הצעה לראש הממשלה בנט (טור 474)

בס"ד

בימים אלו נפתח מושב הקיץ של הכנסת, והפלונטר שמלווה אותנו שנים עדיין בעיצומו. להערכת רבים, סביר שהממשלה תיפול בקרוב ונלך לבחירות. הסחטנות של כל ח"כ בעיצומה, כל אחד למטרותיו הוא (כשרוח הבחירות נושפת בעורפם). מפלגת רע"מ מקפיאה את חברותה בקואליציה, ושישים החברים שמרכיבים אותה (חלקם מוקפאים), שעשויים מדעות וכיוונים שונים לגמרי, לא באמת יכולים לתפקד. קואליציה של 60 ח"כים, ובפרט כשדעותיהם כל כך מנוגדות, לא יכולה לשרוד ולתפקד במצב כזה. הבעיה שלא רואים אלטרנטיבה באופק. עוד בחירות יכולות להביא אותנו לאותו תיקו שמלווה אותנו כבר שנים. בנט נלחם על שרידות הקואליציה שלו, אבל הוא מתעקש לקיים קואליציה שלא באמת יכולה לנהל את המדינה. כיום אין כבר באמת קואליציה. למרות שאני עדיין מתרשם שבנט הוא אדם ישר בבסיסו, שבאמת אוהב את המדינה וחפץ בטובתה, התנהלותו בימים אלו מאד מאכזבת אותי. מסיבות של אינרציה, אי נעימות, ואולי גם רדיפת כוח ומעמד, הוא ממשיך להילחם בכל דרך על קיומה של קואליציה לא מתפקדת שלא באמת יכולה לנהל את המדינה. הייתי מצפה ממנו כאדם ישר ופטריוט ישראלי להחזיר את המפתחות ולחזור לציבור. אלא שגם זה כאמור לא מוביל לאופק אופטימי יותר. אה, ויש עוד נקודה חשובה שאקדיש לה סעיף נפרד.

האם יש אצלנו תיקו פוליטי?

ברקע הדברים צריך לזכור שאין במדינה תיקו פוליטי. כבר שנים רבות ההכרעה של הבוחר היא מאד ברורה: ימין עם קצת מרכז (כידוע, אין באמת הבדל בין רוב הימין לרוב המרכז. זה סתם סנטימנט). הגוש הזה מהווה את הרוב המוחלט והגדול מאד של הבוחרים ושל הכנסת.

מי שאחראי לתחושת התיקו הוא המונח 'מרכז-שמאל', שנעשה כל כך פופולרי במחוזותינו. הוא נולד בגלל הביביסטים ומתנגדיהם, והוא שיוצר את אשליית התיקו. יש תיקו מתמשך בין הימין לבין המרכז-שמאל (ועוד ימין), למרות שאין שום תיקו בין ימין לשמאל. אז למה תמיד מחברים את המרכז עם השמאל דווקא, וכך יוצרים תיקו מלאכותי? התשובה לכך פשוטה: מפני שהמרכז והשמאל מתנגדים שניהם לביבי (שהוא כידוע ה"ימין" האולטימטיבי ומוצאו ממרוקו, גם אם יחזיר את כל ארץ ישראל לפלסטינאים, ידבר יידיש, יכרות ברית עם החמאס וינהיג מס של 100%). כשמסתכלים על הרכב הכנסות האחרונות, הוא מורה בבירור על כך שיש הכרעה ברורה וחד משמעית של הבוחר, ואין כאן שום תיקו. המסקנה היא שמה שתוקע את כל המערכת הוא ביבי כמובן. אם הוא היה מסתלק הצידה ונותן לאיש ליכוד אחר להוביל, הייתה קמה כאן ממשלת ימין על מלא למהדרין בלי שום בעיה בשבוע אחד.

