חשיבה מחודשת על לימוד התנ"ך – דיון בפרשנות לפני הפירושים

אם כבר העלית שוב, שמעתי את רוב השיעור ואכן היה נחמד מאד (אם כי הכרתי את הכיוונים בהרמנויטיקה שהוא תיאר. צורת ההצגה שלו הייתה בהחלט יפה). אבל אני בדעתי. אין שום דבר מהותי שאני לומד מלימוד פרשיית דוד ובת שבע שלא הייתי יודע קודם.

תודה רבה על התגובה!
(א) מה שאני בעצם רוצה להגיד זה שאם אתה תוחם את השיח ביחס לעקרונות ההרמנויטיקה, אז אתה לא תוכל למצוא מה שתרצה. כיוון שאם נחליט שאנחנו מתחמים את הקריאה לדיון בשאלה מה אומרת היצירה, אי אפשר לטעון שדוד לא חטא, או שאפילו היה גט. אפשר להתווכח על האם המשל של נתן אמור להיות תואם במאה אחוז (אתייחס לזה בהמשך). אבל כבר לא אוכל למצוא בפסוקים את צדקתו המוחלטת של דוד שמחפש איך להוליד את המשיח הבא (או כל גישה אחרת בטקסט). התיחום הזה מאפשר לנו לדון בשאלה מה נלמד מהתנ"ך, כשיש לכך תשובה אחת בלבד או ניתן להתווכח מה יותר נכון לפרש; אבל זה כבר לא דיון בניחוח פוסט-מודרני לפיו אין פירוש אלא רק פרשנים, והתנ"ך הוא הנייר לקמוס של קוראיו.

(ב) אני מנסה לא להעמיס אבל אקח את דוד ובת שבע כדוגמא –
הטוענים שדוד לא חטא באשת איש סוברים כן מ2 סיבות:
1. מי שחטא באשת איש חייב למות.
2. דוד הוא דמות נשגבה שלא ייתכן שיחטא באשת איש.
על הנחות אלו, אפשר להגיד שהנחה 1 היא טענה ראויה בפשט (אפ' לפתור אותה במישור הלכתי – לא היו עדים למעשה עצמו/התראה/כל כלי הלכתי אחר הפוטר אותו ממוות), ואילו הנחה 2 היא הנחה של הקורא, שמאמין שדוד הוא דמות לא אנושית. אז את הנחה 2 אני כבר יכול למחוק מבחינתי, מי שמחפש את כוונת הטקסט.
עכשיו אני ניגש למדרש חז"ל שטוען שהיה גט, המתבסס על הפירוש לפסוק "ואת ערובתם תיקח" = דברין המעורבים בינו לבינה. טענה זו ראויה לדיון מפני שהיא מוציאה דבר מתוך הטקסט עצמו; והפרשן המתעסק במשמעות הטקסט דן בטענות מסוג זה בלבד.
אני מנסה להבחין האם השורש ע.ר.ב מתאר דבר ש'מעורב' כמו דברי רב יוסף, ומגלה ששורש זה בתנ"ך משמש למשמעות אחרת – ערבון, או במובן מסוים נתינת פיקדון תמורת כסף (כמו שמצאנו בסיפור יהודה ותמר: "אנכי אתן ערבון עד שלחך… מה הערבון אשר תתן לי"). לכן לבאר שמדובר בגיטי אחי דוד, הוא לא סביר.
בתיחום כזה הדיון מתקיים ולא מאפשר לבעליו להכריע כמו שהוא רוצה; גם המגן הגדול ביותר על דוד לא יוכל לטעון שמה שאמרתי כאן לא נכון. הוא יוכל לדון איתי האם שורש ע.ר.ב יכול לשמש כתיאור לגט, אבל אנחנו נמצאים בויכוח שיש לו מסקנה סופית; וכפרשנים המתמקדים ביצירה – עלינו לקבל אותה, אם נרצה או לא.

