אינסוף פוטנציאלי וקונקרטי

אין כאן שום כיבוס מילים, אלא הבחנה קטגורית וחד-משמעית בין שני מושגים שונים לחלוטין שמבלבלים ביניהם תדיר: אינסוף קונקרטי (אקטואלי) בשרשרת סיבתית/הסברית לבין אינסוף פוטנציאלי בטווח הזמן.

כדי להבין זאת בבהירות, יש לחלק את הדיון לשני צירים נפרדים: ציר ההסבר הסיבתי וציר הזמן.

1. ציר הסיבתיות: רגרסיה אינסופית היא אינסוף קונקרטי

כששואלים "מדוע קיים היקום (או אירוע מסוים בו)?", הצעת שרשרת אינסופית של סיבות שכל אחת מהן מוסברת על ידי הקודמת לה (א' על ידי ב', ב' על ידי ג' וכן הלאה עד אינסוף) אינה מהווה הסבר כלל, אלא התחמקות מהסבר. זוהי הדוגמה המפורסמת של "צבים כל הדרך עד למטה".

כדי ששרשרת סיבות כזו תיחשב כהסבר מלא וממשי למציאות הנוכחית, היית חייב להציב ולהניח את כל אינסוף החוליות הללו כקבוצה סגורה ומורכבת בפנינו ברגע זה. זהו בדיוק אינסוף קונקרטי – הנחת אוסף אינסופי שלם וגמור של שלבים. כיוון ששרשרת נסוגה אינסופית אינה מסבירה דבר ואינה מציגה חוליה ראשונית שתסביר את עצם קיומה של השרשרת כולה, התבונה מחייבת אותנו לעצור בחוליה ראשונית שאינה זקוקה לסיבה מחוצה לה.

2. ציר הזמן: קדמות ואינסוף פוטנציאלי

מנגד, הטענה שאלוהים (או הסיבה הראשונית) היה קיים תמיד אינה מניחה אינסוף קונקרטי.

הטעות הנפוצה – המופיעה כבר אצל רב סעדיה גאון ובספר חובות הלבבות – היא לדמיין שתהליך הנצחיות אומר ש"התחלנו בנקודה שנקראת מינוס אינסוף וצעדנו ימינה עד להווה". תהליך כזה הוא חסר פשר ואינו מוגדר מתמטית, שהרי אין נקודה כזו "מינוס אינסוף" על ציר המספרים.

אבל ההסתכלות הנכונה היא מן ההווה אחורה. כשאני אומר שאלוהים הוא נצחי או קיים אינסוף זמן, אינני טוען טענה פוזיטיבית על אוסף אינסופי של רגעים שנצברו, אלא טענה נגטיבית/פוטנציאלית: לא היה זמן שבו אלוהים לא היה קיים. כל רגע זמן שאי פעם תעלה בדעתך – אלוהים נמצא בו. זהו שימוש במושג אינסוף כגבול פוטנציאלי ("ארוך כרצונך") ולא כמספר קונקרטי.

3. מדוע לא להחיל את זה על היקום עצמו?

האם מבחינה לוגית טהורה אמירה פוטנציאלית כזו על ציר הזמן ("לא היה זמן שבו היקום לא היה קיים") יכלה להיאמר גם על היקום?

ברמה המושגית של ציר הזמן כשלעצמו – אכן כן, קדמות זמנית כשלעצמה אינה אינסוף קונקרטי. אולם היקום נדחה כחלופה לקיומו של אלוהים משתי סיבות יסודיות:

1. קונטינגנטיות וסיבתיות (עקרון הטעם המספיק): עצמי היקום החומריים הם אפשרי המציאות (קונטינגנטיים) ואינם סיבת עצמם. גם אם תטען שהחומר היה קיים תמיד, עדיין נדרש טעם מספיק לכך שקיים יקום מורכב וספציפי כזה ולא כלום.
2. העובדות המדעיות: הפיזיקה המודרנית (תיאוריית המפץ הגדול) הראתה שהיקום אינו קדמון, אלא נוצר לפני כ-14 מיליארד שנה, ויחד איתו נוצרו גם החלל והזמן עצמם. לפיכך, השאלה "מה היה זמן רב אחורה לפני המפץ" אינה מוגדרת, בעוד היחס בין אלוהים ליקום אינו יחס של קדימה זמנית אלא של תלות סיבתית ומהותית.

   ומעבר לכל, אפשר לומר שהיקום היה קיים תמיד במובן הפוטנציאלי. אבל זה לא נותן מענה לדרך היווצרותו ולא מייתר את אלוהים.