כדאי שנשים לב לרגע להרכב הכנסת הנוכחית: הליכוד (29 ח"כים) ליברמן (7 ח"כים), סער (7 ח"כים), ימינה (7 ח"כים). סה"כ 50 ח"כים שהם ימין 'חילוני' על מלא. מכאן והלאה ניתן לצרף או את הדוסים (סה"כ 23 ח"כים) ו/או את מפלגות המרכז (לפיד וגנץ, סה"כ 25 ח"כים). הרי לכם ה"תיקו" המפורסם שבו כולנו תקועים: 98 ח"כים של ימין-מרכז שאין ביניהם הבדלים מאד גדולים בשום תחום מול של 22 שמאל. "חצי בחצי", כמו שאומרים הגששים (הוא לקח החוט מאריך היא לקחה את הדירה, המכונית, הדישוושר, הטיזוושר והקקאו). זה לא הזוי? אז איך מהרכב כנסת כזה יוצא מצב של 'תיקו' פוליטי שאנחנו לא מצליחים להיחלץ ממנו? טוב, את זה כבר הסברתי: ביבי כמובן.

במצב שנוצר, לדעתי מתבקש שבנט יכנס מסיבת עיתונאים, אפשר ורצוי כבר היום או מחר, ויציג בפני הציבור הצעה שאי אפשר לסרב לה. כשירות לציבור ולבנט אכתוב כאן את הנאומון שהייתי מציע לו לשאת בפנינו.

הנאום

אזרחי ישראל.

ממשלה זו הוקמה מתוך רצון להוציא את ישראל מהתיקו המלאכותי שבו היא שרויה כבר מזה כמה שנים ומשלטונו המושחת והמשחית של ביבי. היא גם שמה לנגד עיניה את הערך הגדול בניסיון לחבר קצוות שונים בחברה כדי לפעול יחד למען המדינה בתחומים שבהם ניתן להגיע להסכמות, למרות שהדבר דרש ויתורים כואבים מכל חבריה וסיעותיה. כדי להקים אותה נאלצתי להפר כמה וכמה הבטחות שנתתי לפני הבחירות, מה שלדעתי היה מוצדק בנסיבות ששררו אז. יתר על כן, נאלצתי גם לקבל על עצמי תפקיד ראש ממשלה בהיותי ראש סיעה בת 7 ח"כים, מצב לא סביר בעל סיכוי נמוך לשרוד (ויש אומרים גם לא הגון, אם כי בזה אני חולק). זו נראתה לי האלטרנטיבה הפחות גרועה מבין אלו שעמדו בפנינו לאחר שהתקבלו תוצאות הבחירות דאז.

אלא שעקב המצב הפוליטי שנוצר בימים אלו, אין כבר הצדקה יותר להמשך קיומה של הקואליציה הזאת, ולוויתורים הכואבים שהיא דרשה ודורשת מאיתנו. במצב העכשווי היא לא יכולה כבר לתפקד ולנהל את המדינה כראוי. במצב כזה אין לנו אפשרות לחוקק ולזכות בהצבעות בכנסת וחרב ההכחדה מונפת מעלינו בכל רגע וסביב כל נושא. כתוצאה מכך מפלגות ואפילו חברי כנסת בודדים סוחטים אותנו לכיוונים שונים ומנוגדים, ואין לנו אפשרות להתנהל מולם ולנהל את המדינה באופן סביר.

אחת הבעיות הקשות במצב הפוליטי שנוצר, וכאן אני מדבר כאיש ימין מובהק, היא שהקואליציה הנוכחית, שכאמור הייתה תוצאה של אילוץ, לא מבטאת את רצון העם. העם מכריע בצורה עקבית וברורה כבר שנים רבות לכיוון של ממשלת ימין, או ימין-מרכז. זה רצונו הברור של הבוחר, אבל הוא לא יכול להתממש בגלל ביבי וכנופיית אומרי ההן ומלחכי הפינכה שלו, שלא מאפשרים להקים ממשלה שתבטא בצורה מיטבית את רצון הבוחר. ה"תיקו" הפוליטי שמדברים עליו כל הזמן הוא מלאכותי. אין תיקו, ולא היה תיקו כבר מזה שנים. התיקו הוא סביב ביבי ולא סביב אידאולוגיות וערכים, או כיוונים פוליטיים. אם הוא היה מסתלק ומאפשר לאיש ימין אחר (ממפלגתו) להקים ממשלה, רצון הבוחר היה מתממש בצורה הכי הולמת. אבל למרות שבציבור אין תיקו, הפוליטיקה שלנו נמצאת בתיקו מתמשך, וזו עצמה בעיה שדורשת פתרון, שאינו נראה באופק.

