בבא קמא ג א

קושיית התוספות על רש"י בבבא קמא (ג ע"א) נוגעת להגדרת המושג "מכליא קרנא" (כילוי הקרן/הגוף).

פירוש רש"י והקושי שבו

רש"י מפרש ש"לא מכליא קרנא" עוסק במקרה שהבהמה אכלה שחת (תבואה צעירה ירוקה). כיוון שהשחת עתידה לחזור ולצמוח מחדש (גם אם לא באיכות של התבואה המקורית), רש"י רואה בכך מקרה שבו הנזק אינו כילוי מוחלט של הגידול, ולכן קורא לזה "לא מכליא קרנא".

על כך מקשים התוספות: "והא מכליא קרנא! שגם הבעלים הם יכולים לקצור".

כלומר, מדוע רש"י מחשיב אכילת שחת כנזק שאינו מכלה את הקרן? הרי הבעלים עצמם היו יכולים לקצור את השחת הזו כעת ולהשתמש בה למאכל בהמות. ברגע שהבהמה אכלה את השחת עכשיו, היבול והערך הקיים שהיו לבעלים ביד ברגע זה – כלו ונפסדו לחלוטין! העובדה שבעתיד הרחוק יצמח יבול חדש מתוך השורשים, אינה משנה את העובדה שהנכס/היבול שהיה קיים עכשיו כלה לחלוטין בידי הבהמה ("מכליא קרנא"). זה היה צומח מחדש גם אם הבעלים היו קוצרים את השחת.