בחירה חופשית שיש לה משמעות אלוהית ולא מפרה את הדטרמניזם במשמעותו הפיזיקלית

ההצעה שלך לפתור את הסתירה באמצעות תורת הקוונטים ומצבי סופרפוזיציה היא בהחלט מעניינת, אך לדעתי היא נופלת בכמה נקודות יסודיות, והיא מבוססת בחלקה על הבנה שגויה של טענותיי לגבי חוקי הפיזיקה.

ראשית, חשוב לי לתקן את הנחת היסוד בשאלתך: הבחירה החופשית, כפי שאני מתאר אותה, אכן מהווה חריגה מחוקי המכניקה ועקרון הסיבתיות הפיזיקלי (האלקטרון במוח זז ללא כוח פיזיקלי קודם שפעל עליו), אך היא לא סותרת את חוק שימור האנרגיה. הרצון האנושי לא מייצר אנרגיה יש מאין; הפעולות הפיזיקליות משתמשות באנרגיה שהגוף צבר בעבר משינה ואוכל. הרצון רק משמש כמעין "מתג" שמתחיל את השרשרת ומתרגם אנרגיה צבורה לתנועה. גם חוק שימור התנע לא מופר, שכן התנועה תאוזן תמיד על ידי תנועה נגדית במערכת כדי לשמור על התנע הכללי. לכן, לא מתווספת אנרגיה חדשה ליקום.

שנית, לגבי ההצעה להשתמש בסופרפוזיציה קוונטית (בקופסה של ניוקומב או במוח האדם) כדי להימנע מחריגה מכללי הפיזיקה – הפתרון הזה פשוט לא עובד. תורת הקוונטים מתארת תהליכים שקורסים על פי התפלגות סטטיסטית נתונה. אם האדם (או הקב"ה) בוחר להקריס את הפונקציה לתוצאה מסוימת כדי לממש מטרה, הרי שהוא חורג מההתפלגות הסטטיסטית שקובעת הפיזיקה. ברגע שיש התערבות מכוונת, התוצאה לא תתפלג בהתאם למשוואת שרדינגר, וזוהי חריגה מחוקי הטבע הסטטיסטיים לכל דבר ועניין. לא חסכנו כאן את שבירת הפיזיקה, רק העברנו אותה מהמכניקה הניוטונית לקוונטית. כך גם הסברתי לא פעם מדוע החריגה מהסיבתיות בקוונטים לא מועילה להטמיע רצון חופשי בתוך הפיזיקה.

שלישית, וזהו הבדל מושגי קריטי שעליו אני עומד בספרי "מדעי החופש": תורת הקוונטים מספקת לנו לכל היותר אקראיות, אך אקראיות איננה בחירה חופשית. אקראיות היא אירוע שאין לו לא סיבה ולא תכלית. בחירה חופשית, לעומת זאת, היא תהליך טלאולוגי – אירוע שאין לו סיבה מכריחה מן העבר, אך יש לו תכלית שהוא שואף אליה בעתיד. אדם שפועל רק מתוך הגרלה קוונטית הוא לא סוכן מוסרי שאפשר להטיל עליו אחריות.

ולבסוף, לגבי פרדוקס ניוקומב וידיעת העתיד: הקושי בפרדוקס אינו רק טכני או פיזיקלי, אלא קושי לוגי-מושגי. הפרדוקס נועד להראות שאם לאדם יש בחירה חופשית אמיתית, אזי המידע על מה שהוא עתיד לבחור פשוט אינו קיים כעת. לדעת בוודאות מידע שאינו קיים זו סתירה לוגית פנימית, ממש כמו היכולת לברוא משולש עגול. הצעתך לשים את הקופסה (או את העולם) בסופרפוזיציה לא פותרת את בעיית ה"נביא הכל-יודע", אלא רק מאשרת שהוא בעצמו לא יודע מה יהיה, אלא מכין מציאות עמומה שתקרוס בעתיד. אם אתה מודה שהקב"ה לא יודע מראש מה תקריס, חזרת בדיוק לעמדה שלי – שידיעה מוחלטת מראש סותרת קיומה של בחירה חופשית.