העברת אש ביום טוב מלהבה שהודלקה בו ביום על ידי חילוני

לכאורה נראה שקשה להגדיר אותו כשוגג לעניין זה אפילו אם מבחינת עונשים הוא קרוב לאונס.
הרי הקנס של מעשה שבת נועד להרחיק מהמעשה (אם לא תיהנה מהמעשה, יש סיכוי בפעם הבאה כבר לא יעשו עבורך), ומובן שבשוגג יש פחות מקום לגזור שהרי מדובר בטעות זמנית ואם רק ידע העושה יפרוש גם ללא קנס, מה שלא נכון לומר בחילוני שאינו מאמין שהוא מצב די קבוע ויש בקנס תועלת והרי הוא כמזיד לעניין זה (היסוד של "מזיד" כאן אינו רמת האשמה אלא הקביעות וחוסר הארעיות שבמעשה).
לא?

ראשית, גם אם אתה צודק אין לנו לאסור דברים מדעתנו. מה שנאסר נאסר. שנית, החילוני לשיטתי גם לא עושה עבירה, לכן שוב חזר הטעם למקומו. תינוק שנשבה מביא חטאת אחת על כל הבערותיו.

זה לא "איסור מדעתנו" אלא חילוץ היסוד העקרוני מהגדרת "מזיד" בהקשר זה.
הרי חילוני שאינו מאמין הוא לא ממש מזיד ולא ממש שוגג ולא ממש אנוס, כדי לסווג אותו תחת אחת הקטגוריות יש צורך לחלץ את היסוד המהותי מהקטגוריה. בעניין עונשים היסוד המגדיר מהו "מזיד" הוא רמת האשמה ואפשרות הבחירה, במעשה שבת מה שמגדיר מהו "מזיד" הוא יסוד הקביעות והעשייה המכוונת.

גם לשיטתך אסור להאכילו בידיים שלא כמו גוי, משמע להלכה אכפת מהיותו עושה מעשה שאינו כתורה מצד הפגם הסגולי שבכך, גם אם אינו אשם. ולכל הפחות ההלכה לא רוצה שאנחנו נאכילו, וכנראה גם לא רוצה שנעודדו ללכת בדרך זו או שנחזק את ידיו בכך, ולכן קנס מעשה שבת רלוונטי לגביו.

לא. מה שאסור להאכילו בידיים הוא מפני שבכה"ג האיסור עליי. הנפ"מ היא שאין איסור להכשילו.

זה ברור שבכהאי גוונא האיסור עליך (לא תאכלום – לא תאכילום), אבל נראה לכאורה שגדר הדין של 'לא תאכילום' הוא שהתורה אסרה עליך להאכיל מי ששיייך לעולם של האיסור שכן תוצאת המעשה אינה טובה בעיניי התורה גם אם נאמר שאין עליהם עונשים או אפילו אם נלך בשיטתך הייחודית שאין עליהם ציווי ממשי עד שייאורו עיניהם לראות את דרך האמת (*).

(*) וידועים דברי האחרונים ששחיטת קטן כשרה, אף על פי שלכאורה אינו בכלל מצוות "וזבחת ואכלת", משום שאסור להאכילו בידיים ולכן בסופו של דבר הוא נחשב בכלל "וזבחת", היינו שהוא עצמו שייך לעולם של הציווי, ושל תוצאות העברה גם אם אינו מצווה בפועל.

ברור שהם שייכים באיסור (ויש עליהם ציווי, לא כמו ששמת בפי), שהרי הם מחוייבים במצוות. אלא שאינם יכולים לקיים את חובתם בגלל שאין להם אמונה. ובזה טעו המערערים על מאמרי בוויכוח בצהר אחרי פרסומו, ע"ש.
ובאשר לקטן, ראה בגר"ח על קטן שהגדיל בין שני פסחים שיש לו קיום בזביחת פסח כקטן (אם שחטו עליו). אבל כאמור גם אתאיסט הוא כזה.

אם תינוק שנשבה מביא חטאת אחת זה לא אומר שהוא לא עובר איסורים; למסקנת הגמרא בשבת מספר החטאות תלוי במספר השכחות. לכן השוכח עיקר שבת מביא אחת, היודע עיקר שבת ועשה בשבתות הרבה וכו'. זה ממש לא אומר שאין איסור להכשילם או שאין עליהם איסור, וגם אם הם אנוסים זה בדיוק כמו להכריח מישהו לעבוד עבורך בשבת כי אין איסור להכשילו (הרי הוא יהיה אנוס).

במאמרי הנ"ל טענתי שזה גם מספר האיסורים (האיסור שעליו מובאת החטאת הוא השיכחה).