במצב שנוצר, עומדות בפנינו שלוש אפשרויות: הראשונה היא להמשיך את הדשדוש העכשווי ולנסות לשרוד עם 60 ח"כים מקרטעים. אין סיכוי לדבר הזה, וגם אין הצדקה למחירים שהוא דורש מכולנו. אם התפוקות של הממשלה אינן מה שקיווינו לו, מהי ההצדקה למחירים ולוויתורים שעשינו ואנחנו עושים?! אני אדם שאינו שואף רק לטובתו האישית (כמו ביבי), ולכן איני יכול להרשות לעצמי ולמדינה להמשיך להתנהל בצורה כזאת. האפשרות השנייה והמתבקשת היא ללכת לבחירות, ולהחזיר את המפתח לבוחר. אלא שסביר מאד שגם זה לא ישנה את ה"תיקו" הנצחי שלנו, ואת עיוות רצונו של הבוחר, בדיוק כמו שקרה בארבע המערכות הקודמות.

על כן, מתוך מחויבותי לטובת המדינה אני מעלה כאן הצעה שלישית: לא ללכת לבחירות, אלא להקים ממשלה בכנסת הנוכחית בראשותו של הליכוד, בתנאי שביבי מפנה את מקומו למנהיג ליכודי אחר. אני עצמי ומפלגתי נצטרף בשמחה לממשלה כזאת כמרכיב אחד ממנה.

שימו לב שממשלה כזאת יכולה בקלות לכלול בין 75 ל-100 ח"כים, ועל אף הרוחב שלה היא תורכב ממפלגות בעלות השקפות די דומות ברוב התחומים (בניגוד לממשלה הנוכחית שלמרות שהיא מצומצמת אין בתוכה הסכמה בתחומים רבים ומרכזיים). לכן לא תהיה לממשלה המוצעת כאן שום בעיה לתפקד והיא כמובן תבטא את רצונם של רוב האזרחים, כפי שאמור להיות בדמוקרטיה.

בגלל מחויבותי לעמיתי וידידי יאיר לפיד, ראש הממשלה החליפים, שנהג כלפיי ביושר ובנאמנות ובשיתוף פעולה מלא, אני מוצא חובה לעצמי לדרוש שאחרי שהליכוד יסיים את מחצית הקדנציה, תקוים רוטציה איתו והוא ימונה לראש ממשלה (חליפי, לפי החוק הקיים), וכמובן יהיה מחויב לקווי היסוד של הממשלה שתוקם.

אני מודע היטב לכך שהליכוד בראשותו של ביבי הוא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, ויכולה לעלות הטענה שהדרישה שלי אינה הוגנת, שכן לכאורה היא לא מכירה בהכרעת רוב המצביעים. אבל אני חולק על כך. הציבור בארץ, כמו גם חברי הכנסת, נחלק בין אוהדיו לתומכיו של ביבי. אין רוב בציבור, ועוד פחות מכך בכנסת, שרוצה אותו כראש ממשלה. יתר על כן, גם בין אוהדיו המושבעים ביותר אני מניח שרובם (אפילו מבין תומכי הליכוד, ובוודאי ממצביעי הימין בכללותו, שהם רוב אזרחי המדינה), מעדיפים ממשלת ימין בלי ביבי על פני ממשלות לא ימניות (בטח ממשלת ה"אסון" ה"שמאלנית" כפי שהם נוהגים לכנות את הממשלה הנוכחית). ממשלה בראשותו של איש ליכוד אחר אינה רק בעלת סיכוי מעשי גבוה יותר להתקיים, אלא היא גם מתאימה לרצונו של ציבור רחב יותר מכלל המצביעים. לכן דווקא ההתעקשות על ביבי מביאה לעיוות רצונם של רוב הבוחרים. הקואליציה שתקום לפי הצעתי זו היא המוצא המתבקש והישר, שמתאים לרצון רוב האזרחים ופותר בצורה מלאה את הפלונטר הפוליטי.

