנטליזם” זה מושג סוציולוגי מוגדר היטב. בקרב אוכלוסיות מסוימות המילה הזו הפכה למילת גידוף גנרית, אך אין מקום להתייחסות כזו בדיון שפוי. אנא הקפד לקחת את הכדורים שהרופא רשם, ואולי כדאי שתיקח חיסון (לא נגד קורונה – משהו אחר… )

  7. תגובה ליוסף פוטר הפונדמנטליסט (או הפשיסט??) ולרב

    יוסף – יש לך תגובה עניינית? מדוע לא ניתן להגדיר את המאמינים האדוקים של הממסד הרפואי כפונדמנטליסטים לכל דבר? יש לכם הנחות יסוד שאסור לערער עליהם וכל המערער נידון לקללות ולחרמות (או להצעות אידיוטיות כמו שלך)… קבל המלצה – קח מראה, פתח ספרי היסטוריה של שנות ה- 40 של המאה הקודמת, ותנסה לחשוב…

    הרב- מה הכוונה “לא אכנס לזה כאן שוב”? אני גם לא מעוניין להתווכח על הקורונה, אני רק שואל שתי שאלות:

    1. האם מאמינים אדוקים של הממסד הרפואי הם לא קבוצה פונדמנטליסטית דה פקטו?
    2. הרב בעבר התנגד לכפייה או סנקציות – האם יש שינוי בעמדה?

    תודה

    1. מסכים ומזדהה עם הכתוב מלבד…
      לא ברחנו מלבנון מאימת הפונדמנטליזם המוסלמי אלא מאימת הארגון ‘ארבע אמהות’ שבתמיכת השמאל-תקשורת הצליחו להכניע (לא ברור שלא נכנע מרצון) את אהוד העלוב ברק.
      לבנון אמנם גבתה מחיר כבד משך שנים, אבל דווקא בשנתיים האחרונות ידע צה”ל להגיב נכון ויעיל מול החיזבאללה.
      מעטים שמו לב שמדובר היה בתקדים עולמי. לא פחות.
      מלחמת גרילה שבה הגרילה מדממת ומדממת ולא הצבא הסדיר.
      האלוף עמירם לוין היה ראוי לפרס על מה שחולל שם כאלוף פיקוד צפון.

      האויבים הגרועים ביותר שלנו הם אלה שבפנים.

    2. 1. לא, הם לא. הם מניחים שמה שהממסד הרפואי אומר כנראה נכון. כל עוד הם מוכנים לשקול עמדות אחרות אין כאן שום פונדמנטליזם. וגם אם הם שוקלים ולא מקבלים את עמדתך עדין הם לא פונדמנטליסטים.
      2. אני עדיין מתנגד לכפייה ובעד סנקציות (כמו אי כניסה למקומות וכו’), כפי שכתבתי גם בעבר.
      אני לא חושב שצריך להכניס את הדיון על הקורונה והקונספירציות בכל טור ובכל שרשור, פן נהיה פונדמנטליסטים ר”ל.

      1. 1. לדעתי (על סמך כל אדוקי הממסד שאני מכיר לפחות) – רובם לא מוכנים אפילו לשמוע דעות אחרות, וכל שכן
        לשקול. לדעתי גם הרב לא באמת מוכן לשקול…
        2. חבל

        דיוני הקורונה אכן מציקים (זה נוגע לחיים האמיתיים, מה לעשות) – מצד שני, זה מביא רייטינג… בטח יותר מפלפולים למדניים על פסקל וכו’

        מיציתי בינתיים…

        1. פונדמנטליזם כדיסאיסבלישמנטריזם (לאלכס)

          בס”ד י’ באלול תשא”ף

          לאלכס – שלום רב,

          פונדמנטליזם במובן הדתי, היא דווקא גישה ביקורתית כלפי ה’מימסד הדתי’, וחתירה להגיע למסקנות ישר מ’כתבי הקודש’ הראשוניים של אותה דת. למשל הקראות חתרה לקריאה ישירה בתורה שבכתב ללא התיווך של ‘תורה שבעל פה’.

          בחייבו נאמנות למקורות הראשוניים ובחייבו את האדם לקריאה אישית באותם מקורות יש צד חיובי, אך יש בו גם סיכון גדול.

          יש סכנה גדולה למצב של ‘מלחמת אחים’ בין מאמיניהם של אותם ‘כתבי קודש’, כשכל אחד רואה את קריאתו כאמת שאין בלתה, וממילא כל האחרים טועים ומטעים ומסלפים את ‘דת האמת’.

          ולא פחות מזה, חמורה הסכנה של בטחון עצמי מופרז בהבנת המקורות המקודשים, בטחון מופרז המביא לטעויות ועיוותים מתוך ידיעה חלקית של המקורות. למשל מי שיקרא ‘עין תחת עין’ יבין שאין מנוס מהוצאת עין כמשמעה, אך מי שימשיך ויקרא ‘בדין ‘שור שהמית אדם: ‘בעל השור יומת ואם כפר יושת עליו ונתן…’ הרי שהמקור המקודש עצמו מאמשר פדיון עונש הגוף בכופר.

          ה’מימסד’ הגדו קורא הפונדמנטליסט תיגר, הוא קבוצה של מומחים שהנאמנות למקור המקודש היתה נר לרגליו, נאמנות המשולבת בידי יסודי ומעמיק למקור, כך שפונדמנטליסט בלתי מתפשר עלול להתגלות כמורד במקור שאותו הוא מקדש וחוטא להבנה האמיתית של המקורות.

          כך שפונדמנטליסט הנאמן למקורות, צריך לנהוג במומחי ה’מימסד’ של דתו במידה רבה של כבוד, ולהיות זהיר מאד בטרם ידחה ‘כלאחר יד’ את מסקנות ה’מימסד’. ראוי שהדיסאיסטבלישמנטניזם – ימותן במידה גדושה של אנטידיסאיסטבלישמנטריזם 🙂

          ^**

          כך לענ”ד צריכה להיות גם הגישה ביחס ל’מימסד הרפואי’. מידה גדושה של ביקורתיות כלפי המימסד היא חשובה, שהרי ביקורתיות זו עשויה לסלול את הדרך למומחי רפואה שימצאו דרכי טיפול ומניעה טובות יותר.

          אך מאידך, ‘לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול’, אם כל אחד שקרא כמה מחקרים בגוגל יסיק מסקנות מרחיקות לכת – עלולים להגיע לסכנות גדולות. צריכה להיות הכרעה של איש מקצוע ברמה גבוהה, ובמקרה ה’קורונה’ הנטיה של אנשי המקצוע היא שלא להקל ראש בסכנה זו.

          אם איננו רוצים בסגרים שהשפעתם הכלכלית החברתית והנפשית קשה – כדאי להתמגן (מסיכות וריחוק) ולהחתסן (כמובן לפי הנחיית רופא אישי המכיר את מצבו הרפואי של השואל.

          בברכה, אליעם פיש”ל וורקהיימר

          אגב, יש פונדמנטליזם דתי המביא לסובלנות. למשל נוצרי שיאמץ את ההנהגה להשאיר את הנהגת המדינה בידי שלטונותיה ויושיט למחרפיו את הלחי השניה; או מוסלמי שיתנגד לשימוש בנשק חם בטיעון שמוחמד וחבריו לא השתמשו באמצעים ‘מודרניים’ אלה. היתה כת כזו… דא עקא שעל פי רוב יש נטיה לקחת את המקורות רק בצורה חלקית, ולאו דווקא לטובה.

          1. ההתמודדות מול פונ"ד - בדרך החיסון

            מהדוגמה שהזכרנו ל’ונדמטנטליזם דתי, הקראות – נלמד על הדרך היעילה שנקטה היהדות הרבנית עם איום זה, המקבילה לעיקרו ‘החיסון’.

            בחיסון חושפים את המתחסן לנגיף בצורה יזומה אך מוקלשת ומבוקרת. וכך עשו גם חכמי ישראל בשעה שקמו תנועות פונדמנטליסטיות שביקשו לנתק את כתבי הקודש ממסורות החכמים.

            כך עשו חז”ל מול אבותיה הרוחניים של הקראות, הצדוקים ודומיהם שניסו לערער על המסורת מתוך הכתובים, כנגד הערערים פיתחו חז”ל ולימדו לרבים את המתודולוגיה של ‘המידות שהתורה נדרשת בהן’ שהעיון במקראות לפי כללים אלה היווה תריס בפני הקריאה הפשטנית.

            בימי הגאונים והראשונים התעוררה שוב הקראות, וכאן השקיעו הראשונים – רס”ג ורש”י, ראב”ע ורשב”ם ורמב”ן – בעיון ב’פשוטו של מקרא’, אם בדרך קירוב הפשט למסורת ואם ע”י ראיית הפשט והדרש כשתי פנים משלימים של האמת האלקית האחת, ‘אחת דבר אלקים, שתים זו שמעתי’..

            בתקופה מאוחרת יותר, סייע העיסוק בפשוטו של מקרא בהתמודדות עם ‘ההשכלה’ שניסתה אף היא לתמוך את יתדותיה במקראות כנגד המסורת התלמודית, ובמשך לתקוף בביקורתיות את המקרא עצמו.

            גם כאן עמדו גדולי ישראל, – הגר”א והנצי”ב, בעל ‘הכתב והקבלה’ והמלבי”ם, רד”צ הופמן ורש”ר הירש, נחמה ליבוביץ ובעלי ‘דעת מקרא’ – והחזירו את עטרת לימוד המקרא, ובכך חיסנו את תלמידיהם ונתנו בידם כלים להתמודדות עם טיעוני המשכילים והמבקרים.

            אין אנחנו בורחים מהמקורות והשאלות שהם מעוררים, אלא אדרבא, אנחנו יוזמים התמודדות של התלמידים עם אותן שאלות, תוך גילוי מרחב מגוון של תשובות, ישנות וחדשות. החשיפה לשאלות תוך הבנה שיש גם תשובות – היא המחסנת את הלומד ומביאתו שלא להיבהל מכל קושי שאליו ייחשף בעתיד.

            בברכה, אפו”ר

    3. אין פונדמנטליזם במדע. בסופו של דבר אם המחקרים מראים ההיפך אז גם הממסד השמרני ביותר אנוס לקבל את הממצאים החדשים.
      הם יכולים להקשות על הממצאים החדשים, לחפש בעיות במחקר, להציע סיבות למה המחקר לא מפריך את התיאוריה הישנה, אבל בסוף אם המחקרים הפריכו את התיאוריה הישנה כולם ילכו אחריהם.

      בדת לעומת זאת לא ניתן לקבוע מי באמת צודק. לא ניתן לעשות ניסוי ולראות האם כלי שני מבשל או האם רוח הקודש נובעת גם מהבן או רק מהאב.

  8. מצטער, אך שכחתי מילת גידוף פופולרית אחרת בקרב מחנה הכלבת – “פשיסט”. שוב מילה עם הוראה סוציולוגית . היסטורית ברורה שהפכה למקבילה של “פויה” האינפנטילית.
    התגובה שלי היתה מאד עניינית : יש תרופות שעשויות לעזור לך, ולא כדאי לזלזל, כי התוצאות קשות, כפי שאנו רואים.