(ג) השתא דאתית להכי, אפשר להתווכח – מה מהגישות קרובה יותר למשמעות הטקסט? אני סובר שהגישה השניה, הנותנת דגש רב לכתוב עצמו ללא כל יחס לכותב או לקורא, מפני שלדעת מה התכוון הכותב או אפילו מה היה המאורע ההיסטורי – לא נוכל לדעת כנראה לעולם, ואף לא תמיד הוא עצמו יודע לדייק בכוונת הטקסט (הדוגמא שהביא ד"ר פרג'ון על ירמיהו שמוכר שדה לחנמאל אבל לא מבין למה); לדעת מה כל אחד קורא – חסר כל מטרה לדיון או אפילו כל ערך לימודי (כפי שאתה טוען); אך על היצירה עצמה אפשר להתווכח רבות ולהכריע בעד ערך מסויים או נגד ערך מסויים. ויכוח בין השיטות יכול להתקיים ולהביא איתו מסקנה, שתוביל אתו למתודת הלימוד הנכונה. מתודה זו תוביל אותנו לדיון במסר, שמוביל למחלוקת או למסקנה אחידה במסר העולה מן הטקסט; ואת המסר הזה חובה עלינו לקיים.
חשוב למשל על אלפי היהודים הסוברים שדוד לא חטא כי ברי שהיה גט. מניסיוני, מרבי האנשים האלה לא נושאים את המחשבה המורכבת על היותו של דוד אנושי ויכולתו ליפול, וכן על גדלות התשובה שלו. ובדרך כלל, ישנה הלימה מרתק בין היחס לחטא דוד של קבוצת האנשים הזו לבין היכולת לחשוב בביקורתיות על דמויות מופת כאלו ואחרות, ואפילו מדורנו, כדמויות אנושיות בעלות רגשות וחשיבה אנושית או אפילו (חס וחלילה) על האפשרות שהן טועות. זו השלכה משמעותית, שלדעתי ניתן לדון עליה ולהזיע (פרשנית) בעמל הפרשנות, עד שנגיע למסקנה הנכונה. מי שיחלוק עליי, בעצם יגיד שחשובה לו פרשנות חז"ל; אך ממילא אעמיד אותו מול מראת אובייקטיביות הפרשנות שלו שאיננה מעוגנת בכתוב אלא בקורא (החלטתו האישית, המשולה ליריית חץ וציור מטרה סביבה).

(ד) רק כדי להבין את שיטתך עד הסוף: האם לימוד סוגיה תלמודית לעיתים מסוימות איננו נייר לקמוס לשיטות? טרם צפיתי בסדרתך על אובייקטיביות בהלכה (בטוחני שהדברים יהיו בהירים ומענגים), אך גם הפוסק מפרש לעיתים על פי גישתו; אני מניח שאתה טוען שבכל זאת ישנן דיציפלינות עליהן נשען הפוסק (כמו הדוגמא שאתה מביא רבות בשיעוריך, על הפסק של חילול שבת שהתפלג באופן חדמ"ש בין שופטים דתיים לחילונים, המעיד על השפעת התפיסה; אך טענת אתה שבוודאי שזה לא רק תפיסה אלא גם כלים משפטיים). אם כן, כך גם הוא הפרשן – בעל השקפה המכריעה על צורת הפרשנות שלו, אך משם והלאה ישנן דיציפלינות שהוא נענה להן ומוגבל בהן (לפחות בשיטת הקריאה השנייה, האובייקטיבית ביותר – לענ"ד).

קשה להתיחס לכל האריכות הזאת. זה גם לא רלוונטי. תראה לי מה למדת מהסוגיא הזאת? האם ערך חדש? האם זה שינה תפיסה כלשהי שלך? לכל היותר יש כאן ניטתוח של מה היה עם דוד. למה זה משנה? לכן הדיון האם ניתן להסיק מסקנות או לא אינו רלוונטי לטענתי לגבי לימוד תנ"ך. הסברתי באר היטב את ההבדל בין תנ"ך לתלמוד והלכה. בקצרה, בהלכה האיסור לאכול חזיר הוא חידוש של התורה, ולכן אין לי אג'נדה ודעה אפריורית לגביו. אני אלמד מה הכתוב אומר למיטב הבנתי. כך למדתי משהו חדש שלא ידעתי קודם. זה לא קורה במוסר וערכים.