אשמח לתשובת הליכוד ושאר המפלגות עד סוף השבוע. באם תגיע תשובה – אני אתפטר מיד ואפנה את מקומי למועמד הליכוד (או לפיד, לפי הסכם הרוטציה). באם לא תגיע תשובה – נצא למערכת בחירות נוספת. שיהיה בהצלחה לכולנו.

ניתוח קצר

כאן כבר אני (מיכי) מדבר. זוהי הצעה הוגנת ומתבקשת. זו גם הדרך היחידה שמאפשרת לפתור את הפלונטר ולהביא למימוש הולם של רצון הבוחר. האלטרנטיבות האחרות כנראה לא באמת ישנו את המצב וגם לא יביאו לייצוג נכון של הבוחרים. העלאת ההצעה הזאת משפרת את שלוש האופציות שעומדות בפנינו.

ראשית, האופציה השלישית, אכן להקים בפועל קואליציה וממשלה כזאת. הסיכוי להצעה זו הוא אולי קטן אבל אינו אפסי לדעתי, שכן אפילו חדלי האישים מהליכוד עשויים להתעשת ולהבין שתפקידם אינו לדאוג לביבי אלא למדינה ולאג'נדה שבשמה הם נבחרו (לימין, עאלק).

שנית, גם אם המפלגות הרלוונטיות ידחו את ההצעה, היא לפחות מציבה מראה מול עינינו. כעת יהיה ברור לכל מה המוטיבציות של כל הצדדים במגרש הפוליטי, מי אדם ישר שדואג למדינה ולאג'נדה שהתחייב  לקדם, ומי אופורטוניסט שדואג רק לעצמו, וכמובן גם אשם במצב שנוצר. אני מקווה שעם דחיית ההצעה, במקרה שהיא תידחה, אנשים יסיקו את המסקנות המתבקשות בבחירות הקרובות, ואולי אפילו הליכוד יסיק את המסקנות ויציב בהן מועמד אחר (אם כי קשה לי להאמין שלוחכי פנכתו של האליל אכן יעשו זאת). אם כן, העלאת ההצעה הזאת יכולה בסופו של דבר לשפר את הסיכוי לקבל תוצאה מכריעה גם אם מחליטים כן ללכת לבחירות (האופציה השנייה).

ולבסוף, אם לצורך הדיון אתעלם מהיושר וממה שמתחייב במצב הנוכחי ואתייחס להצעה הזאת כתרגיל פוליטי, חשוב לשים לב שיש גם יתרון פוליטי קר בבסיס העלאת הצעה כזאת. אם בנט יעביר את תכניתו זו לרע"מ, אפילו אם לא יציג אותה לציבור, ונדמה לי שאין צורך להסביר להם שכל ההישגים שלהם יאבדו כאן באחת (הם חוזרים לאופוזיציה ביחד עם חבריהם מן המשותפת), נדמה לי שיש סיכוי לא רע שהם יקפיאו את הקפאתם. במקרה כזה אפילו האופציה הראשונה (להמשיך לקרטע עם 60 ח"כים) תהיה עם סיכוי קצת יותר גבוה.

בשולי דבריי אומר שייתכן שיש מניעה חוקית כלשהי לצעד כזה (לפי חוק יסוד הממשלה החדש. איני יודע). במקרה כזה ניתן לשנות את החוק על ידי אותו רוב שיסכים להצעה. כידוע, חוקי יסוד הם בין כה וכה רק המלצות זמניות אצלנו.

זהו, סיימתי. כעת אתם יכולים להתחיל לחרף ולגדף אותי ואת כל השמאלנים כמותי (אלו שברוב שמאלנותם רוצים שתהיה כאן ממשלת ימין).