דן דנט

שלום כבוד הרב
מה דעתך על טענתו של דן דנט בנוגע לבחירה חופשית? אצטט בקצרה את השקפתו מתוך מאמר של ניר מנוסי:
"המוח האנושי, לפי דנט, פועל בצורה דומה לתוכנת המחשב. למרות שהמוח הוא חומרי
בלבד, מדובר במכונה הבנויה עם היררכיה של רמות ארגון, בסדר עולה של מורכבות, כאשר כל
רמה מתייחסת לרמה הנמוכה ממנה כפי שתוכנה מתייחסת אל חומרה. ניתן, עקרונית, לעשות
רדוקציה של כל קומה בהיררכיה לרמה הנאורופיזיולוגית, ובסופו של דבר לפיזיקלית, אך מעשית
הרדוקציה הזו בלתי אפשרית. לכן, לא ניתן לנו אלא לנקוט, אפילו ביחס לעצמנו, בעמדה
האינטנציונלית… הקומה העליונה של ההיררכיה היא הקומה הקוגניטיבית שלנו. בקומה זו מתנהלות המחשבות
המודעוֹת שלנו, בה אנחנו שוקלים את צעדינו ומתכננים את מהלכנו. ממרום קומה גבוהה זו, לא
ניתן לראות כלל את הקומות הנמוכות, הנמצאות הרחק למטה. בקומה זו אין לישויות כמו
נאורונים תפקיד בכלל; הם אינם פולשים אליה ואינם מגבילים את פעולותינו; הם אינם
רלוונטיים לקומה הזו בדיוק כמו שהיחידות הפיזיקליות אינם רלוונטיות לשיח הביולוגי, וכמו
שחומרת המחשב אינה רלוונטית לנהל משחק השח. בקומה קוגניטיבית זו, מרחב המרפק שלנו
גדול ככל שנרצה: אנחנו חופשיים לפעול כרצוננו, בדיוק כפי שהיינו חופשיים לו היינו חיים בעולם
בלתי דטרמיניסטי והיה לנו רצון חופשי אמיתי. השאלה, אם 'באמת' יש לנו רצון חופשי או רק
נדמה לנו שיש לנו, מתפוגגת, מכיוון שהתוצאה היא זהה בשני המקרים… העובדה, שבאופן תיאורטי ניתן לעשות רדוקציה של כל התהליכים הקוגניטיביים שלנו לתהליכים נאורופיזיולוגיים מכאניסטיים, אינה מצמצמת כלל את חופש הרצון שלנו. נקיטת העמדה האינטנציונלית ביחס לעצמנו אין פירושה התכחשות לאופי
המכאניסטי של המוח, ואין פירושה שהרצון החופשי שלנו הוא אשלייה גרידא. מכיוון שהיא
העמדה היחידה שניתן, באופן רציונלי, לנקוט ביחס לעצמנו, והיחידה שבמסגרתה לטענות יש
מובן, הרי שבזכותה, בכל מובן שהוא, יש לנו רצון חופשי . "
כלומר יש פה מין השוואה בין היחס שבין המודל הפיזיקלי למודל ביולוגי לדוגמא לבין התכונות הנפשיות שלנו לרמות שמתחתיה. שעל אף שיש קשר ישיר ומחייב, הוא לא ניתן להסברה בגלל ה"סיבוך" ועדיף לא לנסות. האם טענתו שונה בכלל משאר הטענות נגד הבחירה?