  9. https://matronita.wordpress.com/2003/01/12/%D7%9B%D7%A2%D7%A6%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%94%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%A0%D7%99/

    ‘כעצם השמים לטוהר’ – סיפור אפוקליפטי או לא, שכתבתי לפני שנים רבות, ונזכרתי בו בעקבות הטור הזה. פורסם לראשונה בהצופה לפני כמעט עשרים שנה.

    1. קראתי. האמת, כמעט התרגשתי.

      כלומר, הייתי ממש מתרגש אם הייתי אחראי על מדור “התקבלו במערכת” בדר שטירמר. אבל לשמחתי – אני לא.
      ולכן סתם נגעלתי.

  10. שמעון איתיאל ירושלמי

    שלום וברכה לרב,
    לאור הדברים והחששות שהרב מתאר כנגד חזון מדינת התורה שאינה תתיישם חלילה באמת לאור רצון ה’, אלא דווקא באופן שיהיה תפארת לעם ישראל בעיני אלוהים ואדם, ובכן מהי דרך המלך לשיטתו של הרב בכדי שכל אותם חרדים/חרד”לים ורועיהם הרוחניים, ישכילו לכוון לפירוש הנכון בתפילות כגון “השיבה שופטינו כבראשונה” וכיוצא באלו?

    תודה על המענה והדברים.

    בברכה רבה,
    שמעון איתיאל ירושלמי

  11. גם באיראן לפני המהפכה האיסלאמית סברו שהשלטון יהיה מתון ושתהיה דמוקרטיה או צורת שלטון נוחה יחסית. בסוף תוך חודשים נרדפו קבוצות שלמות בתוך האוכלוסיה כולל איסלאמיסטיים שלא התיישרו עם התאולוגיה של עלי חמינאי ומועצת האייטולות.
    גם באיסלאם נוהגים לצטט מנהיגים כמו אל קרדאווי כדי להראות שיש איסלאם מתון, אבל שוכחים את האימרות הבעייתיות של אותם חכמי דת.

    אני מניח שגם פה אם תקום מדינת הלכה נלך לאותו כיוון. מאוד קל כשהשלטון בידיך להיות פטנדמנטליסט ולהאמין שעכשיו אין תירוץ לא לשמור מצוות, שיד ישרטל תקיפה ואפילו מחשבות משיחיות.
    גם באירופה לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית קמו מנהיגים דתיים שהקימו שלטון איימים שהיה יותר קיצוני מהקתולים. כמו למשל במינסטר ששם הוציאו להורג על כל דבר קטן אפילו על כעס או ריב. הטענה שלהם שמנהיגם כמו נביא ולכן אין תירוץ לא להיות נוצרי טוב.

  12. פונדמנטליזם מיקלי ופונדמנטליזם מחמיר

    בס”ד י’ באלול תשא”ף

    על אלימות ואכזריות אין מונופול לדת. משחק ה’בוז-קאשי’ באפגניסטן שבו זורקים רוכבי סוסים זה לזה ‘כדור’ שהוא כבש חי – רווח אצלם הרבה לפני הופעת האיסלאם. עמים ושבטים שתרבותם מליאה אכזריות – עלולים להביא את טבעם האכזרי ולהלבישו על הדת.

    כך עשו שבטי הפראים באירופה, שגדלו על המורשת הרומית של ‘שעשועי’ צליבות וגלדיאטורים ועל המורשת האכזרית של השבטים הפראים (כמתואר באגדות האחים גרים), ובאותה אכזריות השליטו את ‘דת האהבה והחסד’ שלקחה עד כדי הגזמה את דרכי החסד של היהודים, ולמעשה התמירו את ‘שעשועי’ הצליבות והגלדיאטורים לפוגרומים ומוקדים ושאר מיני זוועה.

    התרבות המערבית (או: המארבית 🙂 התקדמה בהרבה, אך עדיין יש לה נטיה לסבלנות כלפי משטרי טרור, כל עוד אינם מפריעים למערב. ולא רק סבלנות, אלא ‘חיבה מסותרת’ לאלימות. האדם המערבי לא ‘זוכה’ לחזור בצליבות בכיכרותיו ובגלדיאטורים בקירקסיו, אך נהנה ממראות הזוועה המשודרות לו 7/24 בכל ערוצי התקשורת הכניסים לצופיהם רעיונות לביצוע מעשי אלימות וזוועה. צריכת תקשורת מערבית יחד עם קנאות מזרחית מפרנסות יפה את הטליבאן, דאע”ש חיזבאלה ואל-קאעידה ודומיהם.

    מלבד ה’חיבה’ לאלימות ואכזריות, מתאפיינת תרבות המערב התקשורתית בשני גורמים בעייתיים: (א) החשיבה השטחית. (ב) ה’אוטונומיה’ המשווה קטן לגדול.

    צרכן תקשורת מערבית, אינו רגיל בחשיבה מורכבת. תקרא מאמר של ‘ימני’ ותבין שהשמאלני הוא מפלצת, בוגד ומתנכר לעם ישראל ולארצו. תקרא מאמר של ‘שמאלני’ ותבין שהימני פשיסט לאומני ופרימיטיבי. אותה גישה חד-צדדית תמצא בכתיבה עיתונאית של פלגים יריבים מכל המינים והסוגים.

    וכשלפולמוס המוקצן, מתלווה גם ה’אוטונומיה’, שבה כל אחד שיודע לצטט כמה ציטטות מהמקורות – חושב את עצמו כ’בר פלוגתא’ ראוי לחכמי הדורות – אז יש מי שישלוף ציטטות המקורות להתיר מה שליבו חפץ, ויש שישלוף ציטטות מהמקורות להצדיק מעשי קנאות שחכמי הדורות פסלום. הראשון, יפקיע למפרע קידושין על ימין ועל שמאל, ‘דוכתא דכל הראשונים לא זכו’, והשני יתיר על ימין ועל שמאל לקיים ‘מורידין ואין מעלין’, ומה נחשבו בעיניו החזו”א הראי”ה ושאר גדולי ישראל שקראו לקרב התועים בדרכי נועם.

    ובקיצור:
    התרופה לאלימות ואכזריות בצידוקים דתיים, היא:
    (א) טיפוח מידות טובות, אהבה וחסד. (ב) טיפוח מורכבות בשיפוט הזזולת. הבנה גם למה שלא מסכימים. (ג) קבלת סמכות של גדולי הדורות, שדברים שהסכימו עליהם רוב החכמים מחייבים ולא כל ‘איש הישר בעיניו יעשה. שלושת אלה מפתחים באדם את התובנה ש’מתון מתון – ארבע מאות זוזי שווייא’

    בברכה, אליעם פיש”ל וורקהיימר

    1. על משחק ה'זוז קאשי' של האפגנים (לפיסקה 1)

      על משחק ה’בוז קאשי’ המקובל אצל האפגנים ועמים אחרים במרכז-אסיה כתבתי מהזיכרון ע”פ מה שקראתי בילדותי (לפני כ-50 שנה) בסידרת חוברות גיאוגרפיות על ארצות העולם. כעת ראיתי בויקיפדיה ערך Buzkashi שה’כדור’ אותו זורקים המשחקים היוא כבש או תיש מתים (ולא חיים כפי שכתבתי) ועם שבטי האפגנים הסליחה.

      אך גם בהשלכת גופת חיה מתה ככדור יש זילות, ויבואו על הברכה אנשי הטאליבאן שאסרו משחק מבחיל זה בתחומי שלטונם כ’בלתי מוסרי’. אף שמדובר במסורת שבטית בת מאות ואולי אלפי שנים – התקומם רגש המוסר של מהפכני הטליבאן נגד זילות כזאת בגווייתה של חיה.

      בברכה, אפו”ר

      1. 'טאליבאן' = 'סטודנטים': הקצנה כתוצאה מחשיפת יתר לתרבות המערב

        מה ששיערתי בהמשך שחשיפת יתר לתרבות המערב, מעצימה את ההקצנה – מתחזק מהעובדה ש’טאליבאן’ באפגנית פירושו: ‘סטודנטים’. אנשי הטאליבאן החלו את דרכם כסטודנטים שהתקוממו נגד שחיתות והיא הנותנת: הכפרי הפרימיטיבי חי כאבותיו בחברה שבה הבדלי מעמדות אינם מעוררים כל התנגדות. דווקא מי שמעורה בתרבות המערב מתקומם על אי השוויון החברתי והולך בעקבותיהם של מהפכנים ו’מתקני-עולם’

        גם ההיחשפות לצד היצרי המכוער של התרבות המתירנית מעורר התנגדות נפשית של מי שהורגל בחיי המשפחה הצנועים של המזרח, ועקב התנגדות זו הוא מגייס את שיטות הטרור והדיכוי של המערב, והופך את ערכי המשפחה למפלצתיים. שילוב גוע של מזרח ומערב.

        בברכה, אפו”ר

        1. מה רע יותר - אכזריות אידיאולוגית או אכזריות אדישה

          השאלה היא מה אמור להדאיג אותנו כמי שחיים בחברה מערבית. החשש הרחוק לאכזריות מחמת קבוצת שוליים שתשתלט, או החשש הקרוב מאכזריות שבאה מאדישות וניכור, כאכזריותם של האמריקנים שרוממות הליברליות וההומניטריות בפיהם, אך בפועל הפקירו את בעלי בריתם והסגירום ‘בלי להניד עפעף’ לידי מבקשי נפשם?

          בברכה, T. Mahon

          1. אכן, תימהון אוחזני למראה האדישות של האמריקאים שרוממות הליברליזם והאכפתיות בגרונם, וכל מה שהם עשו (ואף אחד אחר לא עשה) הוא להשקיע כ-830 מיליארד (!) דולר, להיהרג כ-20 שנה על אדמת ניכר, להקים צבא ולצייד ולאמן אותו ככל יכולתם, ואז מרוב חוסר איכפתיות של האמריקאים הנבזיםה, הצבא הזה עם עדיפות גדולה מאד במספר חיילים ובציוד לא יורה כדור אחד נגד ארגון טרור קטן ואלים ש שמאיים על עמו ובורח ללא קרב. והאמריקאים החלאות הללו, לא הבינו שהם צריכים להמשיך להילחם ולמות ולשלם לחינם במקומם ולמענם. שיתביישו להם. וכל זה, כשאנחנו הישראלים ושאר העולם שרוממות הליברליות והאכפתיות בגרוננו עושים את כל אשר לאל ידינו בחירוף נפש לבקר ולהשמיץ אותם במסירות נפש. פויה, שילמדו מאיתנו אכפתיות מהי. בושה!

