דואליזם אינטראקציוניסטי אצל בעלי חיים

רצינו לשמוע דעת כת"ר שליט"א בסוגיה חמורה אשר נבוכו בה כל רבותינו, והוא סוד הדואליזם האינטראקציוניסטי ביחס לבעלי חיים, שהרי קיי"ל – וכך הסכימו כל חכמי חלם, זולת הגאון דקארט, וכבר היכו על קודקודו – שיש לבעלי חיים מודעות וחוויה סובייקטיבית, והוא גלוי בחוש ומורגש אצל הכול, אם כך – הטיעון לטובת דואליזם אצל בני האדם חל גם על בעלי חיים, שהרי חווית הכאב של הדולפין אינה זהה לשום אירוע פיזי במוח של הדולפין, כך שהיא בהכרח קיימת בעצם אחר שאינו המוח, משמעות הדבר היא שבכל דולפין, עכבר, שועל או פרה ישנו עצם רוחני נפרד שמניע נוירונים במוח שלהם ושובר את כל חוקי הפיזיקה, האמנם?

ישנם פילוסופים דואליסטים (כמו ריצ'רד סווינבורן או אלווין פלנטינגה) שטוענים שאכן, יש לבעלי חיים נפש לא חומרית שבאה באינטראקציה קבועה עם הגוף, אך העמדה הזו קצת דחוקה, משתי סיבות עיקריות: 1. אם לגבי בני אדם אפשר לסבול את הטענה שחוקי הפיזיקה נשברים כל שעה עשרות פעמים – לומר זאת ביחס לכל עולם החי זה כבר מתחיל להיות מוגזם. 2. מהו הגבול? האם לזבוב יש חוויה סובייקטיבית? ומה עם עכבר? אולי גם לעצים ישנה נפש כלשהי? התחושה היא שהקביעה שיש נפש גם לבעלי חיים מסבכת באופן משמעותי את המודל הדואליסטי.

פילוסופים דואליסטים אחרים (כמו ויליאם ליין קרייג, נניח) מנסים לפלפל שלבעלי חיים ישנה חוויה מנטלית קלושה, כעין דחף פיזיולוגי עיוור ולא חוויה מלאה, אך עדיין – מדובר בחוויה ולא באירוע נוירונלי בלבד, אך החוויה כזו היא חלק מהפיזיקה ואינה דורשת ישות נוספת, הבעיה בטענה הזו הינה שהיא לא מספיק מוגדרת במישור המושגי, מה זאת אומרת "חוויה מנטלית קלושה"? אם מדובר בחוויה סובייקטיבית מודעת – יש כאן עוד משהו מעבר לאירועים הנוירונליים.

חשבתי שאולי יש בבעלי חיים דואליזם לא אינטראקציוניסטי, כך שיש שם חוויה מנטלית בלי לשבור את חוקי הפיזיקה, הטיעון הבסיסי כנגד דואליזם לא אינטראקציוניסטי הוא מהחוויה הבלתי-אמצעית שלנו שאירועים מנטליים כן מניעים אותנו לפעולה (הרעב גורם לנו לאכול והעייפות גורמת לנו לישון, וכך גם בכל אירוע של בחירה חופשית ליברטריאנית), אך אולי בבעלי חיים המצב שונה, יתכן שלהם יש נפש שאינה עצמאית לגמרי ואינה מקור כוח סיבתי עצמאי.

עכ"פ – הדברים צריכים תלמוד, יורנו רבינו שליט"א הדרך הישר בזה ושכרו כפול מן השמים.