לפני עיוור
שמעתי את התזה שלך לגבי הכשלת חילוני בעבירה. אם הבנתי נכון, אתה טוען שחילוני, אף שהוא מחויב במצוות, אינו יכול לקיים אותן במובן ההלכתי כל עוד לא קיבל על עצמו את המערכת ההלכתית. ומאותה סיבה, גם כאשר הוא עושה מעשה שנחשב לעבירה, אין למעשה הזה שם של עבירה מבחינתו. ממילא, גם האיסור להכשיל אותו אינו קיים, שכן הוא אינו עובר איסור.
השאלה שלי היא כזאת: לכאורה, לכל המצוות והאיסורים שהקב"ה ציווה יש טעם ותכלית. בין אם מדובר בתיקון העולמות העליונים, כפי שמבואר בקבלה, ובין אם מדובר בטעמים אחרים. כלומר, מעבר לעצם הציווי, יש למעשה האסור משמעות מצד עצמו, ובמעבר על האיסור נגרם פגם כלשהו.
אם כן, גם אם נקבל את דבריך שלגבי החילוני אין למעשה שם של עבירה, משום שהוא אנוס או מכל הגדרה אחרת שאתה מציע, עדיין לכאורה הפגם שנגרם בעולם כתוצאה מן המעשה קיים. למשל, נסיעה בשבת גורמת לפגם מסוים, בלי קשר לשאלה אם האדם הנוסע נחשב מבחינה הלכתית לעובר עבירה.
ומכאן השאלה: מדוע שיהיה מותר לי להכשיל אותו בעשיית מעשה שגורם לפגם? הרי גם אם מבחינתו אין כאן עבירה, עדיין מתרחש משהו שלילי במציאות. ובמובן מסוים, כולנו ניזוקים מן הפגם שנוצר בעולם. אז אני בעצם מה שאני עושה, גורם בעיה לכולם (למרות שהעושה עצמו לא חיי הלכתית). כלומר, גם אם אין כאן איסור של 'לפני עיוו'" במובנו ההלכתי הרגיל, עדיין לכאורה יש טעם להימנע מלגרום למעשה שפוגע במציאות. מדוע אפוא יהיה מותר לי לסייע לו לעשותו?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
ראשית, חילוני (אתאיסט, או מי שאינו מאמין במערכת הציווי האלוהי) אינו "בר מצווה ולא בר עבירה" במובן הדתי-הלכתי המעשי. מעשה הופך ל"עבירה" או ל"מצווה" רק כאשר הוא נעשה מתוך עמדה של מחויבות ועמידה מול ה'. בהיעדר עמדה כזאת, המעשה נעדר מעמד דתי, וממילא במישור ההלכתי הפורמלי של איסור "לפני עיוור" (שהוא איסור להכשיל אדם בעבירה) – אין כאן עבירה של הנכשל, ולכן גם אין איסור להכשילו.
כעת לגבי טענת ה"פגם בעולם" או ה"נזק הרוחני/אונטולוגי" שנגרם לדעתך מעצם המעשה האסור:
אותם פוסקים שדיברו על קיומו של "נזק רוחני" (כמו בסוגיית תינוק שיונק מנכרית), עמדו על כך שנזק רוחני נגרם אך ורק אם נעשה מעשה עבירה הלכתי. כאשר המעשה אינו מוגדר כעבירה (כגון באונס או כשהעושה אינו בר עבירה), אין מעשה עבירה וממילא בכלל לא ברור שיש נזק רוחני.
מבחן המבנה של איסור לפני עיוור בהלכה: אילו ההלכה הייתה פועלת לפי מודל תוצאתני שמטרתו למנוע "פגם פיזי/קוסמי בעולם", היית מצפה להוראות שונות לחלוטין ממה שנפסק בפועל:
- חד עברא דנהרא: במצב שבו האדם יכול לעשות את העבירה גם בלעדיי, נפסק שאין איסור "לפני עיוור" מדאורייתא. אם המטרה הייתה למנוע את ה"פגם בעולם", מה לי אם סייעתי בחד עברא או בתרי עברי? בשניהם הפגם התרחש בעולם בעזרי! העובדה שאין איסור רומזת שההלכה ממוקדת באחריות ובאיסור ההכשלה של הזולת, ולא בתוצאה הקוסמית.
- קטן: קטן אינו בר עונשין, ואין לגביו איסור "לפני עיוור" (אלא איסור "ספייה בידיים", שהוא דין נפרד המוטל על המאכיל).
ועדיין בשורה התחתונה ניתן לומר שהכשלת חילוני בעבירה היא בעייתית, אבל אין בה איסור הלכתי של "לפני עיוור".
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אם לא נגרם נזר רוחהי (ורק כאשר יש שם 'עבירה' אז יש נזק. ולכאורה זה מאוד מוזר), אז מדוע המסקנה שלך שהכשלת חילוני בעבירה היא בעייתית?
קרא שוב. זו לא המסקנה שלי.
סליחה, אבל לא הבנתי. אודה לרב אם יוכל להשיבני.
1. כתבת: "נזק רוחני נגרם אך ורק אם נעשה מעשה עבירה הלכתי. כאשר המעשה אינו מוגדר כעבירה (כגון באונס או כשהעושה אינו בר עבירה), אין מעשה עבירה וממילא בכלל לא ברור שיש נזק רוחני".
2. ובסוף: "ועדיין בשורה התחתונה ניתן לומר שהכשלת חילוני בעבירה היא בעייתית, אבל אין בה איסור הלכתי של "לפני עיוור".
אני הבנתי שבמענה לשאלתי, אתה סבור שכאשר אין 'עבירה' (שהרי חילוני אינו בר עבירות), אין נזק רוחני (וזה עצמו לדעתי צ"ב. שהרי לכאורה המצוות 'כפויות' על הקב"ה כמו המוסר, והתוכן שלהם לא משתנה בעקבות החלת ה'חיוב' של ה'מצווה'). ועם זאת, כתבת, שבשורה התחתונה ראוי לא להכשיל חילוני בעבירה. ואני לא מבין, אם באמת אין נזק רוחני, אז מה הבעיה להכשיל אותו בעבירה?
כתבתי שיש דעות שאין נזק רוחני. וכתבתי שניתן לומר ולא שזו המסקנה.
Please login or Register to submit your answer