            אכן, תימהון יאחזני למשמע הניתוק והצדקנות שלך כלפי העם היחיד בעולם שמגלה אכפתיות ולוחם באמת למען דמוקרטיה, ליברליזם וזכויות אדם.
            זה מזכיר לי משהו שכמדומני קראתי פעם מקישון, שכתה שהוא לא מלווה כסף לאף אחד, כי כל פעם שהוא הילווה, הלווה לא פרע וקישון חש נבוך לבקש, ועבר למדרכה השנייה כדי לא לפגוש אותו. וכשהוא כבר מבקש בשפהרפה, מיד הלה זועק חמס על אכזריתו, כאותו קוזק נגזל. המלווה הוא שיוצא רשע, והלווה רשע ולא ישלם הוא שיוצא צדיק ופגוע. עולם הפוך ראיתי

          2. ארה”ב נכנסה למלחמה באפגניסטן בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים, כשהם הבינו שהטרור האיסלאמי לא ייגמר במדינות מוסלמיות, אלא יאיים על העולם החופשי. בשעתם הטובה הבינו האמריקנים שעליהם להשמיד את בסיסי הטרור במקומם, ולהיאבק נגד הניסיונות של איראן להשיג נשק גרעיני, ולשם כך הוטלו סנקציות כבדות על איראן.

            מה שעושה מימשל ביידן הוא ריאקציה גמורה נגד התפיסה שארה”ב היא מגן העולם החופשי ו’חוד החנית’ במאבקו נגד הטרור האיסלאמי. אחר שמכרו את אפגניסטן לטאליבאן – הם הולכים להסיר את הסנקציות על איראן ולכבול את ידי ישראל מלהתערב צבאית נגד המשך פיתוח הפצצה הגרעינית, ובמקביל ללחוץ על ישראל להסכים להקמת מדינת טרור פלשתינית.

            מג’וזף (צ’מברליין) עד ג’וזף (ביידן) – לא קם כג’וזף 🙂

            בברכה, יוסף צבי בידאני לוי-טרמפטיסט

            1. הערה להשוואה (בסיפא)

              בס”ד עש”ק ובחרת בחיים תשא”ף

              צ”מברליין שהסגיר את צ’כיה לגרמניה הנאצית כדי להשיג ‘שלום בימינו’, לא היה ג’וזף, אלא ‘נוויל’ (בנו של ג’וזף), ואף הוא עדיף על ביידן בתרתי:

              א. לנוויל צ’מברליין אולי לא היה ניסיון היסטורי שילמד אותו שויתור לטרוריסטים לא מרגיע אותם, אלא מגביר את תיאבונם. ביידן ודומיו מסרבים ללמוד מהניסיון.

              ב. נוויל צ’מברליין התפטר מראשות ממשלת בריטניה כשנוכח בכישלון מדיניותו, בעוד ביידן ממשיך להתפעל מעצמו על ‘המהלך המוצלח’ שעשה באפגניסטן, אף שראה בעיניו את תוצאותיה של ‘נתינת רוח גבית לטרור’. עיניים לו ולא יראה…

              יהי רצון שתיפקחנה עיני עוורים, שלא יתנו מנהיגנו אמון בטרוריסטים אכזרים, אלא ייאבקו בהם ולא יאפשרו להם להתבסס.

              בברכת ‘תהא שנת פדות במהרה’, עמיעוז ירון שניצל”ר

  13. לאור הדברים שכתבת. מה אתה מציע ביחס למצוות התורה ? ביחס לאיסור סקילה ושריפה של מחללי שבת ? שנאמין שהדברים נכתבו בהתאם לעונשים המקובלים בימיהם ? א. אם כן איבדת את עקרון נצחיות התורה. ב. איבדת גם את חזל כוון שפעמים רבות הם מדייקים בתורה “מכך שנכתב x ולא נכתב y אנחנו מסיקים z” ואתה מציע בעצם שלמרות שהתורה דיברה על סקילה בעצם כוונתה לעונש חמור (או החמור ביותר), אם כן דברי חזל או ליתר דיוק הדקדוקים של חזל אין להם על מה להיסמך כוון שאי אפשר לסמוך על התורה שדייקה במילותיה.
    אשמח שתבהיר את כוונתך.

    1. מה אתה מציע לגבי עונשו של בן סורר ומורה ועיר הנידחת? שהם נכתבו סתם? לגבי עונשי בי”ד המשנה אומרת שסנהדרין שהייתה הורגת אחת לשבעים שנה הייתה נקראת חובלנית, כך שזה באמת לא ממש יושם. מעבר לזה, אהרן שמש טוען שזה לא יושם מעולם. אבל לגבי יהודים בימינו זה בכלל לא רלוונטי כי מעיקרא זה לא נכתב על אנשים כאלה. לכן אין כאן שום קשר לנצחיות התורה.
      וכל שאר הדברים לא אמרתי ואיני מבין מה אתה רוצה ממני.

      1. 1. כמו שהרב ציין ישנן שתי דרכים להתמודד עם דברי תורה(פרוזבול) או חז”ל שנראים שאינם רלוונטיים לימינו, הן מבחינה מהותית והן מבחינה חינוכית. האחת כמו שהרב מציע, להפקיע באופן חזיתי את מה שנראה כלא רלוונטי. והשניה למצוא דרכים עוקפות. אני רואה בכל אחת יתרונות וחסרונות. אך נשאלת השאלה האם ביחס לדין דאורייתא לגיטימי לומר שהוא אינו רלוונטי ? האם יש סמכות למישהו לכך ? האם יש לרב מקור לסמכות זאת ? מה שאני מכיר הוא ברמב”ם שישנה סמכות לבית הדין הגדול לבטל באופן זמני מצוה מן התורה. האם יש לנו סנהדרין ? האם הפקעה חזיתית זאת אינה עקירה קבועה של דין התורה ? לעומת זאת “עקיפה צדדית” (בלשון העם “התחמקות”) הינה הפקעה זמנית (עדיין חסר בידינו הקריטריון של הסנהדרין) !
        2. כאשר הפוסקים נוקטים בדרך הנ”ל הם עושים זאת כאשר המציאות מחייבת אותם להביע עמדה ביחס לשאלות מעשיות המתעוררות. לעומת זאת כאן הרב לא רק מפקיעה זאת חזיתית אלא גם יוזם שאלה תיאורטית על מנת להגיע למסקנה כי דינים אלו אינם רלוונטיים.
        3. למה הרב חושב שדיני התורה אינם רלוונטיים עבור היהודים של ימינו ? ומה ההשלכה של אמירה כזאת ? מחר כל נער מתבגר יעדיף להשתייך לאלו “שדיני התורה לא נאמרו אליהם” ! כאומר “לא מדובשך ולא מעוקצך”
        בברכה רבה

        1. לא אמרתי שהדינים אינם רלוונטיים ליהודים בימינו. מה שאמרתי הוא שיש דברים שאינם רלוונטיים. וגם זה בגלל שינוי הנסיבות ולא בגלל שהתורה אינה נצחית. יש לך תפיסה שגויה לגבי נצחיות התורה. המון דברים השתנו, גם בלעדיי. כל עוד זה שינוי כתוצאה משינוי נסיבות אין בזה שום בעיה.
          הארכתי בכל זה בספרי מהלכים בין העומדים, ואין טעם לתת כאן שיעורים בעניין.

  14. “אגב, הנחישות הזאת היא עצמה קריטריון דיאגנוסטי: אם רואים קבוצה נחושה – כנראה שהליברליזם שלה הוא סינתטי-פוזיטיבי. היעדר נחישות נובע מליברליזם אנליטי-נגטיבי, כלומר מרצון בחיים טובים וזהו.”
    ממש לא מסכים, מנסיוני (לא נסיון עשיר במיוחד אבל זה מה שפגשתי) זה בדיוק הפוך. למרות שמבחינה הגיונית זה אמור להיות כמו שתיארת.

    1. מה שהרב מיכי קורא לו ליברליזם אנליטי-נגטיבי, הוא בעצם פרוגרסיביזם והוא פאנטי ואלים פי כמה וכמה מהפונדמנטליסטים. זה אכן פרדוכסלי ( כמו עוד המון פרדוכסים שהם נכשלים בהם) כי לכאורה הם לא מאמינים בכלום. אבל זו טעת. הם מאמינים פנאטיים באמונה האנטי אמונית. באמונה ששוללת כל אמונה כלשהיא. הם עובדים לאלי הוואקום והשוויון הקדושים.

        1. רק שני אלים. אל הוואקום ואל השוויון. על הוואקום הקדוש הרב מיכי כתב פה כמה פעמים באתר. על השוויון אין צורך להרחיב. גם על הפרדוכסים נכתב הרבה בספריו. ואבי אבותיהם הוא פרדוכס השקרן או קיומה של קבוצת כל הקבוצות הלא מוזרות.

          1. אל השוויון (גם אני בתיאוריה סוגד לו) מנוגד חזיתית לאל הוואקום. ולדעתי לתקוף את אל השוויון הקדוש אפשר רק בנימוקים פרגמטיים או אגואיסטיים ולא בנימוקים פילוסופיים.

            1. ערך השוויון הוא ערך ריק. כלומר הוא לא ערך. במובן מסוים הוא אנטי ערך. הנה תגובה שכתבתי באיזה אתר

              “העגלה של השמאל היא אכן עגלה ריקה. הערכים שלו הם ערכים אינסטרומנטליים, שהם פסודו ערכים.הוא עסוק בדוגמנות ובתבניות. מתעסק בדמוקרטיה שהיא בכלל שיטת ממשל. האלוהים אצלו הוא שוויון שהוא ערך ריק ( הרי כל היררכיה בעולם נוצרת ע”י ערך כלשהוא שמי שיותר מקדם אותו נמצא גבוה יותר במעלה ההיררכיה. כלומר ההיררכיה קיימת בשביל לשרת את הערך). כל שאר הדבר שהוזכרו פה הם נגזרים מהשוויון הקדוש והעיוור שמוחק את כל שאר הערכים והמטרות בעולם”.

              1. לא דבר ריק הוא (לעמנואל)

                בס”ד עש”ק שוין בקול במראה ובקומה תשא”ף

                לעמנואל – שלום רב,

                לשוויון יש ערך גם על פי התורה. וכך אומרים חז”ל שמה שקרה בין יוסף לאחיו, נגרם בגלל שיעקב שינה בין האחים בהעדיפו את יוסף. אף הרמב”ם כותב (בהלכות גזילה פרק יא) ש’דינא דמלכותא דינא’ אינו תקף אם אינו /שווה לכל נפש’. חוק מפלה אינו ‘דינא דמלכותא’ אלא חמסנותא.

                מה שנכון הוא שהתורה יוצרת איזון בין ערך השוויון לערכים אחרים המחייבים הבחנה. כך למשל אסור לאדם להפלות בין נשיו ולהעביר את הבכורה לבן האהובה הצעיר יותר, ומאידך, יש בתורה הבחנה בין הבכור לאחיו הצעירים.

                אף העדפתו של הבכור מקנה לו לו רק יותר זכויות, אלא גם באחריות יתירה לאחיו הצעירים, וכך עם ישראל שה’ קורא לו ‘בני בכורי’ – חייב באחריות גדולה בהרבה לעומת שאר האומות, ועליו להיות ‘הלב באיברים’, חיל החלוץ של האנושות האמור להיות ‘אור לגויים’.

