דעת ורצון בקידושי חילוניה

שלום הרב.

דיון שהתעורר בעקבות סוגית שיראים בקידושין (ז, ב), לגבי אישה חילונייה שמתחתנת על דעת שתבגוד (ויש בין 2 ל5 אחוזים כאלה בישראל), האם קידושיה תופסים.

א. מכיון שהיא לא מסכימה עם כל מה שהחוזה מטיל עליה, אין בכך הסכמה, ואומנם דברים שבלב אינן דברים, ואף אומדנא דמוכח לפי הרמ"א בעניני קידושין, אך לפי דברי חזו"א אם זה ברור מאוד יש מה להסתפק. ואף כאן באישה שברור לנו.

ב. גם אם נאמר שהיא לא צריכה להסכים עם כל פרטי החוזה, מה עם מצב שהיא חושבת שההלכה חושבת שהאישה צריכה להסכים עם כל הפרטים (ואף בהנחה שמצד האמת ההלכה לא חושבת כך) , והיא לא מסכימה להתחתן כי לדעתה לא התקיימו כאן כל הפרטים. וכמו דברי הריב"ש על אישה שלא יודעת שיש כאן עדים, ויכולה לטעון שהתלוצצה בלבד.

ג. עד כמה אפשר להרחיק לכת בעניין הצורך שלנו בידיעתה של כל ההשלכות. נניח שהיא לא מאמינה שיש חלות מיסטית ואפילו משפטית בקידושין, ולשיטת ההלכה אכן יש, האם היא מקודשת, והרי היא לא קיבלה על עצמה את החוזה. ואף אם היא לא תבגוד זה לא קשור לחוזה שלשיטתה יכול לשמש לכריכת צלחות קטנות, ולדעתה אין כאן שום דבר. האם הקידושין תופסים בכלל הוריאציות?

תודה רבה