נבואת הגר"א

החישוב של הגר"א (המופיע בפירושו וכן בספר 'קול התור') המתאים בין שעות יום השישי של אדם הראשון לבין שנות האלף השישי ומגיע לשנת התש"ח, מוכר לי. עם זאת, עמדתי ביחס לחישובים מסוג זה מבוססת על כמה עקרונות יסוד:

ראשית, חז"ל במסכת סנהדרין גינו באופן חריף חישובי קיצין ("תיפח עצמן של מחשבי קיצין"), בעיקר מפני שחישובים עתידיים שמתבדים גורמים למשברים אמוניים קשים ולמפחי נפש.

שנית, במישור הרציונלי והסטטיסטי, הצלחה נקודתית יחידה ("פגיעה במטרה") איננה מהווה הוכחה לידיעת עתיד על-טבעית או לנבואה. בחישובים קבליים ובדרשות ישנן דרגות חופש רבות מאוד – בחירת נקודת המוצא, אופן חלוקת השעות, אופן המרת הזמנים והגמישות בפרשנות. כאשר קיימות דרגות חופש רבות, הסיכוי למצוא צירוף מתמטי שיקלע לתאריך היסטורי מרכזי הוא גבוה למדי, וזהו ביטוי מוכר של חוק המספרים הקטנים והטיית הצלף.

כדי לבחון ברצינות האם לחישוב כזה יש תוקף ראייתי, יש צורך ב"מחקר משווה" – לבדוק את כלל החישובים והתחזיות של אותו מחבר (או בטקסטים קבליים מקבילים), לראות כמה מהם נכשלו או נשארו עמומים, ומהו שיעור ההצלחה הכללי.

בנוסף, זכור לי שיצאו ערעורים על קיומה של ה'נבואה' הזאת.