                בברכה, עמיעוז ירון שניצל”ר

                1. השמאל נכשל דווקא באי-שוויוניות

                  חלק מכשליו של השמאל הוא באי-שוויוניות. הם דורשים מהמערב התחשבות וסבלנות כלפי ‘עמים פרימיטיביים’ שמהם אין לדרוש מוסריות ונאורות, ואת פראותם ואלימותם ישל ה’בלתי מפותחים’ ש לקבל אליבא דהשמאל בהשלמה וסובלנות. איפה ה’שוויון’ הקדוש? 🙂

                  בברכה, מלכיצדק מעמק שווה

                2. שוויון הוא לא ערך . צדק הוא ערך ולא צודק להפלות כשאין סיבה מוצדקת. כמו שאמרת בכור יורש פי שניים בגלל ערך האחריות. למעשה כל מקום גבוה בהיררכיה כלשהיא היא מחויבות לערך שיצר את ההיררכיה. ואל תנסה לדחוף לתורה את הזבל השמאלני הזה של שוויון. התורה גם לא מאזנת ערכים . היא מצווה על מה שהיא מצווה וזהו. התורה היא ערכיו של הקב”ה בעולם האצילות. היתה הו”א שאפשר להעדיף אח אחד על האחים ( שהיה גם בן בכור לאישה הגבירה והבכירה) וחז”ל לימדו שיעקב טעה בזה. כנראה שזה לא היה משהוא טריוויאלי כ”כ. השוויון שהשמאל מדבר עליו באמת הוא שוויון גם בתוצאות ולא רק בהזדמנויות ( שבאמת לא יכול להיות שוויון אמיתי בזה כי בני אדם נולדים אכן לסביבות שונות) מה שיוצר שיעבוד ועבדות של המוכשרים והחכמים לבורים ולנחשלים ( והבכיינים). זו פשוט סוג של רמאות מסוג חדש. בתוך עם ישראל אפשר לדבר על צדקה וערבות הדדית אבל היא לא קשורה לשוויון. צדקה בעם ישראל זו השקעה באורגניזם הכולל מה שמניב תשואה ( שכר מהקב”ה -שכר חומרי) לפרט שעסק בה. היא פשוט השקעה חחכמה אבל היא רק ליהודים שיש בהם דעת . הם צרכים להיו תמחויבים לאורגניזם הזה באותה מידה וקשורים אליו.

                3. בקיצור מה שאני אומר ששוויון ( חוסר הפליה) הוא לא ערך שעומד למשל מול ערך האחריות כמו במקרה של יוסף ואחליו שהתורה צריכה לאזן ביניהם. שוויון הוא מצע . ברירת מחדל בהעדר ערכים ברקע. כל ערך שיופיע ייצר היררכיה שלפיה מי שמקדם את הערך יותר טוב נמצא גבוה יותר במעלה ההיררכיה.זה שלא שהוא ידחה את השוויון .השוויון הוא פשוט כמו הריק ( החלל הריק) – הוואקום, בעוד ערכים הם כמו חומר (יישויות).

                  1. שוויון הוא לא ערך…? קביעה מוזרה מאד. ערך הוא עיקרון או חוקיות מופשטת שבני אדם קובעים לעצמם כדי להסדיר את החיים בכפוף למה שנתפס בעיניהם כראוי. אם אנשים חושבים שראוי שיהיה שוויון (נניח בין יהודים לערבים) והם מוכנים לשלם מחיר כדי שהמציאות הזו תתגשם- הרי זה ערך.

                    אולי התכוונת לומר ששוויון הוא ערך שמגזימים בחשיבותו…???

                    1. אתה כנראה לא מבין מה זה ערך. ערך לא נקבע ונוצר. הוא משהוא שיש לו קיום אובייקטיבי ( ואם חיפשנו ולא מצאנו אותו אז הוא לא ערך וזהו). הוא מתגלה. כמו כוכב לכת. הוא יש חיצוני מופשט שמחוץ לאדם וחי בעולם אידיאלי. אפשר להמציא כל מיני מטרות מדומיינות ולרצות להגשים אותן אבל זה לא אומר שהן באמת מטרות אמיתיות. ואני אומר שהאנשים שחושבים ששוויון הוא ערך ראוי ( לאור הטיעונים שהעליתי למעלה. אגב, אין כזה דבר “ערך ראוי”, אם הוא לא ראוי הוא לא ערך וזהו) הם אפילו לא טועים. הם לא חושבים בכלל. הם כמו בעלי חיים. נתתי הסבר (פילוסופי) מדוע שוויון הוא לא ערך. אנשים לא מבחינים ביןם צדק לשוויון. להפלות מישהוא מסיבה לא מוצקת זה חוסר צדק ולא שוויון וזהו. יצירת שוויון בכוח הוא גם לא צודק וגם לא מטרה וזהו. אגב השוויון מהסוג הזה גם חותר תחת מושג הצדק. כל מושג הצדשק מושתת על כך שיש אנשים שונים ומציאויות שונות ולכל מקרה ספציפי יש את הצדק הראוי לאותה סיטואציה. השוויון חותר למחוק את המצע של הצדק ( ולמעשה של כל ערך אחר)

                    1. רשע וטיפשות מוחלטים. למעשה לאנשי האפליה מהסוג הזה אכפת רק מסוציולוגיה. ניקח לדוגמא שבקבלה למחלקה לפיסיקה אמורים לקבל את מי שיקדמו את הפיסיקה בצורה הכי טובה. כלומר אלו שהכי מתאימים לפיסיקה. שום שיקול אחר לא אמור להיות מעורב. . ממילא מכייון שפיסקה יוקרתית ( מקדמת את העולם הכי טוב נניח) בוגרי המחלקה זוכים ליוקרה כסף וכבוד ( שמטרתם האמיתי קידום ועידוד אנשים שילכו לפיסיקה) . לאנשי האפליה המקלקלת לא בכלל אכפת מהפיסיקה . מבחינת םהפיסיקה משרתת את הכבוד והיוקרה ולא להיפך . זה נכון לכל תחום בעולם ( ערכים). לאניש האפליה המתקנת אכפת רק מלמחוק את ההיררכיות החברתיות ולא משום דבר אחר שמקדם את החברה האנושית ככלל.כלומר החברה האנושית לא קיימת בשביל הערכים (המטרות ) אלא היא המטרה של הערכים. כלומר היא המטרה. כלומר אין לה מטרה. זוהי ריקנות.

                      האמת העובדה שלא חשבת על זה בעצמך ( זה לא חכמה גדולה כ”כ. רק חוש צדק טבעי ופשוט) רק מראה את שלטון הדת המגוחכת הזו והעיוורון שפושה היום בעולם.

                    2. מה חידשת כאן עד שהייתי צריך לחשוב על זה בעצמי. ראה איוב פרק כו ודון מינה ואוקי על לוח ליבך.

                      לדעתי מטבע הדברים יש אנשים שבחברה נתונה יכולים יותר לממש את הפוטנציאל שלהם מאשר אחרים – בגלל כל מה שמסביב. רוב האנשים שמגיעים להישגים סבירים וחושבים שרק בכוחם עשו להם את החיל הזה הם נאיבים. הם אמנם השקיעו הרבה, אבל נהנו מתנאי פתיחה וסביבה טובים מאד. וגם כוחם הזה (כישרון וחריצות) הוא בסה”כ מתנת חינם שהם זכו לה מהטבע. באופן כללי אם אתה חושב שזה צודק שהחכמים והמוכשרים יותר יזכו לחיים טובים יותר (לא על אי מבודד – אלא בתוך מארג חברתי שלם שבלעדיו אין להם כלום) אז אתה חולק עלי.

                      אפליה מתקנת נועדה א) כדי שאנשים שהתחילו עם תנאי פתיחה קשים יותר יוכלו להגיע גבוה יותר וחבריהם יוכלו לשאוף יותר. כאן אולי מקריבים מעט בתוצאה כדי שהמוני אנשים ירגישו טוב יותר. ב) כדי שבטווח הארוך כל מאגר הכישרונות הפוטצניאלי יגיע למימוש. אם אחוזים בודדים מהשחורים באמריקה מצליחים להגיע למשרות אקדמיות בכירות (ולו בגלל שהם נולדו במגזר לקוי תרבותית, חיו במשפחות חד הוריות, בורכו בפחות כישרון ממוצע, מה שתרצה) אז בטווח הארוך זה פוגע בהישגים המצטברים של כל החברה.

                      אם החברה היא זו שמממנת את המחקר בפיזיקה אז השיקולים הם לא רק קידום המחקר בפיזיקה אלא יכולים בהחלט להיות רחבים יותר. ובכלל לא מובן מאליו שדווקא קידום המחקר בפיזיקה (בעוד האפסילון הקטן שהיו מרוויחים נניח בלי האפליה) מועיל יותר לסך ההנאות האנושיות מאשר האפליה המתקנת הזאת. אפליה מתקנת באופן כללי לא קוטמת את ראשיהם של המטאורים אלא בין בינוני++ אחד לבינוני+ אחר היא מעדיפה את זה ששייך לקבוצה שבגלל אילוצים חברתיים טופוגרפיים שונים מתקשה יותר לממש את הפוטנציאל שלה.

                      וגם אם אפליה מתקנת היא בעייתית במדע טהור שבו אפשר למדוד ממש את ההישגים, היא לחלוטין נחוצה במקומות שבהם יש הרבה יותר מקום לשיקול דעת. באופן טיפוסי בעולמנו הלא מושלם נשים מודעות יותר לאספקטים שמשליכים על חיי הנשים בחברה, ערבים ישימו דגש על דברים שנוגעים לחברה הערבית, חרדים שיעורבו בקבלת ההחלטות ידעו לזהות נקודות שבעייתיות לחברה החרדית ולתת להן משקל מתאים, וכו’. וכיון שפקיד ממשלתי בכיר או שופט הוא לא רק טכנאי אלא מקבל החלטות, וההחלטות שלו מושפעות מהמילייה שלו והעולם שלו, אז כדי להוביל לתוצאות הוגנות צריך לשלב עוד כוחות, גם אם מבחינת היכולת נטו הם פחות טובים.

