שאלה על הציפייה להתגלות

א. למה מוסר משרת את החברה? יכול להיות שחברה תשגשג יותר מבחינה כלכלית אם יהיו עבדים. יכול להיות שמספר מצומצם של אנשים יסבלו אבל זה יעזור להרבה אנשים לחיות ברווחה. זה לא מוסרי אבל זה יכול לתרום לחברה.

ב. אתה בעצם אומר שאם מטרת הבריאה מיטיבה עם הנבראים, אז כנראה שזו לא המטרה. למה? איך מגיעים להנחה כזו אפריריות? אני עובד בעבודה שאני אוהב ואני נהנה מכל רגע. אז העבודה משרתת אותי. זה אומר שאני צריך לצפות לכך שיש לי תפקיד אחר? מה פתאום?

ג. הבורא הטמיע בנו את הרצון שלו – שנבחר בטוב. עכשיו אתה אומר שהוא גם אמור להתגלות ולהסביר לנו שזו התכלית? גם לא ברור למה, הרי הוא כבר הטמיע בך את המטרה שלך באמצעות מצפון. המצפון הוא המצפן שלנו. למה אני צריך לצפות ממנו גם להתגלות ולהגיד לי שהמצפון הזה גם משמש אותו?

ד. אם באמת לבורא יש מטרה אחרת והוא רוצה לספר לי עליה, למה לעשות את זה בצורה לא יעילה? הוא יכול היה להיות ברור לגבי זה, להציב אות בשמיים שלא ניתן להסבר באמצעות חוקי הפיזיקה, עם ציון של בדיוק מה הוא רוצה מאיתנו. זה עדיין משאיר לנו חופש בחירה, פשוט מוריד את העמימות. כמו זה שאני יודע את חוקי מדינת ישראל ועדיין אני יכול לבחור בדילמה ערכית האם לציין להם.
נכון שאין הכרח לוגי לסעיף הזה, הבורא יכול לבחור לספר לנו את הרצונות שלו בדרך לא יעילה, זה פשוט נראה קצת לא סביר (וכל הטיעון בנוי על סבירות)

אנחנו חוזרים על עצמנו. אענה עוד פעם אחת ובזה אסיים.

א. משרת אותה ערכית. המוסר יוצר חברה תקינה.
ב. הסברתי שאם המטרה היא לטובת הנבראים אפשר היה לא לברוא אותם ואז לא היה צורך. נגר לא יוצר כיסא לטובת הכיסא.
ג. הסברתי שזו רק אחת האפשרויות (ואפילו לא סבירה במיוחד).
ד. לא הבנתי. בכל אופן, לגבי בחירות שלו כדאי לשאול אותו.

דווקא לגבי ד׳, אני חושב שהנקודה קשורה ישירות לטיעון שלך.

הרי הציפייה להתגלות מבוססת אצלך על שיקול אפריורי של סבירות: אם לבורא יש רצון מאיתנו שאיננו יודעים, סביר שהוא ימסור לנו אותו.

אני לא טוען שמכאן ההתגלות חייבת להיות בדיוק בצורה שהייתי מצפה לה, או שאם היא עמומה צריך לפסול אותה. ברור שיכול להיות שלבורא היו שיקולים אחרים.

אבל אם משתמשים בסבירות אפריורית כדי ליצור מלכתחילה ציפייה להתגלות, צריך להכניס לאותו חשבון גם את אופי ההתגלות שמוצעת לנו. אם מטרתה למסור לנו רצון שאחרת איננו יכולים לדעת, הייתי מצפה אפריורית למסירה יחסית ברורה, קוהרנטית ונגישה. בפועל אנחנו מקבלים מסורת על אירוע מלפני אלפי שנים, כאשר עצם האירוע, תוכן המסר ופירושו נתונים לעמימות ומחלוקת עצומה.

זה כמובן לא שולל שהייתה התגלות. אבל נראה לי שזה כן צריך להוריד מהמשקל הראייתי שלה. אחרת נוצרת אסימטריה: עצם קיומה של מסורת התגלות נחשב חיזוק כי ממילא ציפינו להתגלות, אבל העובדה שהיא נראית שונה ממה שהיינו מצפים ממסר שמטרתו ליידע אותנו לא נחשבת חולשה, כי אולי לבורא היו סיבות אחרות.

אם שיקולי סבירות לגבי בחירות הבורא לגיטימיים בשלב הראשון, נראה לי שהם צריכים להישאר לגיטימיים גם בשלב השני.