ההוכחה מהקוסמולוגיה

הטיעון הזה עלה כאן באתר ובדיבייטים השונים עשרות פעמים. קצת עייפתי מזה.

הטעות הראשונה שלך היא שעקרון הסיבתיות אינו חוק פיזיקלי אלא עיקרון אפריורי. ההנחה שעיקרון הסיבתיות הוא "חוק" או תכונה פיזיקלית שהסקנו מתוך תצפית על העולם (בדומה לחוק הכבידה) שגויה. כפי שכבר הראה הפילוסוף דייוויד יום, אי אפשר באמת לראות בעיניים יחס סיבתי. כאשר אנו רואים בעיטה בכדור ולאחריה מעוף, החושים שלנו קולטים אך ורק סמיכות זמנים וקורלציה, ולא את יחס הגרימה עצמו. היחס של "גרימה" או "כוח מחולל" הוא תובנה שהשכל שלנו תופס באופן אפריורי.

מכיוון שעקרון הסיבתיות אינו חוק פיזיקלי שנצפה בטבע, אלא אינטואיציה תבונית אפריורית (או ליתר דיוק, סינתטית-אפריורית), אין שום סיבה רציונלית להניח שתוקפו מוגבל אך ורק למערכת המרחב-זמן הפיזיקלית. כאשר מדענים עושים הכללות מדעיות, למשל משליכים את חוק הגרביטציה שנמדד על כדור הארץ גם לגלקסיות רחוקות שמעולם לא ביקרנו בהן, הם פועלים מתוך שכל ישר והנחה שהעיקרון תקף עד שיוכח אחרת. נטל הראיה הוא על מי שמבקש לסייג את ההכללה באופן מלאכותי. הטענה שעקרון הסיבתיות נעצר פתאום "בגבולות היקום" היא החרגה שרירותית ומגמתית, שכל מטרתה היא רק להתחמק מהמסקנה התיאולוגית המתבקשת.

הטעות השנייה בערעור שלך היא ההפרדה המלאכותית בין "היקום כמכלול" לבין "האירועים שבתוכו". היקום אינו ישות עצמאית מופשטת הנפרדת מחלקיה; הוא אינו אלא אוסף כל העצמים והאירועים שמרכיבים אותו. כל עצם אינדיבידואלי בתוך היקום (אבנים, כוכבים, גזים, אנרגיה) הוא עצם קונטינגנטי – כלומר כזה שיכול היה לא להיות קיים, שאינו סיבת עצמו ושהיה לו ראשית קיום (כפי שמורה תיאוריית המפץ הגדול ששללה את קדמות העולם האריסטוטלית). אם כל אחד ואחד מפרטי היקום הוא קונטינגנטי וזקוק לעילה חיצונית כדי להתקיים, אזי גם המכלול כולו הוא כזה.