                    3. קודם כל לא אכפת לי ולא אמור להיות אכפת לאף אחד אחר בקשר לפיסיקה משום דבר שמחוץ לפיסיקה. ואם המדינה מחליטה שפיסיקה זה חשוב ולכן היא מממנת אותו אז לא אמור להיות לה אכפת משום דבר שמחוץ לפיסיקה. פיסיקה ( מדע ) או אמנות לא משרתות מטרות חברתיות .הן מטרות בפני עצמן ( הבנת העולם . חכמה) ולכן השיקול היחיד הוא התוצאות ולא נקודת הפתיחה. המטרה היא פיתוחה של הפיסיקה ולא קידום האנשים שעוסקים בה וזהו. לא אכפת לי איזה נקודת פתיחה הייתה למי ואם זה הוגן אלא מי מביא לפיסיקה יותר תוצאות ובמקרה כזה בינוני + יביא יותר תוצאות מבינוני ++ ולכן אמור להיות קודם לו וזהו. ( כשלעצמי אומר ששום בינוני לא מביא שום תוצאות ששוות השקעה בו ולכן אמורים לממן רק מצוינים וזהו ובזה פתרנו את הבעיה ). לא אכפת לי מה אתה חושב על הפיסיקה ואיזה הנאות היא מביאה לך. אם אינך מכיר את הפיסיקה אז אל תתערב בנושא שבו אינך מבין. אם אתה רוצה לממן מתוך הכרת ערך הפיסיקה אתה מוזמן אבל אל תציב תנאים בנושא שבו אינך מבין. את הפיסיקה זה לא מעניין ולא אמור לעניין

                      אגב ענייני חברה וסביבה – אכן סביבה טובה היא חלק חשוב בהתפתחות של אדם עוד יותר מאשר הכשרון הספציפי שלו. ויש עצה בזה להחליף סביבה. כלומר שירכוש חברים מתאימים וטובים שמהם ילמד בתת מודע . שיתחבר המזרחי שנולד בפריפריה עם החנונים האשכנזים שהוא מזלזל בהם ( אף שיחשב ביניהם לשועל בחברת אריות) ואז אכן יתפתח ויגיע להשיגים אמיתיים ויוכל להפסיק לבכות על רוע מזלו בשביל להתקדם באמצעות מניפולציות ולא בזכות .

                      ובעניין הצדק – בכל מקרה אתה לא פותר את הבעיה של אפליה. על רקע ההבלים של קידום חברות אתה בעצם מפלה מישהוא שבמקרה איתרע מזלו ונולד לחברה המפותחת והמוצלחת יותר. אתה “מתקן ” עוול אחד באמצעות עוול יותר גדול ממנו ( בזה שאתה מפלה מישהוא על רקע מוצאו ולמרות שהוא מתאים יותר !) . לכן בזה אתה גם רשע וגם טיפש כמו שאמרתי .

                      אותו דבר ביחס למקרה של קבלת החלטות בנושאים ציבוריים. אם אתה חושב שערבי חרדי ואישה מבינים יותר בעניינם יותר מגברים לבנים יהודיים אז זו לא אפליה כי הם באמת מתאימים יותר. אני כופר בעקרון גם בזה. זה שמישהיא אישה לא אומר שהיא מבינה בענייני נשים יותר מגברים שהתבוננו בנשים ולמדו איך הן חושבות ( מדעני נשים). באותה מידה שחמור לא מבין יותר חמורים מאשר זואולוג שמתמחה בחמורים. מהסיבה הפשוטה, שלמרות שמדען חמורים יכול לטעות ביחס לאבחנות שלו ביחס להתנהגות חמורים (וחמור אף פעם לא “טועה” בזה), חמור אמנם חי את עצמו – אבל הוא לא מבין ויודע כלום כי אין בו דעת ובינה. הוא בעל חיים. ומי שלא מתבונן ולומד אז הוא גם בעל חיים גם אם הוא הבעל החיים עליו נסוב הדיון.

                      בכלל כל הנסיון הזה להנדס חברה יסודו בשקר ובריקנות. כמו שאמרתי- שוויון בין בני האדם הוא לא ערך. ערך הוא מה שמקדם את האנושות למטרת קיומה תהא מה שתהא ( שהיא משהוא שאמור להיחות חיצוני לחברה האנושית כמו כל מטרה כלשהיא) . והשוויון לא מקדם כלום. זו התעסקות עצמית בחברה האנושית. וזה נסיון להאחיד את האנושות שלא יהיו בה שום גוונים וגווני גוונים . סתם בכיינות של אנשים לבנים שמרגישים רע בגלל זה שנולדו לחברה מפותחת יותר ( כל השאר דווקא לא מרגישים ככה עד שהם קולטים שהבכי הזה יכול לקדם אותם – לא קידום אמיתי באמת – אלא זיוף של קידום – מעמד חברתי שאינו משקף באמת את האיכות הפנימית שלהם). גם מעמדות חברתיים הם לא מטרה כשלעצמם אלא לקדם את הערכים שייצרו מלכתחילה את ההיררכיות המעמדיות.

                    4. טיעונים חלשים מאד.

                      אם אותך ואת הפיזיקה מעניינת רק הפיזיקה אז אתה והיא יכולים להקים לכם מכון מחקר. כשהחברה מממנת אז אפשר לוותר קצת על קצת מהפיזיקה לטובת עוד מטרות שהחברה הזאת רוצה להשיג. אתה דומה לצייר שדורש שיממנו לו את התחביב האישי. על כל הכנסת אילוצים למערכת אפשר לחשוב כקיצוץ רגיל בתקציב ועל זה לא שמעתי התרעמויות מיוחדות. כל התמיכה בפיזיקה היא בשביל בני האדם – שהם יהנדסו יותר, שהם ידעו יותר, שהם ירגישו שהם יודעים יותר, ולא תהא כהנת הנחת החברתית כפונדקית הפיזיקה. דבר שני משילוב עוד אוכלוסיות סביר שגם הפיזיקה תרוויח בטווח הארוך.

                      כדי שהוא יבחר להתחבר לחנונים האשכנזים הוא צריך להרגיש שהרבה אנשים כמוהו התחברו והצליחו. תחושה רווחת של כיפת זכוכית גם אם אפשר במאמץ חריג יחסית לשבור אותה (וגם אם ברגע הנוכחי היא נובעת מכך שהוא באמת פחות טוב) היא הרסנית לחברה. למה בכל העולם מדרגים מוביליות חברתית, הרי אם אחד עלה בעשירון אז מישהו אחר ירד, כי אנשים מוכרחים להרגיש שיש להם סיכוי סביר. ההרגשה הזאת, והמימושים שיגיעו בעקבותיה, הן מטרות חברתיות חשובות – גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה תועלתית. האדם הספציפי שמופלה לטובה הוא באמת לא מעניין במיוחד.
                      ספציפית למזרחים אני לא חושב שדרושה אפליה מתקנת כי גם לה יש מחיר. לנשים אני לא יודע. לחרדים וערבים – אם אני מנטרל לרגע את האינטרסים האישיים הצרים שלי – צריך בהחלט. ואין אלא להעריך את מי שפועל בכיוון.

                      שוויון הוא לא ערך הוא אמצעי פסיכולוגי שאנשים ייהנו, וגם כאמור אולי יוביל גם לביצועים יותר טובים.

                      בכל מקרה לאפליה מתקנת יש בסיס חזק מאד גם אם אתה החלטת לדגול בדעה אחרת. להציג את זה כריקנות זה בין חובבנות לבין שרלטנות.

                    5. טוב. נמאס לי כבר. אני כתבתי עכשיו תתחיל אתה לחשוב. אף אחד לא חייב שום דבר. הפיסיקה היא הכהנת והנחת החברתית היא הפונדקית. אני מעוניין שאנשים שמחשיבים פיסיקה יממנו אותה ולא אנשים ריקים שמקדמים מטרות חברתית ( תסלח לי). לממן פיסיקה זו זכות ולא חובה. בדר”כ התעסקות בסוציולוגיה ו”תיקון עולם” מעידה על חוסר כישרון וריקנות ( כמו הרבה חלקי ב”מדיעי הרוח”) .זו בחירה שלך לחיות במי האופסיים הללו ולי כבר אין סבלנות לזה. לפי דבריך הללו אין לי בכלל עניין לשכנע אותך . דבריי מכוונים למי שקורא את הדיון בינינו .

                      כל הסיפורים הללו על תקרת זכוכית וסיכוי סביר זה הכל בכיינות. מי שרוצה להצליח עושה כל שביכלותו ולא מתסכל ימינה או שמאלה עושה חישובים של כדאיות. מי שנמעוניין ללמוד חכמה הולך אצל חכצמים ולומד חכמה גם אם הוא היחד שם ולא עושה חישובים איזה כבוד זה יביא. הכבוד הוא רקמוטיבציה. לא המטרה. זה שבכל העולם מדרגים מוביליות חברתית זה בגלל שרוב העולם הם אנשים ריקים וחלולים שמתעסקים בעצמם ולא מקדמים בשום דבר את האנושות בכללה. ממש כמו בעלי חיים.

                    6. זו אגב הריקנות עליה אני מדבר. אתה לא מבין שכל ערך מעצם היותו ערך ( מטרה) הוא הכהנת ואילו מה שאתה קורא “הנחת החברתית” היא הפונדקית. השתמשתי בדוכגמה של פיסיקה והערך עליו דיברתי הוא הבנת המציאות הטבעית בה אנו חיים (חכמה). אפילו לא שמת לב לזה. מי שחושב שמטרת המין האנושי היא “נחת חברתית” הוא אדם ריק. אדם שחי ללא מטרה. כלומר שחושב שמטרת הקיום האנושי היא הקיום האנושי עצמו . שזו מטרה ריקה כמובן . או, לחילופין, שהוא חושב שאין משמעות ומטרה לקיום וזוהי הריקנות בהתגלמותה. זו המשמעות של המילה ריקנות בהקשר הזה. חוסר תוכן . חוסר משמעות ומטרה (ערך)

                    7. אני רוצה לקדם ערכים ( מטרות) לשמן ( אם זה לא יהיה לשמן אז הן לא מטרות אלא אמצעים) – ואת הערך העליון – מטרת הקיום – מה שלא תהיה ולא נחת חברתית. כן. נחת חברתית היא רק אינדקטור שמה שאנו עושים עובד ( אני מאמין בשכר ועונש) אבל לא מטרה אלא אמצעי. ומי שחיו פועל בשביל נחת חברתית הוא אדם ריק. אכן כך.

                    8. ואתה עוד מתפלא שהפרוגרסיבים לא מחזיקים בדעה ההו כה הגיונית שלך.

                      חוץ מזה שוב אדגיש שלדעתי סביר מאד שאפליה מתקנת גם בפיזיקה תשפר בטווח הארוך את הפיזיקה. אבל זה ויכוח עובדתי ועניין נפרד.

                    9. מה זה משנה לך ה”טיעונים הירודים” . בעולם שלך אין טיעונים בכלל. יש רק נרטיבים. אדרבה הבטחון ה”מופרז” שלי דווקא נצרך בעולם פרוגרסיבי שבו כל הדעות (וחוסר הדעות) שוות. שם רק צועקים ומי שצועק יותר חזק הוא המנצח.

