פסיכולוסופיה

הרב, אם כוח הבחירה אינו נובע מסיבה קודמת, ממה נובעת ההתגברות? הרי כשאני דוחה רצון אחד ובוחר באחר, אני עושה זאת כי האחר נתפס בעיניי כמהנה, מספק או ערכי יותר. ואם גם ההעדפה הזאת נובעת ממבנה נפשי קודם — חזרנו לסיבתיות; ואם אינה נובעת משום דבר — במה היא שונה מאקראיות? האם לא יוצא שהבחירה היא רק ממה להנות? ואף הצו הקטגורי כ"כך" ופשוט לעשות אינו באמת כי ישנה סיבה תת מודעת שקיימת את הציווי, פחד, אהבה, שכר עונש. ואם תאמר שזה מכח אחר על ומשולל תבנית, אז גם אי אפשר להתחיל לדבר עליו כי הוא לא מוכר אף לא בשכל המופשט. (?!)