הגשמה

למה אי-אפשר לטעון ש'הכרח המציאות' יכול להפסיק את הקיום שלו? יכול להיות שה' יפסיק את הקיום שלו, אבל העולם ימשיך להתקיים, כי הוא ברא אותו.

הבעיה אינה שהעולם יחדל מלהתקיים (אם כי גם טיעון כזה אינו מופרך). המושג "הכרח המציאות" משמעותו, מעצם מהותו, דבר שלא יכול שלא להימצא. לכן, הטענה שיישות שקיימת בהכרח תפסיק להתקיים ותעלים את עצמה היא אוקסימורון מוחלט וסתירה לוגית מובנית, ממש כמו משולש עגול. לומר שאלוקים מתאבד או מפסיק את קיומו זהו צירוף מילים חסר פשר.

זה לא שהקב"ה חסר יכולת לבצע זאת, אלא שהמושג של הפסקת קיום או התאבדות פשוט אינו מוגדר לגביו, בדיוק כפי שמושג ההתאבדות אינו מוגדר לגבי אבן, מים, טוב לב או מידת הכעס. חוסר האפשרות הזו נובע דווקא מתוך המושלמות שלו כהכרח המציאות, ולכן אי היכולת להעלים את עצמו אינה פגם ביכולת הכל-יכול שלו אלא פשוט היעדר של "משהו" שאפשר בכלל לעשות.

למה להניח שהוא הכרח המציאות? אפשר לומר שאם יש מציאות אז בהכרח הוא ברא אותה, ובפרט הוא היה קיים, אבל למה להוסיף את ההנחה שהוא הכרחי למציאות באופן כללי בכל רגע?

קודם כל, זו התפיסה המקובלת ולכן די בזה כדי לענות על השאלה. אבל גם הדעת נותנת כן, כי הוא הסיבה הראשונה למציאות וסביר שהיא הכרחית, שאל"כ חוזרת השאלה למה שהוא יהיה קיים.
הכרחי, אינו " הכרחי למציאות" אלא הכרח שהוא מתקיים.

הכרחי שהוא התקיים (בעבר) אבל לא בהכרח שמתקיים. אפשר לומר שהוא אכן הכרחי למציאות אבל לא הכרחי במציאות?

איבדתי אותך. אני חושב שהעניין הובהר, ומי שחולק חולק.