אין ספק מוציא מידי ודאי
אופן פשוט הדין של אין ספק מוציא מידי ודאי הוא מסברא ולפי כמה אחרונים ( וכך נראה גם מכמה ראשונים) הדחן של אין ספק מוציא מידי ושאי אומר שעד כמה שהייתה לי ודואות מסוימת בזמן מסוים כל זמן שלא הוכ לי אחרת אז אני כלל לא מסתפק שהמציאות השתנתה וזה לא הכרעה בסםפיקות שהולכים אחרי צד הודאי אלא הדין הזה שלא אין פסק מוציא מידי ודאי אומר לי שכלל אין מה להסתפק ואפילו בספק שיש בו רוב וכן ב״ספק הרגיל״ ואת זה אני אנחנו יודעחם מסברא
השאלה שלי היא מה הסברא בזה בדיוק? כלומר מה הסברא לומר שאני כלל לא מסתפק הרי יש רוב לטעון שזה כן השתנה אני כן מבין אם אנחנו נאמר שלמרות שיש כאן ספק אנחנו מכריעים כצד הודאי משום שצד הואי יותר חזק מהצד המסופק למרות שזה ספק שיש בו רוב אבל לטעון שאין כאן כלל ספק ולא התעורר ספק זה בעצמו דבר שהוא כן מחודש ומסברא לא הייתי יודע את זה( קראתי את הקונטרס על הסברות המשפטיות אבל אני עדיין לא מצליח איך הדין הזה מובן לפי זה )
אין בזה שום היגיון, ואני לא חושב שמישהו אומר זאת.. כשיש רוב נגד ה"ודאי" הוא כבר לא ודאי. ייתכן שמשפטית נמשיך ללכת אחרי ה"ודאי" למרות שיש רוב נגדו (לשמואל שאין הולכים בממון אחר הרוב, למשל), אבל זה לא שאין כאן ספק באמת.
זה מובא בברכת שמואל חלק ב סימן ב בבא מציעא (שם הוא כותב זאת ממש בקצרה ולא מרחיב יותר ואומר זאת בשם ר' חיים) אשמח אם הרב יוכל להסתכל שם
לא ראיתי שם אפילו רמז לתפיסה כזאת (כשיש רוב נגד הוודאי). בכל מקרה מדובר על אמירה משפטית ולא עובדתית כמובן.
בסוגיא בפסחים (ט ע״א) משתמשים בכלל שאין ספק מוציא מידי ודאי גם כשיש רוב נגד הודאי( רש״י שם וגם התוספות)והברכת שמואל לא חילק.
ברור לי שזו לא הגדרה עובדתית אבל גם אם זו הגדרה משפטית מה ההבדל מבחינה משפטית אם אני אומר שאין כאן ספק כלל או שאני אומר שיש כאן ספק ואני מכריע כצד הודאי נגד הספק
אפשר לחשוב על נפ"מ. למשל לגבי ספק טומאה וכדומה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer