אמינות התורה שבעל פה

מובן שדברים חודשו, אבל יש דברים שמקובל שקיבלנו מסיני והם לא הכירו אותם כמו תפילים לדוגמא.
ומה עם החלק השני ל השאלה בנוגע להאם בכלל חייב תורה שבעל פה כדי להסביר את זאת שבכתב

גם מה שנאמר שהתקבל בסיני אינו בהכרח כזה. כבר בראשונים תוכל למצוא הלמ"N שהם העירו שאינן כאלה. לפעמים זה ביטוי שמטרתו לתת תוקף לדין כלשהו. מעבר לזה, אם הם מחויבים לתושב"כ צריך להבין מהם מה הם מבינים ב'והיו לטוטפות'.
בהחלט נחוצה תשבע"פ כדי להבין את התושב"כ. יש דברים שבהם אין בכלל פירוש סביר (כמו הטוטפות), וגם כשיש כמה אפשרויות סביר יותר שניתן פירוש כלשהו.
מעבר לכל יש לנו מסורת שהייתה תושבע"פ, ולכן המוציא מזה עליו הראיה.

אז מה עשו עד תקופת בית שני? הרי יהודי אתיופיה היו בתקופת בית ראשון והם לא הניחו תפילין, אז לפני חזל לא היה תפילין? אם כן איך יישמו את "לטוטפות בין עינך". כי יהדות אתיופיה כן שמרה על מסורת של תורה שבכתב.
עדיין חייב להיות מסורת משמעותית שקובלה מסיני כדי לפרש את התורה שבכתב לפחות בצורה בסיסית כדי ליישם אותה…
אז למה יהדות אתיופיה לא ידעה עליה?פסוקים שהם לא יישמו אותם כמו "לטוטפות". זה לא אומר שמדובר במטאפורה או משהו כזה? כי לא הגיוני שלפני חזל לא היה פירוש ל"לטוטפטת".

אחרי בדיקה קצרה אני אתקן את עצמי.
צדקת בזה שהיה ליהודי אתיופיה מסורת בעל פה, הייתה להם מסורת פחות "מעודכנת". הקייסים והמבוגרים הניחו על הידים קמיעות עם רצועות עור עם קמהות ופסוקים אחרים (לא 4 הפרשות), הם אכלו אוכל קר בשבת, וכ'ו.
בנוגע לתפילין, איזה מסורת עברה מסיני אז? אני לא רואה דברים משותפים בין המסורות, אפילו הפסוקים שלהם שונים מהפרשיות שלנו. אולי בגלל רדיפות הם איבדו את הפסוקים המקוריים ולכן הוסיפו פסוקים אחרים.
ואם חזל קבעו את כל התפילין שלנו עם הסמכות שניתנה להם, מה בדיוק קיבלנו מסיני על "לטוטפות"?