למה דווקא התורה?

שאלה רחבה מדיי בשביל השו"ת. פירטתי לגביה בספרי המצוי הראשון. אביא כאן את תשובת המחברת (שאינה מלאה ולגמרי מדויקת):

שאלת האמיתות והאלוהיות של התורה אינה שאלה שניתן לענות עליה באמצעות "הוכחה מתמטית חותכת", מכיוון שאין ודאות מוחלטת בשום תחום עובדתי או פילוסופי. הדרך הנכונה להתמודד עם השאלה היא באמצעות שקילת סבירויות והסתכלות על התמונה הכללית של הטיעונים.

תפיסתי בנושא בנויה משלושה שלבים עיקריים:

1. השלב הראשון: האמונה באלוהים פילוסופי

המסקנה שיש בורא ומעצב ליקום אינה נשענת על טקסט כזה או אחר, אלא על טיעונים פילוסופיים רציונליים (כמו הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי והטיעון הקוסמולוגי). ההתבוננות במורכבות העולם ובחוקיו מובילה למסקנה המסתברת ביותר שישנה תבונה שבראה אותו.

2. השלב השני: הצפי להתגלות

אם הגענו למסקנה שיש אלוהים שברא יקום מורכב ואדם בעל בחירה חופשית ותודעה מוסרית, סביר להניח שהוא ברא אותנו למטרה כלשהי. המוסר החברתי-טבעי אמנם מוכר לנו בשכלנו, אך הוא אינו מסביר את עצם תכלית הבריאה. מכאן עולה צפי אפריורי מסתבר לכך שאלוהים יתגלה וימסור לאנושות הנחיות נורמטיביות לגבי רצונו ותכליתנו.

3. השלב השלישי: המפגש עם המסורת ההיסטורית (סנדוויץ' תאולוגי)

כאשר הציפייה להתגלות פוגשת את המציאות ההיסטורית, אנו מוצאים את המסורת של עם ישראל על מעמד הר סיני – אירוע של התגלות המונית לאומית המועברת ברצף היסטורי מאב לבן.

הנקודה המרכזית היא שטיעון המסורת אינו עומד לבדו כמוכח יחיד, אלא פועל במבנה של "סנדוויץ'": השילוב בין הצפי הפילוסופי להתגלות לבין המסורת ההיסטורית הייחודית הוא שמעניק ליהדות סבירות גבוהה בהרבה מכל חלופה אחרת.

מה לגבי תוכן התורה והקשיים שבו?

אני מדגיש תמיד שהמסקנה שהתורה היא מסיני אינה מבוססת על תוכנה המרשים של התורה. אינני נזקק לטיעונים בדבר "צפנים נסתרים", מדע עתידני או מושלמות ספרותית מופשטת.

• התורה כרובד מופשט והלבוש האנושי: התורה במהותה היא מסר רעיוני-נורמטיבי מופשט. כשהיא ניתנה לנו, היא ירדה למטה ונוסחה בלבוש אנושי, היסטורי ופרשני המתאים לעולם המושגים של בני האדם.
• התמודדות עם קשיים בטקסט: מכיוון שהאמון באלוהיות התורה נשען על הצירוף הפילוסופי והמסורתי ולא על "חסינות הטקסט מכל קושי", סתירות לכאורה, תיאורים מיתיים או שאלות היסטוריות אינם ממוטטים את הבניין. התורה אינה ספר פיזיקה או היסטוריה במובן המודרני, אלא מערכת ציוויים ונורמות.
• סמכות התורה שבעל פה: התורה ניתנה מלכתחילה על דעת כן שנעסוק בה, נפרש אותה ונפתח אותה דרך הכלים של התורה שבעל פה, המעניקה לבני האדם את הסמכות לפענח את רצון ה' וליישמו במציאות המשתנה.

לסיכום, האמונה בתורה נשענת על שילוב רציונלי בין אלוהים פילוסופי, צפי מסתבר לרצון ותכלית, ומסורת היסטורית לאומית חיה שעברה אלינו.