דעת הרב על פרופסור שלום צדיק

שלום הרב,

אשמח לשמוע את עמדתך לגבי כמה טענות שלמיטב הבנתי פרופ' שלום צדיק מחזיק בהן. ייתכן שאינני מדייק בהצגת עמדתו, ולכן אשמח גם לתיקון אם אחת מהנקודות אינה משקפת אותו נכון.

1. נבואה – להבנתי, לפי תפיסתו הנביאים אינם מקבלים מסרים על־טבעיים מהקב"ה במובן המקובל, אלא הם אנשים בעלי השגה פילוסופית גבוהה, שמציגים את מסקנותיהם לציבור כדבר ה'. האם הבנתי אותו נכון, ומה דעתך על תפיסה כזאת של הנבואה?

2. נבואות העתיד בתנ"ך – האם לפי תפיסה זו גם נבואות המתארות אירועים עתידיים אינן מסרים אלוהיים שנמסרו לנביא, אלא הערכות, פרשנויות או אמצעים ספרותיים/חינוכיים? ואם כן, כיצד אתה מעריך עמדה כזאת?

3. נבואת משה – להבנתי, גם משה אינו חריג בעניין הזה, כלומר גם הוא לא קיבל נבואה ממשית מהקב"ה. האם תפיסה כזאת יכולה לדעתך עדיין להיחשב תפיסה דתית של התורה והיהדות, ובאיזה מובן?

4. מעמד הר סיני ומתן תורה – להבנתי, צדיק סבור שמשה הוא שחיבר את התורה, ושמעמד הר סיני לא היה אירוע שבו הקב"ה התגלה ומסר את התורה. נתקלתי אף בתיאור שלפיו הקולות והברקים מוסברים כאירוע טבעי שמשה ידע לצפות ולתזמן. מה דעתך על עמדה זו, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה אמונית?

5. הניסים בתנ"ך – להבנתי, הוא אינו מקבל את האירועים העל־טבעיים כפשוטם, אלא רואה לפחות חלק מתיאורי הנסים כאמצעים שנועדו להעביר מסר, לחנך או להביא את הקורא להתנהגות הרצויה. האם לדעתך ניתן לפרש באופן כזה באופן עקבי את סיפורי הנסים שבתורה ובנביאים?

6. השאלה העקרונית – אם אין התגלות ממשית, אין נבואה על־טבעית, התורה היא יצירה אנושית של משה, והנסים המתוארים אינם אירועים על־טבעיים שהתרחשו בפועל — מה, לפי תפיסה כזאת, הופך את התורה למחייבת מבחינה דתית ולא פשוט ליצירה פילוסופית־חינוכית חשובה?

אשמח מאוד אם הרב יוכל להתייחס לכל נקודה בנפרד, ובעיקר לשאלה היכן לדעתו עובר הגבול בין פרשנות רציונליסטית לגיטימית של המקורות לבין שלילת הטענות הבסיסיות שעליהן נשענת האמונה בתורה מן השמים.