בחירה חופשית ועיקרון הסיבתיות

עסקתי בזה באר4יכות בספריי, כמו "מדעי החופש" ו"המצוי הראשון".

לכאורה, אכן נראה שיש כאן סתירה: אם אני מקבל את עקרון הסיבתיות (שלכל דבר יש סיבה) כבסיס לראיה הקוסמולוגית, כיצד ייתכן שהרצון החופשי של האדם פועל ללא סיבה קודמת? כדי ליישב זאת, עליי להבהיר את עמדתי לגבי שני הקצוות הללו.

תחילה, לגבי הראיה הקוסמולוגית: עקרון הסיבתיות קובע שעצמים מהסוג המוכר לנו מן הניסיון (עצמים "קונטינגנטיים", כלומר שאינם מחויבי המציאות) זקוקים לסיבה שחוללה אותם. אולם, אם נחיל את הדרישה הזו באופן עיוור ומוחלט על כל דבר ללא יוצא מן הכלל, ניקלע לכשל לוגי של רגרסיה אינסופית – שרשרת סיבות שאינה נגמרת לעולם. רגרסיה אינסופית אינה מהווה הסבר, אלא התחמקות מהסבר. כדי למנוע את הקריסה הלוגית הזו, התבונה שלנו מאלצת אותנו לעצור ולהסיק שחייבת להיות חוליה ראשונה בשרשרת שהיא "סיבת עצמה" או "הכרח המציאות", אשר אינה זקוקה לסיבה קודמת. לחוליה החריגה הזו אני קורא אלוהים. כלומר, הראיה הקוסמולוגית עצמה מבוססת על כך שחייב להיות חריג לעקרון הסיבתיות. שים לב שכבר כאן סייגתי את עקרון הסיבתיות. העילה הראשונה אינה כפופה אליו.

כעת, באשר לבחירה החופשית של האדם: כאן ישנה התנגשות חזיתית בין שתי אינטואיציות יסודיות שיש לי. מצד אחד, האינטואיציה הסיבתית-מדעית, הקובעת שלאירועים פיזיקליים צריכה להיות סיבה; ומצד שני, החוויה הישירה והבלתי אמצעית שאני בוחר את מעשיי באופן חופשי. במצב של התנגשות כזו, הדרך הרציונלית להכריע אינה לזרוק את אחת האינטואיציות לפח, אלא להשתמש בכלל המשפטי והלוגי שנקרא Lex Specialis (העדפת הספציפי).

על פי כלל זה, הכלל הרחב של עקרון הסיבתיות נשאר בתוקף בכל המציאות הפיזיקלית, אך אני מסייג אותו ומחריג ממנו מקרה ספציפי אחד: התעוררות הרצון ואירועי בחירה של בני אדם. כשאדם מקבל החלטה חופשית, אלקטרון במוח שלו מתחיל לנוע מבלי שפעל עליו כוח פיזיקלי קודם שיכריח את תנועתו. השרשרת הפיזיקלית מתחילה מהרצון (שהוא אירוע מנטלי), והרצון הזה נוצר "יש מאין" ללא סיבה פיזיקלית שכפתה אותו.

אך כאן בוודאי תשאל: אם לבחירה אין סיבה, האם פירוש הדבר שהיא סתם הגרלה אקראית? זוהי הטעות הנפוצה ביותר של הדטרמיניסטים. הם טוענים שחוק השלישי הנמנע קובע שתי אופציות בלבד: או שיש לפעולה סיבה (ואז היא דטרמיניסטית), או שאין לה סיבה (ואז היא אקראית ומקרית), ולכן אין מקום מושגי לבחירה חופשית.

לדעתי, זו דיכוטומיה שגויה המניחה את המבוקש. תחת הכותרת של "היעדר סיבה" מתחבאות שתי אפשרויות שונות לחלוטין: האחת היא פעולה שאין לה סיבה וגם אין לה תכלית (אקראיות/מקריות), והשנייה היא פעולה שאין לה סיבה אבל יש לה תכלית וטעם. המנגנון השלישי הזה הוא הבחירה החופשית. כשאני מקבל החלטה, אני לא עושה זאת בגלל דחיפה מכריחה מהעבר (סיבה), אלא מתוך שיקול דעת שמושך אותי אל העתיד (כדי להשיג מטרה או לממש ערך). לכן, הבחירה אולי מפירה את עקרון הסיבתיות הפיזיקלית, אבל היא מקיימת את "עקרון הטעם המספיק" של לייבניץ – יש לה טעם ותכלית.