מבנה הטרילוגיה לעומת הטורים באתר

בשני הספרים הראשונים של הטרילוגיה בחרתי במבנה של דיאלוג (הספר השלישי אינו בנוי כך, משום שהנושא ההלכתי שנידון בו פחות מתאים למבנה זה). הדמות של הלל, בן שיחי בספרים, היא אמנם בדיונית, אך היא מציאותית מאוד ובנויה מדמויותיהם של שואלים נבונים רבים שפגשתי לאורך השנים. הלל הוא בחור דעתן שלא מוכן לקבל תשובות של סיסמאות; הוא דורש יושר, בחינה של טיעוני הנגד, ומוכנות לבדוק גם את הנחות היסוד שלי בלי להסתיר את הנקודות החלשות שבהן.

הבחירה במודל הדיאלוג אינה מקרית. יש לה היסטוריה עתיקת יומין בליבון סוגיות פילוסופיות ומחשבתיות – החל מהדיאלוגים של סוקרטס ואפלטון, דרך ספר הכוזרי, וכלה בדיונים בספרות חז"ל. המבנה הזה מאפשר לי ללוות את הקורא צעד אחר צעד, ולהציב על השולחן את מכלול הטיעונים והקשיים בצורה שהספרות התורנית הקלאסית במחשבת ישראל לרוב אינה עושה. היה נוח להציג את הקשיים שמולם אני מנסה להתמודד באמצעות אדם שמציג אותם.

לגבי הפער מול הטורים הקצרים וההחלטה לכתוב באריכות: קשה עד בלתי אפשרי לעצב מהיסוד תפיסת עולם תשתיתית ומקיפה באמצעות פוסטים בלבד. פוסטים טובים לנקודות מחשבה מרעננות, אך כדי להציג תמונה שלמה ושיטתית מהמסד הפילוסופי ועד הטפחות ההלכתיות, נדרשת פריסה מסודרת ורחבה. מטרת הטרילוגיה יא להציג תמונה שלימה. זה לא קורה בפוסטים.

מעבר לכך, מטרתי העיקרית בכתיבה – גם בספרים וגם בטורים – אינה לספק רק "שורה תחתונה", אלא להעביר שיעור, דרך ניתוח וצורת חשיבה. השורות התחתונות חשובות פחות מהמתודולוגיה שהובילה אליהן. אני כותב במודע לקורא המחויב שמוכן להתאמץ וללמוד. אני מבין שהאריכות והשימוש בז'רגון פילוסופי יוצרים מסננת ומרחיקים חלק מהקוראים, אך מי שמחפש סגנון קל לעיכול או רק מסקנות סופיות – יש לו מספיק חומרים אחרים כלבבו. לתחושתי, הערך המוסף שאני יכול לתת נמצא דווקא בליבון המפורט והשיטתי.