אם יש עונש על המומר/כופר

ראיתי באחד המאמרים שאתה נוקט שאין לפני עוור כלפי חילוני, היאך זה מתיישב עם דברי הגמ' [ע"ז כ"ב] שאסור להשכיר שדה לכותי משום לפני עוור, ולמד מזה המ"ב [רמ"ג ב'] שה"ה למומר יש איסור זה. הגמ' לדעתך היא סמכות המחייבת פורמלית.
ולגוף טענתך: לכאו' הציווי של התורה על אמונה מחייב שכל אדם אם ישקול את הדברים בשכל ישר יגיע למסקנה זו, שאל"כ מה שייך ע"ז ציווי – אם מאמין מאמין בכל אופן אם לא מאמין לא יעזור ציווי. ומה שרואים אנשים רבים שאינם מאמינים לפי זה אנו מוכרחים להניח שזה מגיע מרצונותיהם [מודעים ושאינם], השקפת עולם, יהירות וכיו"ב – ולא משכלם.
ולכן לא מצאנו בספרות אפשרות כזו שאתה מציע – מומר שאינו עובר עבירה, אלא כל אדם נתבע 'היאך לא הכרת את האמת', וכל פעולותיו שעושה עקב חוסר בירור אמיתי זה נתבע עליהם.