הצעת חוק הפקעת ממון הקידושין‎‎

תודה על תשובתך.
הכנסת תפקיע את שווי הטבעת של סרבן הגט. זה כל החוק. ולא מציעים שום דבר לרבנים חוץ משמירה על סמכויותיהם הקיימות בקביעת המעמד האישי של האישה.
בברכה

בהחלט מציעים. זהו מנגנון של הפקרת שווי הטבעת שלא יהיה מקובל על פוסקים רבים (ושוב, עליי כן). זו החלטה הלכתית כבדת משקל, ואין שום סיכוי שיקבלו החלטה כזאת שתבוא מהכנסת.
כפי שכתבתי, זה לא דומה להפרטת הכשרות שזו החלטה פרוצדורלית. זו לא קביעת נורמות כשרות אחרות.
אני מוכן כמובן להביע תמיכה, אבל מעשית זו ברכה לבטלה.

מיכאל, אתה אמרת לי שאתם מתעסקים (אני מקוה שבין יתר דברים), בכתיבת הגמרא מחדש על בסיס 13 המידות והתורה. אז הנה לך הזדמנות ליצור באמת את הגמרא מחדש. כי ההחלטה הזאת היא לא הלכתית. חז"ל לא המציאו את היכולת להפקיר ממון. בגאונותם שאין להפריז בה הם אבחנו את היכולת הזאת. לא בגלל שחז"ל כתבו את הפתרון הזה הוא לגיטימי. הפקעה למפרע לגיטימית משום שכסף הוא ישות ערטילאית שתלויה בהסכמת הציבור ואיננה res (כפי שכמה רבנים אכן חושבים כך). ההסכמה שלנו לגבי ערך הכסף והבעלות עליו היא משפטית, כלכלית, חברתית ומדינית אבל היא לא משהו שקיים באמת בצורה אמפירית. ולכן. ה"פלאיות" של הפקעה למפרע שחלק מהרבנים אינו תופס אותה, אינה שונה כהוא זה מה"פלאיות" של הפקעה בהווה. שתיהן תלויות בהסכמות של הציבור לגבי כסף.
לכן זו לא החלטה הלכתית אלא ציבורית שתלויה בקהל ותו לא. ואם רבנים, בניגוד לחז"ל, מעדיפים הסברים פרימיטיביים ושקריים על אופיו של הכסף אנחנו לא צריכים לכבד אותם. ולא צריכים לפחד מהם.
אני מקוה שאתה מסכים אתי.

ממש לא מסכים. לגמרי לא. ראשית, אין חולק על כך שערך הכסף הוא עניין הסכמי. המלכות יכולה לבטל את ערכו של מטבע ואז הוא נטול ערך. אלו גמרות מפורשות שכולם מכירים. הבעיה כאן היא כפולה: 1. המלכות כאן לא מבטלת את ערכו של הכסף (מה עוד שלא מדובר בכסף אלא בטבעת, שהיא לא מטבע וערכה לא תלוי בהסכמת המלכות), אלא מפקירה את הטבעת המסוימת הזאת. 2. יש כאן חידוש אדיר, שניתן לבטל את ערכו של החפץ (הטבעת) או להפקירו למפרע. זהו חידוש גדול מאד של חז"ל, ובלעדיהם אף אחד (כולל אותי) לא היה חושב לומר זאת. בפשטות נראה שהיכולת לבטל ערך למפרע מבוססת על "כל דמקדש", אבל כל דמקדש נאמר על הסכמת כל חכמי הדור או בי"ד הגדול, ולכן זהו מהלך אחר לגמרי והוא בכלל לא רלוונטי בימינו. לומר שהמלכות יכולה להפקיר חפץ למפרע זהו חידוש גדול ויש הרבה מקום להתווכח עליו.
כאמור, אני אישית מסכים להליך הזה, אבל לומר שזה משהו טריוויאלי שכולם צריכים להסכים לו זה סתם חוסר הבנה.
מעבר לזה, אני לא מתכוון לכתוב את התורה מחדש בשום צורה. אני עסקתי לא מעט בהבנת י"ג המידות, וגם זה לא כדי לכתוב משהו מחדש אלא כדי להמשיך את מהלך הדרשות העתיק בימינו. אבל כל זה לא קשור לדיון שלנו, שכן כאן מדובר על סברות פרשניות ולא על דרשות.
וכל זה רק לגופו של עניין. מעבר לשאלה האם זה נכון הלכתית, מבחינת ההערכה הפוליטית שלי, אין למהלך הזה בדל סיכוי להצליח.

מפקיעים את הבעלות של האיש: "אתה חשבת שאתה הבעלים אבל טעית. לא היית הבעלים כי אנו מסירים את ההסכמה הראשונית לגבי הטבעת".
אבל לא משנה. אני רואה ומבינה את מה שאתה אומר.
תודה

הוא לא טעה. הוא באמת היה הבעלים. כעת הסרנו את ההסכמה רטרואקטיבית. זהה מה שמכונה בלמדנות הישיבתית "מכאן ולהבא למפרע".