                      ממילא כל התגובות שלך הם אותה שפה ריקה וחלולה של פרוגרסיבים : “טיעונים חלשים ” , חובבנות ” , שרלטנות”, “טיעונים ירודים”, “ככה לא תשכנע פרוגרסיבים” , “ביטחון מופרז”. רק רפי שכל מתרשמים מדיבורים מהסוג הזה. אני נימקתי את כל דבריי עד עתה ועניתי לך על כל דבר שהתייחסת אליו. ולך אין מה לענות אז אתה ניסית ומנסה לייצר ( “להנדס”) מציאות ( ותודעה. בעיקר את התודעה שלך) כדרכם של הפרוגרסיבים באמצעות שפה ריקה ( שלא מצביעה על מציאות בתקווה שהיא תייצר את המציאות ) : טענה של “טיעונים ירודים” לא מחליפה טענות נגד. אני בוטה פה בתגובות כי מולכם צריך להשתמש בכלים שלכם בשביל לסתום לכם את הפה ( שלא אומר כלום ממילא) . אני מנמק פה ובכלל עונה לך בפירוט רק בשביל שאר הקוראים פה.

                    10. ראה את התגובה שכתבתי למגיב דורון עכשיו ממש מתחת לשרשור שלנו. אני חושב שעכשיו יותר מובן למה שוויון הוא לא ערך ולכן למה אפליה מתקנת היא גם אבי אבות האי צדק שיש על פני האדמה.

                    11. א. אמרתי ששויון הוא לא ערך, אלא הגדלת הנחת החברתית.

                      ב. אמרת שאפליה מתקנת היא ערך “ריקני”, ואני הסברתי את הצד שלה, ובמקרה אני גם אישית חושב שבהחלט יש מקרים שהיא רצויה. כך שגם אם יש לך ויכוח (אף שלדעתי הקייס שלך לא מוצלח) זה ויכוח רגיל על תעדוף שונה של מטרות לגיטימיות. ובסך הכל במקרה הגרוע היא שקולה להורדת תקציב, כאמור.

                      ג. בפועל לפי מצבי כרגע ולפי מצבם של אלו שיקרים לי, אני מעדיף שלא תהיה שום אפליה מתקנת. המגרש הנוכחי מוצא חן בעיניי מאד כפי שהוא. ואני גם לא תומך במפלגות שחורתות על דגלן קידום של אחרים, אלא מתעדף גבוה את מה שמקדם אותי ואת מה שאני רוצה, כמו שאני משתמש בכספי כדי לקדם את האינטרסים שלי ולא את של האומללים באריתראה בארצות הברית ובארץ. אבל עם זאת אני מכיר בזה ש”הפרוגרסיבים” ימש”ו וזכרם טוענים טענה מוצקה מאד, ואלו שגם יש להם אינטרס באפליה מתקנת כזו פועלים בדין גמור כדי להגשים אותה. אגב גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני אני חושב שיש לפלסטינים קייס חזק ואעפ”כ אני לא ממש שוקל אותו כשאני בוחר את עמדתי בסכסוך – כי דברים עוד יותר חשובים מבחינתי עומדים על הפרק. אני מנתק בין מה שלדעתי נכון אובייקטיבית לעשות (כאן האינטרסים האישיים שלי לא שונים מאינטרסים אישיים של כל פרט בעולם) ובין מה שאני מוכן לעשות בפועל (כאן לאינטרסים האישיים שלי יש משקל כפול ומכופל מהאינטרסים האישיים של כל שאר הפרטים בעולם).

                    12. ב. אין לאפליה המתקנת שום צד. בסעיף א’ אמרת שהיא לא ערך כלומר היא לא מטרה. אבל בסעיף ב’ אמרת פתאום שהיא מטרה לגיטימית כלומ היא כן ערך ( ערך זה מטרה). אבל כבר הסכמנו שהיא ערך וכלם היא בכללל אמטרה. אין מה לתקצב. וחוץ מזה היא גם לא לגיטימית כי היא לא מייצרת שוויון אלא אפליה לא מוצדקת. היא לא פותרת שום בעיה ורק מחמירה אותה. גם לא מייצרת שוויון אמיתי ( לא הופכת אנשים לחכמים יותר או מוצלחים יותר. רק נותנת להם מעמד מדומיין) וגם גוררת עוול . גם טיפשות וגם רשע.

                    13. נחת חברתית היא ערך, שוויון (אולי) מקדם אותה. מנגד אתה טוען שזה פוגע בידע האנושי (ובכמה נוספים שהאפליה פועלת לרעתם). זה ויכוח ערכי פר אקסלנס (על מינונים) ואין ספק שגם אתה מעוניין בהגדלת הנחת החברתית [אם כי אני לא מעוניין בהגדלת הידע הפיזיקלי שאצור בכמה מוחות של הומוספיינסים בודדים אלא ככלי להגדלת כמות ההנאה (מהידע ומהיישומים) של אינספור הומוספיינסים נוספים. אבל זה לא קריטי לויכוח שלנו כאן ואני מניח שגם זה ערך חשוב].
                      הוספת וטענת ששויון גם לא יקדם את הנחת החברתית. זה ויכוח עובדתי ולא ערכי. גם בו דעותינו חלוקות אבל זה לא רלוונטי עכשיו להתווכח ישירות על ההנחה הזאת אותה מניחים אנשי האפליה המתקנת (שצודקים לדעתי כאמור).

                    14. אני כבר כתבתי לך למה נחת חברתית היא לא ערך. ערך או מטרה זה משהוא חיצוני לאדם או לחברה שהם משרתים אותו, קיימים בשבילו ופועלים למענו. כל דבר שהוא לרווחתו של האדם או החברה (אפילו רווחתו האינטלקטואלית. אהבת החכמה שבו) כלומר למען האדם עצמו הוא לא ערך כי הוא המשרת ולא האדון או המטרה. זו אינטואיציה בסיסית שמטרה, משמעות וערך היא משהוא חיצוני לאדם שגדול ממנו והוא משרת אותו. הרווחה שיוצאת מזה לאדם היא אינדיקטור שמה שהוא פועל למענו הוא באמת ערך ( שכר ועונש קוסמיים) אך לא המטרה עצמה. לכן אמרתי שזה ריק. אדם שעובד לרווחתו החומרית והקיומית ולא בגלל שחושב שהעבודה שלו חשובה כי היא מקדמת את העולם למטרתו, הוא אדם ריק, והוא כמו בעל חיים. והוא קיים באמת בשביל לשרת את האנשים הלא ריקים כמו שבעלי החיים נועדו לשרת את האדם ( בשרותו את המטרה שלה הוא קיים נועד ונוצר) . הבנת הטבע היא סוג של ערך . היא לא מתקיימת במוח האינדיבדואלי של המדענים אלא בתפיסתם ותודעתם הקולקטיבית הכללית. היא חלק ממטרת הקיום הכללית שאינני יודע מה היא ( אבל יודע שקיימת ופועל למענה).

                      לקרוא לנחת חברתית ערך זה כמו לומר שאדם קיים בשביל לעבוד. ובשביל מה הוא עובד ? בשביל להתקיים ( שיהיה לו אוכל) ובשביל מה הוא מתקיים ? עוד פעם בשביל לעבוד. וככה במעגל אינסופי של ייסורים של חוסר משמעות. כמו שסבתי החילונית השמאלנית הייתה באה אליי בטענות על דתיותי ולימודיי בישיבה : אנחנו עבדנו ולחמנו וכו’ ואתה מתבטל לך בישיבה. והייתי שואל אותה :בשביל מה עבדתם ולחמתם וכו’ ? והייתה עונה : בשביל לחיות. והייתי שואל: ובשביל מה לחיות ? וכו’..

                      אז אומר לך שכל מיליארדי ההומוספיינסים שכל מה שמעניין אותם זה רווחתם הם אכן כסיווגם הביולוגי קופי אדם ( לא נבון). ומבחינתי הם נועדו לשרת את מעט ההומוסאפיינסים שכן אכפת להם ממשהוא חיצוני מהם. כלומר את אלו שכן ניתן לכנות בני אדם. קופים נועדו לשרת בני אדם ובכל מקרה לא שווים לבני אדם .אז אנשים שהם כמו קופים לא שווים לבני האדם הללו.

                      כמובן שהדוגמא שנתתי היא מפיסיקה אבל היא מתפרשת על כל תחומי הפעילות האנושית ובראש ובראשונה לימודי תורה ונבואה. גם ספורט, אמנות, מדע , יישוב אר”י וגם יישוב העולם ושימור האקולוגיה שלו וכו’. אלו כמובן לא מטרות הקיום הסופיות ( אלו ערכי ביניים) אבל הן משרתות אותה ( הערך העליון). זה שיש רווחה מהפעולות להגשמת הערכים זה רק סימני דרך שאנחנו פועלים למען מטרות אמיתיות ( ערכי אמת) ולא מטרות דימיוניות (ערכי דמה). אבל הרווחה לא ערך.

                      דומני שמיצינו

                1. עימנואל,
                  הטענה (הפלטוניסטית) שלך שערכים אמיתיים הם רק מה שיש לו מעמד אונטולוגי אובייקטיבי היא אולי נכונה. אבל איך היא רלבנטית לענייננו?? למה לשוויון אין מעמד כזה? יש לך קו תיחום בין ערכים ממשיים לערכים-דמה?

                  גם הטענה שלך, הנכונה, על קדימות הצדק לשוויון לא רלבנטית. לכל היותר אתה יכול להגיד ששוויון לא צודק הוא ערך “רע”. האם זה אומר שהוא לא מפסיק להיות ערך? לדעתי לא, אבל גם אתה צודק מה השגת בזה? לכל היותר “זיהית” מקרה מסוים שבו מדובר באמת בערך דמה. עדיין יש מצבים שגם בעיניך השוויון מוצדק ולכן הוא ערך אותנטי.

                  1. הסיבה ששויון זה לא ערך נובעת משתי סיבות :

                    1. אינטואיציה חזקה שזה כך. מה טוב בזה ? במה ואיך זה מקדם את העולם ?

