בבא קמא ג א
שלום כבוד הרב, הגמרא בבבא קמא כותבת
טעמא דכתב רחמנא משלחי רגל השור והחמור הא לאו הכי במאי מוקמת לה אי קרן כתיב אי שן כתיב איצטריך סד"א אידי ואידי אשן והא דמכליא קרנא° הא דלא מכליא קרנא° קמ"ל
ורש"י על המקום כותב
אידי ואידי – ושלח וביער תרוייהו אשן ושלח אתא לחיוביה היכא דלא כליא קרנא דמשמע כגון שאכלה ערוגה וסופו לחזור ולצמוח אבל לא כתחלה וביער היינו היכא דמכליא קרנא דמשמע וביער שמבער לגמרי
התוספות שם מקשים: הא דלא מכליא קרנא. פ"ה שחת שעתיד לצמוח אבל לא כתחלה וקשה והא מכליא קרנא שגם הבעלים הם יכולים לקצור אלא י"ל שטנפה פירות להנאתה מכל מקום קרי ליה לקמן לטניפת פירות להנאתה תולדה כיון דפשטיה דקרא איירי באכילה דמכליא קרנא:
לא ממש הבנתי את קושיית התוספות למה הם בדיוק מתכוונים, למה קשה להם עם פירוש רש"י ללא מכליא קרנא
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
קושיית התוספות על רש"י בבבא קמא (ג ע"א) נוגעת להגדרת המושג "מכליא קרנא" (כילוי הקרן/הגוף).
פירוש רש"י והקושי שבו
רש"י מפרש ש"לא מכליא קרנא" עוסק במקרה שהבהמה אכלה שחת (תבואה צעירה ירוקה). כיוון שהשחת עתידה לחזור ולצמוח מחדש (גם אם לא באיכות של התבואה המקורית), רש"י רואה בכך מקרה שבו הנזק אינו כילוי מוחלט של הגידול, ולכן קורא לזה "לא מכליא קרנא".
על כך מקשים התוספות: "והא מכליא קרנא! שגם הבעלים הם יכולים לקצור".
כלומר, מדוע רש"י מחשיב אכילת שחת כנזק שאינו מכלה את הקרן? הרי הבעלים עצמם היו יכולים לקצור את השחת הזו כעת ולהשתמש בה למאכל בהמות. ברגע שהבהמה אכלה את השחת עכשיו, היבול והערך הקיים שהיו לבעלים ביד ברגע זה – כלו ונפסדו לחלוטין! העובדה שבעתיד הרחוק יצמח יבול חדש מתוך השורשים, אינה משנה את העובדה שהנכס/היבול שהיה קיים עכשיו כלה לחלוטין בידי הבהמה ("מכליא קרנא"). זה היה צומח מחדש גם אם הבעלים היו קוצרים את השחת.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
תודה רבה הרב!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer