האם נדרש מכל יהודי להיות פילוסוף?

כאשר יש לי שאלות או ספיקות באמונה, כמו שאני מניח שלכל אחד יש (אם אני טועה בכך אשמח לתיקון), ואני בוחר להאמין למרות הספק, האם אני עובד על עצמי או שזאת בדיוק המהות של האמונה? בדרך כלל הסיבות שאני בוחר להאמין הן קשורות גם בעובדה שכך נולדתי ולכן נראה בעיני הגיוני להאמין, ולכאורה זאת לא באמת טענה. לפעמים הסיבה היא הרגשה של קרבת אלקים, או אחרי לימוד סוגיה בעיון הרגשה של "חקים ומשפטים צדיקם", או שלפעמים עולה בי ההכרה שרק אדם עם יראת שמים יכול להיות מוסרי באמת גם בחדרי חדרים ("כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה…"), בעיקר כשאני מרגיש את זה אצלי או רואה את המוסר של רבנים גדולים, וכן יש עוד דברים מאין זה שגורמים לי לבחור באמונה. האם אני בדרך הנכונה או שעלי לחשב מסלול מחדש? האם מצופה ממני שאעשה דוקטורט בפילוסופיה ואז אנסה להוכיח מעבר לכל ספק את מציאות השם ואת אמיתת הדת היהודית? האם רב/ראש ישיבה אמורים להגיע לדרגה גבוהה יותר מיהודי רגיל בעניין הזה?