                    2. מכך שהיות השוויון ערך גורר פרדוכס. כפי שאמרתי כל הזמן פה, ערכים מייצרים היררכיות חברתיות. מי שיותר מקדם את הערך זוכה למקום גבוה בהיררכיה במידה שבה קידם את הערך ( את הגשמתו בעולם). כמו בספורט מי שמשחק יותר טוב זוכה למיקום גבוה יותר בליגה וכו’ (בעיקרון). הוא מקדם את אותו משחק ( בספורט אף אחד לא מעז לדבר על אפליה מתקנת). מה יקרה במקרה של שוויון ? אם הוא ערך אז גם הוא ייצר היררכיה כזו שבה מי שיפעל למימוש השוויון בעולם יזכה באופן פרדוכסלי למיקום גבוה יותר ומעמד חברתי יותר גבוה ממי שלא וזה פרדוכס כמובן כי המטרה של השוויון זה שלא יהיו יותר היררכיות חברתיות ( למעשה לוחמי השוויון גם פועלים למחוק היררכיות מכל תחום פעילות אנושי ולא רק היררכיות בין בני אדם. כל סוגות המוסיקה והאומנות שוות. כל המדעים באותו מעמד וכו’) . זה כמובן היסטורית יצר את המציאות המגוחכת בברה”מ הקומוניסטית שנאמר עליה ששם ” כולם שווים אבל יש ששווים יותר”. זה כמובן ברור כשמש שכל לוחמי השוויון השמאלנים כל מטרתם היא קידום מעמדם החברתי ע”י קידום הערך הריק הזה ( שמימושו הוא היחיד בעולם שלא דורש שום מאמץ פיסי או מנטלי או אינלקטואלי. חוץ מהמאמץ לצעוק חזק). רק שהם חסרי מודעות עצמית. גם רשעים וגם טיפשים

                    למעשה גם רוב המוחלט של לוחמי הצדק ומתקני העולם למיניהם ( לאו דווקא לוחמי השוויון) באמת לא פועלים למען הצדק ותיקון העולם אלא לשיפור מעמדם החברתי ( והם לא מודעים לזה) באמצעות הלחימה למען הצדק וכו’. רק ששם גם אין פרדוכס וגם לתוצאות יש משמעות. במובן מסוים באמת מגיע למי שמביא יותר צדק לעולם להיות במעמד חברתי גבוה יותר ( כמו שלמה המלך). לכאורה לא היה אמור להיות לי אכפת מהכוונות במקרים אלו אלא רק מהתוצאות אבל במקרה של צדק גם בזה יש בעיה כי מי שפועל באמת רק למען קידומו החברתי (במודע ראו שלא במודע) הוא לא צדיק וממילא לא יכול לחנך אחרים לצדק או להילחם ברשעים בתור נציג הצדק. וחוץ מזה הוא רשע נסתר וזה יבוא לידי ביטוי מאוחר יותר בכל מקרה (כשיימאס לו ויגיע לראש ההיררכיה ואז יחפש דברים אחרים למלא את החלל של חוסר המשמעות של קיומו. יתחיל לרדוף אחרי תאוות וכו’).

                    1. אגב בדיוק בגלל הסיבה שערכים יוצרים היררכיות לוחמי השוויון גם נלחמים למחוק היררכיות שבין תחומי פעילות אנושית בדיוק מהסיבה הזו. חס ושלום שמוסיקה קלאסית תחשב יותר ממוסיקת פופ ושתי אלו ממוסיקה מזרחית ? מי שמך להחליט וכו’ ? למרות האינטאיציה הברורה שמוסיקה קלאסית היא המוסיקה הכי מפותחת שיש. רק שאז יגרר שהעוסקים בה יזכו להוקרה וכבוד יותר ממי שעוסקים במוסיקות האחרות. וכן הלאה: מתמטיקה ופיסיקה לא יותר שוות מספרות והיסטוריה. באוזני אמר לי חבר שלמד היסטוריה שהוא לא חושב שמתמטיקה שווה יותר מהיסטוריה שהיא התחום ה”מדעי” הנמוך ביותר בהיררכיה שקיים . תחום שדורש הכי פחות כשרון אינלקטואלי. בשלב הבא גם נאמר שמדעים שווים לשעשועוני טלוויזיה והכל שווה ואין שום הדל ואתה יכול להמשיך על כנפי הדמיון הלאה.

                    2. 1. זה שאתה מעיד על אינטואיציה פרטית שלך שלפיה כביכול מושג השוויון לא מציין ערך לא תורם דבר לדיון. יש מיליונים אחרים שיש להם אינטואיציה שונה משלך.
                      2. הסעיף השני נראה לי מבולבל לגמרי. קודם יש לי הרגשה שאתה נלחם באיזה דימון של “שוויון” (סוציאליסטי כזה) ומפספס לחלוטין את הדיון העקרוני.
                      אשאל אותך שאלה פשוטה: האם אתה חושב ששוויון בתור (בסופר למשל), כלומר מניעת מצב שאנשים מסוימים, נניח גבוהים יותר, יקבלו עדיפות זה לא ערך? זו דוגמה פשוטה, לא דימונית…, להמחיש לך ששוויון זה ערך ואפילו ערך רצוי (כנראה גם בעיניך). אין פה שום פרדוקס ושום נעליים: מצב א הוא מצב שבו יש פריבילגיות לגבוהים ומצב ב הוא שאין להם, וכל זה בשם ערך השוויון.

                    3. אתה לא קראת את כל דבריי פה עם טירגיץ. היכבד וקרא. כל הדברים שדיברתי פה היו על אפליה מתקנת והוא השוויון שעליו מדברים בכל מקום בתקשורת ובאקדמיה. שוויון של חוסר אפליה לא רלוונטית הוא לא משהוא פוזיטיבי אלא פגיעה בערך הצדק וזהו. הבלבול ביניהם הוא מכוון והוא כלי נשק בידי הפרוגרסיבים שאיתם התחיל כל הדיון הזה.

                      אינטואיציה חזקה זו פשוט ראייה אובייקטיבית. אני אכן מצפה שאנשים אחרים יראו את מה שאני רואה אם יפנו את מבטם לזה. ואם לא אז או שאני משוגע או שהם עיוורים אבל המצב הרגיל שהוא שבאמת אנשים לא רואים כי הם לא מתבוננים (הם לא חכמים. הם אוילים וכסילים וחסרי דעת ודעתי נחשבת מ (חוסר) דעתם. אין פה מקום לדמוקרטיה או סובלנות. יש פה טעות שלי או שלהם. הם צריכים להתבונן היטב בץתודעתם לאור דבריי לחשוב ואז לגבש דעה ולא להםריח את (חוסר) דעתם כעשן סיגריות

                  2. אם לא שמת לב כל הדיון הזה התחיל עם מה שהרב מיכי קרא לו “ליברליזם אנליטי נגטיבי” שנובע מהפוסטמדודרניזם ושבאמת הוא לא ליברליזם אלא פרוגרסיביזם. אז הזכרתי את אל השוויון לו הם עובדים וזה כמובן השוויון הסוציאליסטי קומוניסטי ( למען האמת הוא גרוע מהם פי כמה) ואז אמרתי ששוויון הוא לא ערך כי השוויון הסוציאליסטי הוא אנטי ערך וערך ריק. והשוויון של חוסר אפליה לארלוונטית הוא פשוט שם אחר לחוסר צדק אז הוא לא שוויון אלא צדק. למעשה אם תחשוב על זה כל צדק כלשהוא בעולם פועל נגד אפליה לא רלוונטית (כלומר שמישהוא שחושב שהוא מיוחד והוא לא מקבל משהוא שלא מגיע לו בגלל מיוחדותו שאינה. זה גורר את כל חוסר הצדק שבעולם- רצח גנבה ניאוף אונס, רמאות שוחד גזלה וגנבה עושק). זו לא סתם סמנטיקה כי הפרוגרסיבים תחת חסות הצדק מנסים לדחוף לנו מתחת לסף ההכרה את האל הסוציאליסטי ( יותר מדויק הפוסטמודרני )נשלהם . זה בדיוק הכשל שאתה נפלת בו.

                    1. קראתי מצוין. תקרא את ההתבטאויות שלך ותראה שבחלקן הגדול אתה מדבר על “שוויון” בכלל.
                      לגופו של עניין מדבריך האחרונים עולה כנראה שאתה לא מתנגד להגדיר שוויון כערך (כל עוד לא מדברים על אפליה מתקנת , שבעיקרון גם אני מתנגד לה).
                      לגבי התבטאויותיך על האינטואיציה. טוב יש לי הרגשה שאתה הרבה פחות טיפש מהדברים שאתה משחרר כאן (אם כי כנראה הרבה פחות חכם ממה שאתה מחשיב את עצמך).

                      מעבר לזה לא יכול לעזור לך עם הדימונים שבתוכך (יש לי בשפע משלי).

                      שא ברכה

                    2. אני אכן מתנגד לשימוש במילה שוויון בשום הקשר. רק במילה צדק.וגם בה במינון מוגבל. זה עניין סמנטי שיש לו השלכה מהותית על התודעה ( סמנטיקה היא במקרה הזה “משהוא”) ביחס לשוויון הסוציליסטי. בכל הדורות כולם נחמו בעד צדק ואף אחד לא דיבר על שוויון וכל מי שדיבר על זה בעבר יצא שהוא שקרן ורמאי ( תומס ג’פרסון למשל). לכן כשמישהוא מדבר על זה יש לי נוגדנים לזה שמזהים שמדובר ברמאי ( שלמעשה רוצה להתקדם חברתית באמצעות מלחמתו לשוויון) . גם ביחס לצדק זה נכון אם כי ברמה הרבה יותר פחותה. על צדק אפשר לדבר כשצריך.

              1. עמנואל אתה עוסק בגניבת דעת. תיזהר שלא יבוא שוטר…
                נכון שמושג השוויון עבר אינפלציה, אפילו מפלצתית, בעידן המודרני. מכאן לא נובע שהוא לא היה קיים בעולם העתיק.
                תעשה לך קצת סדר בראש: צדק אכן קודם לשוויון אבל מכאן לא נובע ששוויון הוא לא ערך (אני אפילו לא מתיימר לטעון שהוא ערך ראוי בעיניי, רק שהוא ערך. נקודה).

                נתתי לך דוגמה פשוטה כדי לא לעורר את דמוניך (שוויון בתור). אם נותנים למישהו קדימות בתור ללא סיבה מוצדקת אז זה לא רק שזה “אי צדק”. התיאור הנכון יהיה: זה אי צדק בגלל פגיעה בערך השוויון. משמע השוויון הוא ערך….

                1. טוב. כתבתי פה שרשור שלם עם טרגיץ בשביל להראות למה הוא לא ערך. אבל זה היה שוויון סוציאליסטי. אם כי אני חושב שהדברים חלים גם על ה”שוויון” מהסוג השני. בכל מקרה זה לא נכון שקדימות בתור ללא סיבה היא פגיעה בשוויון. היא פשוט חוסר צדק וזהו. לקחו משהוא ששייך למישהוא ( הקדימות בתור) והעבירו אותה למישהוא אחר בלי שזה מגיע לו. זה כמו גניבה וזהו. אין קשר בין גניבה לשוויון

                  אגב גם צדק כשלעצמו הוא לא בדיוק ערך מובהק. הוא יותר אמצעי מערך. כמו שמוסר הוא לא מטרת הקיום כך גם צדק. פשוט אא לחיות עם חוסר צדק. אבל פה זה כבר גמיש יותר. יש קצת ערך בצדק כשלעצמו.

                2. גם מה שאתה אומר הוא מוזר. אא לומר שצדק דוחה שוויון. צדק דוחה כל דבר. לא יכול להיות ערך שגורם לחוסר צדק. כלומר שדוחה צדק. לכן גם השוויון הזה השני הוא ריק ולא ערך. הוא פשוט שום דבר.

                  1. פלפולי סרק. הטענה שלך הייתה ששוויון באשר הוא הוא לא ערך. הדוגמה של קדימות בתור מפריכה את מה שאתה אומר..
                    אנחנו מתקוממים כנגד מצבים כאלה לא רק בגלל שהם לא צודקים (קומה ראשונה) אלא משום שהפגיעה בצדק באותם מקרים היא בגלל שיש פה יחס לא שוויוני (קומה שנייה).
                    שוויון נתפס כערך, אמנם תלוי לוגית בצדק, ופגיעה בו נתפסת כפגיעה בערך.
                    לא באמת מסובך להבין

                    1. נראה לי שמיצינו. אני יודע למה אני מתנגד למילה הזאת. לא ברור לי למה אתה אובססיבי דווקא בעדה. לכתוב פלפול סרק זה לא תשובה. זו זה סוג של חיים בהכחשה. זה נראה לי מאעה חזקה. לי מספיק להתקומם נגד מצב כזה כי זה לא צודק וזהו. אתה זה שמסבך את העניינים ( קומה ראשונה שניה וכו’ . זה פשוט חוסר צדק וזהו. כמו שגניבה זה חוסר צדק בלי בלבולי מוח . לפי שיטתך גם על רצח של אדם אחר ( או סתם או אפילו לעל מנת להציל את החיים שלי במקרה שהוא לא זה שמאיים עליי) ניתן לומר שזה לא שוויוני כי אני חושב שהחיים שלי שווים יותר משלו ( מאי חזית דדמך סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי) או בכלל שאני יותר שווה ממנו. בכלך מקרה אם כל אי צדק זה פגיעה בשוויון אז שוויון הוא משהוא ריק.

                    2. דברים כמו אלה שלך לפעמים הורגים אותי מצחוק. “פלפולי סרק” . באמת. זה היה הסבר יפה ופשוט ואתה כאילו מתעלם מזה כאילו לא נאמר בכלל וממשיך לטעון ( במין אוטיזם) שזה מפריך את טענתי כאילו לא אמרתי כלום בנידון . ממש סוג של עצימת עיניים ואוטיזם של שמאלנים ( אני לא יודע אם אתה שמאלני רק שזו סוג ההכחשה שהם אוהבים לחיות בה ). אח”כ מסבך בעצמך את העניינים עם כל מיני קומות ועוד טוען שלא הבנתי מה אתה רוצה כשמלכתחילה אני טוען שהמחשבה שיש פה פגיעה בשויוןן היא פאטה מורגנה ( כלומר שגם אני רואה מה שאתה רואה וטוען שזה דמיון וזהו)

                      תהיה בריא

                    3. בוא רק נחדד את העניין. כבר היסכמנו שליצור שוויון בכוח בין אנשים זה חסר ערך . אין עניין לעשות את זה . ולא להפלות כשאין הצדקה זה גם לא ערך משום שזה משהוא נגטיבי. ערך זה משהוא שיש להגשים. מטרה שיש לפעול למענה. אבל אין עניין בכוח ללכת לחפש הפליות לא מוצדקות בכל מיני מקומות. אם צצה אחת כזאת לפנינו אז צריך לתקן כמו כל אי צדק אחר שבא לפנינו . לטעון שמניעת אפליה לא מוצדקת זה ערך זה כמו לטעון שמניעת גניבות זה ערך. זה לא ערך. זה פשוט משהוא שצריך לעשות כי אי אפשר לחיות עם גניבות. יצרנות ויושר ( שאדם מעצמו נמנע מלגנוב כי מבין שזו לא הדרך וכי פגיעה באדם אחר היא פגיעה בשאר האנושות וגם בו) הם כן ערכים כי זה משהוא פוזיטיבי ויצרני ומגשים.

                    4. עימנואל
                      פעם עוד היה פה אדם שששחרר פלפולי סרק בויכוח שלו איתי והיו הדמונים שלו שקלקלו את כל מה שאמר.
                      מהתגובה האחרונה אני לומד שהאדם נעלם ורק הדימונים נשארו לחגוג.
                      חג שמח!

  15. ויש גם את הפקיסטנים ששולטים בטליבאן ודוחפים אותם למטרותיהם הגיאו פוליטיות שעיקרם המלחמה “הלאומית” שלהם בהודו. ניצן דוד פוקס מרחיב על כך כאן:
    https://greatgame.blog/2017/09/01/%d7%94%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8-%d7%90%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%9f/

    המטרה של להיכבש בידי אמריקה היא המטרה של המדינה האירופית הזעירה “גרנד פינוויק” בסרט העכבר ששאג.

    חוסר המשמעות של כפיית מצוות על אתאיסטים איננו הגורם היחיד. נדרש גם חופש המחשבה. לכאורה לא תתורו מונע את חופש המחשבה אבל הרב כבר מזמן הפך את האיסור לאות מתה.

  16. למה אתה אומר שזה שרבנים חרדים לא תוקפים את השאלים זה אומר שהם רואים אותם כמקיימים את “אל יבוש מפני המלעיגים” וכל מה שכתבת
    אני חושב שרבנים יתקפו תופעה משתי סיבות, או שזה דבר שמושך ויש חשש לנהירה אחריו, או שזה דבר שמנסים לכפות עלינו.
    בשאלים ותופעות דומות אין אף אחד מהחששות האלה ולכן גם אין סיבה לצאת נגד זה יותר מדי.

    1. לצעוק, להתעלם או למתן? (לשמואל)

      בס”ד עש”ק כי אהבך ה’ אלקיך תשא”ף

      לשמואל – שלום רב,

      צעקות ופשקווילים כנגד תופעה לא ראויה עלולה להוות פירסומת לאותה תופעה. מסיבה זו נוטים החרדים כיום להתעלם ממצעדי הגאווה, מחשש שעצם העיסוק הרב בתופעה עלול להכניס למה צעירים את המחשבה ‘לבדוק מה זה ועל מה זה’ ולהתחיל להתעניין בזה. קולות המחאה התקיפים באים בדרך כלל כשהתופעה נעשית מצויה בציבור, עד שכבר אי אפשר להתעלם.

      אבל יש שיקול נוסף, בפרט בתופעות שבאות מיסוד חיובי אך מתעוות וגולש לפסים שליליים, שצריך מלבד המחאה כנגד השלילה – גם להדריך ולהנחות איך מעצימים את הצד החיובי בלי לגלוש לכיוונים שליליים. בפרט אמורים הדברים בהגזמות של בעלי תשובה, שרתיעתם מהכיעור שראו בעולם החילוני – מביאה אותם להגזמה בתגובת הנגד לממדים בלתי ראויים. כאן צריך לתת להם גם את ההדרכה הסבלנית: איך לעלות בלי ליפול.

      אחת הדוגמאות למצב כזה היא תנועות ‘נשות השאלים’ למיניהן. מדובר בעיקר בבעלות תשובה שבאו מרקע חילוני, ואת סלידתן מהפריצןת ב’עולמן הישן’ הן מנסות להביע ע”י הקצנה לצד השני. ה’שאל’ כשעצמו הוא מנהג שהיה נפוץ בישראל עד לפני כמאה שנה בחוגים רחבים. כשאני רואה את תמונת אימו של אבי ז”ל או את תמונת אימו של הראי”ה קוק – אני רואה אישה שראשה וכתפיה (לא פניה!) עטופות ברדיד כדברי הרמב”ם

      הבעיה מתחילה כשההידור גולש לפסים לגמרי לא מהודרים – ניסיונות לכפות התנהגות זו על חברות או בנות משפחה, הימנעות מטיפול רפואי ומשליחת ילדות לבית ספר – כאן כבר נדלקת ‘נורה אדומה’ שמצריכה בירור אם מדובר בחומרה והידור או ב’יציאה מנורמליות’ למחוזות הטירוף.

      בכגון זה נראית מגמה מעורבת. מחד יצא כרוז חריף של בד”ץ העדה החרדית נגד ‘נשים שעקרו דעת תורה’, ומאידך, נשמעו קולות מתונים יותר כמו קולו של הרב בן-ציון מוצפי, שעשה הבחנה בין יסוד ההידור בצניעות שהוא חיובי לבין כל התופעות השליליות הנובעות מההגזמה ואי קבלת הדרכה תורנית, בירור היסוד הטוב מהסיגים השליליים שנלוו אליו (ראה בויקיפדיה, ערך ‘נשות השאלים’).

      כש’תוכחת מגולה’ מלווה גם ב’אהבה מגולה’, בביקורתיות שיש בה גם הבנה – אז יש לה סיכוי גדול להתקבל, ולהיות לביקורת יעילה!

      בברכה, אליעם פיש”ל וורקהיימר

      כתב בשעתו הרב ליאור אנגלמן, שהידרדרותם של היחסים בין בן סורר ומורה והוריו, שהגיעה לניכור כזה עד שאפילו האם איבדה את אהבתה ורחמיה על בנה – מתחילה להיעצר ברגע שההורים נאלצים לקרוא לבנם השנוא, חרפת חייהם: ‘בננו זה’.

      הם כבר מזמן חדלו לראות זה את זה כבני משפחה. כשההורים נאלצים לומר בפה מלא ‘בננו זה’ – מתחיל להיווצר סדק בחומת השנאה. אחר שהם ישובו ויודו ‘בננו זה’ – הם לא יימשיכו אלה ישובו אל זקני העיר שישכינו שלום ביניהם ‘ישיבו לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם’. גם הבן ששמע שוב את הוריו אומרים עליו: ‘בננו זה’ – ייפתח מחדש להקשיב להם. התהליך לא ייגמר ב’בית הסקילה’ אלא ב’בית ההשכלה’ 🙂

        1. כניסה לכיפה: עונש או קנייתי ריסון עצמי?

          ס”ד ח”י באלול תשא”ף

          ל’שמשון’ – שלום רב,

          ה’כניסה לכיפה’ נעשית רק לגבי רוצחים (שלגביהם יש עניין מיוחד להורגם, כדברי הרמב”ם), או על אדם העובר בצורה סידרתית על עבירות חמורות שעונשן כרת או מיתת בית דין והוא מותרה ולוקה וחוזר שוש ושוב על החטא, מצב קיצון נדיר מאד.

          ברם גם למי שהגיע למצב זה יש פתח מילוט: אחרי ה’דיאטה הבריאטרית’ שעשו לו ה’לחם צר ומים לחץ’ – הוא יכול ‘לקחת את עצמו בידים’ ולאכול מהשעורים בשיעור מצומצם ולא להתמלא מהן עד ל’התפוצצות’. ירסן את תאוותו ויינצל!

          כך יכולה ה’כיפה’ להפוך מעונש נורא, לפתח לחיים מתוקנים – חיים של ריסון עצמי מתמיד, המעיד על הפנמת התשובה ועזיבה מוחלטת של דרך החטא!

          בברכת ‘תהא שנת פירות בריאים, פדהצור פיש”ל פרי-גן

          בברכה, אפו”ר

  17. והציבור הכללי מתלונן שחרדים אינם מתגייסים.. אם יש משהו שיציל את המדינה מיידי הפונדמנטליזם החרדי זאת העובדה שלחרדים אין גישה המונית לנשק שהרי על פי נתוני הלמ”ס החרדים יהיו רוב במדינה בעוד חמשים שנה בערך ולכן ייתכן מאוד שבעתיד יהיה רוב חרדי שנשלט על ידי ממשלת מיעוט צבאי

השאר תגובה